שלום כבוד הרב,
אני ואישתי מנסים להתחזק ולשמור נידה. לי מאוד קשה והמצווה הזו לא מובנת לי. הרי שחכמינו החליטו על מצווה כזו או אחרת הם לא "תפרו" את המצווה לאדם מסוים אלה לכלל.
אני לא דומה לפלוני, ופלוני לא דומה לי. אני עצוב ומרוקן מאנרגיות בשבועיים של הנידה. אין מגע, לא חיבוק, לא נשיקה עם אישתי שאני אוהב כל כך (נשוי כבר 11 שנים). המצווה הזו לא מובנת. למה שבועיים? למה כל-כך הרבה זמן? הרי כל אישה ימי המחזור שלה שונים אז למה דבר זה נעשה באופן שרירותי ?
תשובה:
שלום לשואל!
קראתי בעיון את מכתבך ואני מרגיש את הקושי שלך.
אני יכול לכתוב לך מדרשים וחיזוקים תורניים לשמירת הלכות הרחקה בזמן הנדה, אבל לא נראה לי שכתבת אלי למטרה זו ואני מניח שאתה מכיר אותם.
אכתוב רק על אשר על ליבי.
אכן, להיות יהודי פירושו להקריב קרבן. זה אחד הלקחים העיקריים מעקדת יצחק. הרב סולובייצ'יק כותב על זה הרבה. אם תרצו, אשלח לכם את המקורות ללימוד משותף.
באמת זה קרבן גדול שזוג מקריב מדי חודש כדי לשמור על הלכה שאיננו יכולים להבין אותה כיון שהיא נכנסת בגדר של "חוקים" (לפי הגדרת הרמב"ם) ולא מצוות שכליות.
לאורך הדורות, לא "השתלם" ליהודים רבים להיות יהודים או להזדהות כיהודים. לרוב זה לא היה כרוך בשאלה של זוגיות אלא בשאלה של חיים ומוות. רבים רבים נפלו, אבל לא פחות מהם ואולי הרבה יותר מהם בחרו ביהדות ה"לא משתלמת".
לכן, אתה צריך להחליט לאיזה קבוצה אה רוצים להשתייך. למקריבי הקרבן על זבח היהדות על אף המחיר שזה גובה ממך. אכן, יש אנשים שהם יותר מיניים מאשר אחרים, ויש אנשים שזקוקים למגע וחיבוק יותר מאחרים.
אבל ההלכה היא גם מערכת חוקים, לא רק מערכת ערכים. כמו כל חוק, יש כאלו שהחוק מקשה עליהם יותר מאשר אחרים.
כיון שזה חוק אלוקי ולא ארצי, ממילא נדרשת אמונה ובטחון כדי להתגבר על כך.
אני מאחל לך שתצליח להתגבר על הקושי של הריחוק ותראה את עצמך בשרשרת ארוכה של יהודים ששמרו מסורת והלכה זו.
בברכה,
הרב רפי