הרבה פעמים אני שומע את הטענה על כך שאין מקום לתורה לחדור לפרטיותו של האדם, ולעסוק ברגעים הכי אינטימיים שלו: בפעילות שלו בחדר המיטות. כלומר, אנו מבינים את הצורך של התורה לעסוק בסדרי חברה וקהילה, בחובות בין האדם לבוראו, אך מה פתאום שהתורה תגדיר לי כיצד לקיים יחסי אישות עם בעלי/אשתי? לחלק מהאנשים קשה להעלות על הדעת שישנן הדרכות והנחיות תורניות/אלוקיות גם בתחום זה!
כבר נודע ברבים הסיפור בגמרא בברכות דף סב, על ביקורו של רב כהנא בחדר מיטתו של רב על מנת ללמוד על אופן קיום היחסים שלו עם אשתו. אך פחות יודעים שסיפור זה נכתב בהקשר לחוויית לימוד דומה של חכמים נוספים. הם נכנסו לשירותים ביחד עם רבותיהם, על מנת ללמוד כיצד הם עושים את צרכיהם. ואל תגידו שמדובר על רבנים אזוטריים ולא ידועים, אלא בדמויות החשובות ביותר של המשנה והתלמוד: רבי עקיבא שנכנס אחר רבו – רבי יהושע, ואחר כך נכנס לרבי עקיבא תלמידו וחבירו, בן עזאי.
באמת אין לנו מה לעשות אלא לכתוב הלכות בית השימוש וחדר המיטות?
ודאי שכן. הירידה לפרטי פרטים של חייו של אדם אינה תאונה של התורה וכאילו היא סטתה מדרכה. הן הן גופי תורה. שש מאות ושלוש עשרה מצוות מהתורה נפרטים לאלפים רבים של הלכות דרבנן, תקנות, גזירות ומנהגים. התורה מקיפה את כלל חייו של האדם מהרגע שהוא מתעורר ועד לרגע שהוא הולך לישון, וגם אחרי זה. חז"ל ביקשו שהדרכותיהם ומצוותיהם יקיפו את כלל חייו של האדם, וכך ורק כך ניתן לעלות במעלות הקדושה. אם על כל צעד ושעל, אדם יפגוש את המעשה האלוקי, אז היא תהיה נוכחת בחייו. בכל עת ובכל שעה ממש.
אחת הטענות של ישו הנוצרי נגד חז"ל היתה טענה זו[1]. מה אתם עוסקים בקטני קטנות של הלכה? באמת אתם חושבים שאיכפת לריבונו של עולם אם תאכלו את העוף ככה או ככה בשבת? עקב טענותיו, הוא זרק את היהדות המסורתית והתחיל להטיף לדת ה"לב". דת האהבה והחסד שאינה עוסקת בקטנות, אלא במטרה הגדולה ונשגבה של אהבת האדם וחסד עמו. אמנם כמה יפה האמירה, אך כמה רחוקה מהמציאות והעולם. דת האהבה רצחה בשמה יותר יהודים ומוסלמים ממה שהיא אהבה. האהבה של דת זו, נשארה אי שם בשמים ובסיסמאות, ולא הצליחה לרדת לארץ ולהיות נוכחת בחיים. כיון שאין מצוות פרטניות, האידיאלים נשארו כסיסמא יפה בלבד: "נזם זהב באף חזיר אישה יפה וסרת טעם"[2].
אנו רוצים את האידיאלים ואת התורה נוכחת בחיים שלנו. התורה באה לידי ביטוי בכל מעשה גדול וקטן. ברור אם כן, שבפעולה כל כך מהותית לחייו של האדם, כגון חיי האישות שלו, תהיה הדרכה חזלי"ת או אלוקית גם שם. החיים המיניים של האדם הם חלק מרכזי ביחסים בינו לבין אשתו של אדם. הם ביטוי נוסף לתקשורת בין אדם לאשתו, לנתינה שלהם, ולערגה אחד לשני. כפי שהתורה מפרטת כיצד אדם צריך לנהוג עם חבירו, על אחת כמה וכמה שהתורה תפרט כיצד יש לנהוג עם ה'חֲבֵרָה' של האדם בה"א הידיעה. האם אתה נוהג בכבוד במעשה המיני, האם אתה טורף? האם אתה נוהג בצניעות גם בינו לבינה?
כפי שאני מאמין שהתורה היא המדריכה הטובה ביותר לחיים טובים בעולם הזה, כך גם בתחום חיי המין, ההדרכות של התורה הן לטובת האדם ולא להגבילו או לגרום לו צער. אמנם יש לדעת מה הן ההדרכות הנכונות, מה באמת התורה אומרת על מעשה זה או אחר. כיצד חז"ל באמת ראו מעשים מיניים אלו או אחרים. יש בדבר הרבה בלבול ודיסאינפורמציה, ולכן צריך ללמוד. איך אמר רב כהנא? תורה היא וללמוד אני צריך!
[1] עיין י. קלוזנר, ישו הנוצרי, ברלין-תל אביב, תרצ"ג, עמ' 245, 417-418. הרצי"ה קוק, ולמינים אל תהי תקווה-שיחות הרב צבי יהודה, פרק 28.
[2] עיין הרב קוק, אורות ותחיתו, פרק ט"ו.