אחד הפערים שיש בין בני זוג בקיום יחסים, הוא פעילות מסויימת במסגרת היחסים שצד אחד מבקש, והצד השני לא מעוניין בזה.
אני לא מתכוון הפעם לחוסר חשק כללי או חוסר רצון כללי לקיים יחסים או פערים בחשק בין בני הזוג. אלא על זוג שמקיים יחסים בצורה סדירה וטובה, אך אחד מבני הזוג מבקש התנהגות מינית מסויימת, שלא מקובל על הצד השני.
אלו ציטוטים מהשאלות שאני מקבל:
אני מבקש מאשתי לעשות לי מין אוראלי (נישוק באותו מקום-במסגרת ההלכה) אבל היא מסרבת ואומרת שזה דוחה אותה. מצד שני, אני מבצע לה בשמחה והיא מאד נהנית מזה.
אני מבקשת מבעלי לענג אותי מבחינה אוראלית, אבל הוא אומר שזה מגעיל אותו.
התנוחה שבעלי מבקש ממני משפילה אותי אך הוא ממשיך ללחוץ על זה.
בעלי הציע שננסה מין אנאלי (בפי הטבעת), אני לא מסוגלת לחשוב על זה.”
אני מבקש לייצג את שני הצדדים.
הצד שלא רוצה (כתבתי בלשון זכר כאשר הדברים נכונים לשני המינים).
ייתכן שהמעשה דוחה אותו ממש. הוא לא סובל את הריח או את הנוזלים. ייתכן שהוא רואה במעשה הזה משהו משפיל וכוחני. לפעמים, אין התנגדות לעצם המעשה, אלא לאופן שזה מתבצע על ידי בין הזוג המקבל כגון: דחיפת הראש של הפרטנר על איבר המין וכד'. לפעמים שיקולים של היגיינה וניקיון משפיעים על הגישה. ייתכן גם זיכרון קודם ממעשה שהשאיר בו רושם רע בגופו. לפעמים לאדם יש תפיסה שהמעשה הזה הוא לא ראוי, בהמי, גס או לא מכבד.
יש דבר אחד ברור: אף אחד לא יכול לכפות או להכריח את הצד השני לעשות משהו בניגוד לרצונו. זה קו אדום בוהק וברור.
זה חייב להיות מושכל יסוד לשני הצדדים.
הצד שרוצה או מבקש
מי שרוצה להתנסות בהתנהגות מינית מסויימת ובן הזוג שלו לא רוצה, מרגיש תסכול עמוק. יש לו חשק או תאווה או תשוקה למשהו שיכול להיות שהוא כשר וטוב מצד עצמו. אבל בן הזוג מסרב ובכך חוסם אותו מבחינה מינית. כאשר אדם נמצא בתוך הסיטואציה של המיניות הוא רוצה לממש את החשקים שלו ולהרגיש חופשי באותו מקום אינטימי שבינו לבין בן הזוג. יש גם מימד של קבלה והכלה ללא תנאי על ידי בן הזוג, שלא מתממש. האיש שמבקש, רואה בזה צד של האישיות שלו, והוא מבקש מבן הזוג שלו לקבל את כולו, כפי שהוא, גם עם רצון זה. כאשר זה נחסם, הוא מרגיש שבן הזוג שלו לא מקבל אותו כמות שהוא בצורה טבעית.
איך מגשרים על הפער?
אין דרך לגשר על הפער הזה אלא על ידי שיחה פתוחה וכנה בין בני הזוג. זוגות רבים נמנעים מהשיחה הזאת למשך זמן רב. לפעמים שנים רבות. אנחנו מפחדים מהחשיפה, הדחייה והשיפוטיות. אפרט.
אנחנו מפחדים לחשוף בשיחה בפני בני הזוג שלנו את התשוקות הכמוסות ביותר שלנו. כל חשיפה כמעט בכל תחום היא מאתגרת, בוודאי בתחום המיני. החשש מהחשיפה נובע לפעמים מכך שאנו מגלים את החולשות שלנו. אולי אנו חוששים שהצד שכנגד ישתמש בזה כדי לפגוע בנו. לפעמים החשש נובע מהדחייה. אנו חוששים שבן הזוג שלנו ידחה את הבקשה שלנו. הדחייה היא לא נעימה ואף פוגעת. אנו גם חוששים מביקורת ושיפוטיות של בן הזוג. "איך אתה יכול לבקש דבר כזה – אתה בהמה!", "אדם קדוש כמוך – מאיפה הגיעו המחשבות האלו שלך?", "האם אתה עדיין צופה בפורנו ואתה רוצה שאתנהג כמו אחת מהנשים ההם?".
יש בנו פחד עמוק מהשיחה הזאת, לכן באופן פשוט אנו נמנעים ממנה. אבל דחיית השיחה לא תביא לפתרון. הדחייה רק תעמיק את התסכול, את הכעס ואת הטענות ההדדיות.
אז החלטנו להפסיק לדחות ולקיים את השיחה. מה אומרים?
לא פחות חשוב ממה אומרים זה איך. עם איזו גישה אנו מגיעים לשיחה ועם איזה לב פתוח.
הכנה מנטלית
קובעים זמן לשיחה. לפני השיחה, כל אחד מבני הזוג מקבל על עצמו שהוא מגיע לשיחה ללא ביקורת, שיפוטיות וללא טענות שאינן מן העניין.
הצד שמבקש מביע את רצונו ואת הסיבות שהוא רצה לחוות מעשה מסויים. הצד שני אומר מה דעתו על כך.
אם זה ממש מגעיל אותו, כפי שכתבתנו לעי"ל: אין מצב. לא עושים מעשה מיני או כל מעשה בניגוד לרצונו. רצונו של אדם כבודו.
אך ייתכן שזה לא לגמרי מגעיל. לפעמים, כדאי לתת לזה ניסיון אחד או שניים, כדי לבוא לקראת בן הזוג. אני מאד מאמין בהענקת מתנות. אנו נותנים מתנות לאנשים לפי מה שהם רוצים ולא בהכרח לפי מה שאנו אוהבים. אז אם אנו מסוגלים לעמוד בזה, כדאי לתת מתנות באירועים מיוחדים. לא תמיד, לא כל שבוע ואבל לרגל אירועים מיוחדים, אנו מוכנים לצאת קצת מהמקום הנוח שלנו, על מנת לשמח את בני הזוג שלנו.
הצבת גבולות
הצבת בגולות ברורים, מה אני מוכן לעשות ומה לא במסגרת המעשה המיני, יכולים לגרום לביטחון לצד השני ובכך הוא ירגיש יותר בנוח לבצע את המעשה. למשל: האישה מוכנה לבצע מין אוראלי לגבר, בתנאי שלא תהיה שפיכה בשום פנים ואופן. הגבר מוכן לבצע מין אוראלי לאישה רק באיזור הדגדגן אבל לא בנרתיק. על ידי הצבת גבול ברור, מה כן ומה לא הזוג יכול להגיע לעמק השווה.
האם הוא לא אוהב אותי?
לבן הזוג המבקש: זה שהצד השני שלך לא רוצה או נמנע מזה, לא בהכרח אומר שהוא לא אוהב אותך או אוהב אותך פחות. זה רק אומר שהמעשה המיני הספציפי הזה, לא אהוב עליו. זה שהתחתנו לא אומר ששנינו צריכים או חייבים לאהוב אותו דבר. לא אותו אוכל, ולא אותה התנהגות מינית.
שיחה באמצעות יועץ מקצועי
זוג שסוחב תסכול זמן רב בנושא הזה, יתקשה לקיים את השיחה הזאת בעצמו. במקרה זה, אני ממליץ לפנות ליועץ או מטפל מיני מוסמך, כדי לקיים את השיחה באמצעות איש מקצוע שיסייע לתווך את הצדדים, מבלי להיות מעורב רגשית בשיחה.
סיכום
הפתרון נמצא בשני הצדדים: במוכנות שלנו לצאת מאזור הנוחות שלנו עבור בן הזוג, ומצד שני שבן הזוג יקבל ללא טענות שבן הזוג המעניק, נותן לנו מתנה, לא תמיד מרצונו לעשות את המעשה, אלא רק בשבילנו. לכן, זה יקרה לעיתים רחוקות וזה עלול גם להיות קצת מלאכותי.
השכינה נמצאת במרווח הזה בין הרצונות של שני בני הזוג.
באהבה
הרב רפי
לקבלת תכנים שלי בנושא זוגיות ומיניות הירשמו לרשימת התפוצה בלחיצה פה