של מי יצרו גדול יותר?

(בעקבות הגמרא בכתובות ס"ד ב')

למי יש יותר יצר מיני, לאיש או לאישה?

אמר ליה ר' חייא בר יוסף לשמואל: מה בין מורד למורדת?

אמר ליה: צא ולמד משוק של זונות, מי שוכר את מי.

דבר אחר: זה יצרו מבחוץ וזו יצרה מבפנים.

הגמרא שואלת על המשנה. אם אישה מונעת תשמיש מבעלה, פוחתים מכתובתה מדי שבוע שבעה דינרים. אבל אם הוא מונע ממנה תשמיש, מוסיפים על כתובתה שלושה דינרים מדי שבוע.

שואלת הגמרא: למה כאשר האישה היא הגורם, הקנס כלפיה הוא יותר גבוה מכאשר האיש הוא המונע את התשמיש.

מביאה הגמרא שתי תשובות:

רוב הזונות בעולם הם ממין נקבה, כלומר הצורך המיני של גברים הוא חזק יותר מאשר נשים. במסחר במין, כמו בכל תחום אחר, פועלים כוחות השוק. עצם העובדה שיש דרישה לזונות ממין נקבה וכמעט שאין לזונות ממין זכר, מראה שהצורך המיני של גברים הוא חזק מאשר נשים.

התשובה השנייה שהגמרא מביאה היא שהאיש יצרו בחוץ והאישה בפנים. רש"י מפרש: קשויו ניכר ומתגנה. כלומר, אפשר להבחין מבחינה חיצונית כאשר גבר מעורר מינית ויש לו בזה יותר בושה מאשר לאישה, וכלן מגיע לו קנס יותר גבוה.

נבחן עתה קצת יותר לעומק את שני ההסברים של חז"ל לגבי הצרכים המיניים של איש ואישה.

המציאות בעולם היא בדיוק כפי שהגמרא תיארה. ישנן נשים רבות מאד שמתפרנסות מזה שהן מספקות שירותי מין לגברים, אך אנו לא מוצאים את המצב ההפוך: גברים שמספקים שירותי מין לנשים. הגמרא מביאה טענה זו כדי להוכיח שהצער שנגרם מגברים ממניעת תשמיש הוא יותר גדול מאשר לנשים. מצד שני, הגמרא בהמשך מבינה שיש לנשים יצר מיני מאד גדול:

אין פוסקין יינות לאשה. רש"י מסביר: שהיין מרגילה לתאוות תשמיש (כתובות סה א).

הגמרא מדברת על קיצבת מזונות שהאיש חייב לאשתו, ודנה למה יין לא נמצא ברשימת המוצרים שהבעל צריך לספק לאשתו. הגמרא אומרת: שיין יגרום לה יצר מיני. כלומר, אם כוס או שתיים (ועיין שם בהמשך) של יין יגרום לה ליצר מיני מוגבר וכמעט לא ניתן לשליטה, אזי יש לאישה יצר מיני. ואם יש לה יצר מיני, אז דרך העולם הוא שיצר שלא ניתן למימוש גורם לצער. אם כך, גם צערה של האישה צריכה להיות כמו הגבר.

אלא נראה שצריך להסביר, כפי מה שאנו יודעים מהמדע הסוציולוגי וגם מהמציאות. אכן, יש ויכול להיות לאישה יצר מיני גדול. אישה יכולה ליהנות מיחסי אישות כמו ואף יותר מאשר גבר. אלא הדרך להגיע לשם הוא הרבה יותר מורכב. העוררות המינית הראשונית שלה מופיעה בצורה אחרת. יש הטוענים שהאישה צריכה קשר רגשי יותר גדול. ויש הטוענים שהעוררות המינית של האישה יופיע רק לאחר שהיא עשתה מעשים שיגרמו לו להופיע בגופה.

אנו מכירים את זה מתחומים משיקים. העולם הפורנוגרפי שלצערינו קיים ונפוץ, מיועד בעיקר ללקוחות של גברים (כמו שוק של זונות). בשנים האחרונות נפתחו אתרים רבים המאפשרים לגברים להיות מנויים על אתר המאפשר צפייה בנשים בסוג של קשר אישי. אין מציאות דומה של נשים הצופות בגברים. אמנם יש נשים רבות שגם צופות בזה, אך מה שהן עושות שם ודרך השימוש הוא שונה מאד מאשר גברים.

מסתבר שויזואליה פועלת בצורה אחרת לגמרי על גברים מאשר נשים. הבדלים אלו, כנראה עומדים ביסוד של הלכות צניעות. לאורך הדורות, רוב הנטל של לבוש צנוע הוטל על נשים. אמנם, גם גברים צריכים לנהוג בצניעות (עיינו שולחן ערוך או"ח סי' ב' לגבי החיוב להתלבש כאשר הוא מכוסה), אך רוב דקדוקי ההלכה וחובת הכיסוי והצניעות מתייחסות לנשים ולא לגברים. בדורות האחרונים יש עלייה בדיווח של נשים שמוכנות להודות שגם הן מתעוררות מינית על ידי מראה של גברים, אך עדיין זה מיעוט לעומת גברים.

ישנה טענה שהסיבה לחוסר האיזון בתחום זה בין גברים לנשים נובע מהפער הכלכלי של נשים כלפי גברים. אם נקצין את הטענה: נשים רבות נדחפות לעיסוק בזנות, כיון שאין להן מקור פרנסה אחר. זה ברור ופשוט שנשים מסויימות משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות תעסוקנה בכך בדלית ברירה. אבל אני סבור שהטיעון הכלכלי לא עומד במבחן המציאות. כן, יש פער כלכלי, אבל עדיין יש גברים עניים רבים ונשים במצב כלכלי סביר רבות מאד. לו נשים חפצו בפיעלות מינית באופן זה, היה שוק גדול לזנות של גברים. אבל אין.

לכן, עלינו להסיק את המסקנות הבאות: דרך העוררות של גברים היא שונה מאשר נשים. לכן, הצער של מניעת תשמיש הוא הרבה יותר מאשר נשים (יותר מכפול) ולכן, אם אחד מבני הזוג מטיל סנקציה של מניעת תשמיש אחד על השני, הצער של האיש, גדול מהאישה.

מכאן להסבר השני של הגמרא:

זה יצרו מבחוץ וזו יצרה מבפנים. רש"י הסביר על דרך הפשט: ניכר על האיש אם יש לו עוררות מינית כיון שיראו את הזיקפה שלו.

אני סבור שהדברים הם גם רוחניים ולא רק פיזיים. המיניות של גברים יכולה להיות ישירה ובולטת. גברים רבים לא ניחנו באינטליגנציה הרגשית של כיבוש היצר. לכן חז"ל אמרו באבות: איזהו גיבור? הכובש את יצרו (אבות ד' א'). כיבוש היצר הזה אצל גבר גורם לו לצער רב. לחוסר הבולטות החיצונית של היצר המיני הנשי, יש גם השפעה רוחנית. המיניות היא הרבה יותר פנימית, חבויה וסודית. לכן, יותר קל לאישה להסתיר אותה יותר טוב ואף להתעלם ממנה. לכן צערה פחותה משל איש.

האם זה נובע מכך שנשים למדו לאורך ההיסטוריה שהן חייבות לכבוש את היצר המיני שלהן? האם זה נובע מכך שאישה עם יצר מיני נחשבת לא ראויה, לא צנועה, לא אישה כשרה? איני יודע.

האם גם בימינו זה נכון לומר: שיצרו גדול משלה?

אם אני שופט על פי הפערים הנוכחיים בצרכים המיניים בין גברים לנשים, חד משמעית כן. גם כאשר אני נפגש עם זוגות שבהן האישה היא עצמאית, חזקה ומשוחררת. עדיין, יש פערים. לא תמיד, לא בכל מקום, ואל בכל איש ואישה. אבל נראה לעניות דעתי שדברי חז"ל נכונים גם הרבה שנים אחרי שהם נאמרו.

בית המדרש ללימודי אהבה חוזר בקרוב – פרטים בהמשך…
"מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה"