הרב שלום,
אני נשואה 10 שנים. בעלי דורש או יותר נכון מבקש ממני לקיים יחסים בתדירות יותר גבוהה ממה שאני מעוניינת. הזוגיות שלנו טובה ואפילו יחסי האישות שלנו. אבל יש פער ביני לבין בעלי. כל פעם הוא לוחץ עלי ואומר שאני מחוייבת לכך כי אחרת הוא יחטא בהוצאת זרע.
האם אני יכולה לומר לו ללכת לעשות מה שהוא רוצה עם עצמו ולעזוב אותי בשקט?
תשובה:
הערה: אמנם השאלה נשאלה על ידי אישה דתייה שבעלה גם דתי אבל העיקרון של התשובה להלן מתייחסת לכל זוג, גם לזוג שלא שומר מצוות או מקפיד על הוצאת זרע. התשובה מתייחסת לגישה נכונה ליחסי אישות בין כל זוג. יחסי הכוחות בין בני זוג בכל תחום נמצאים גם בחדר המיטות.
לאחרונה קראתי מאמר על הסיבות שבני זוג מקיימים יחסים. יש הרבה. לא אמנה את כולם, רק חלקם:
- בגלל שחשבתי שזה הדבר הנכון לעשות.
- כי אני חייב/ת לו/ה.
- כי אני אוהב/ת אותו/ה.
- כי היה לו/ה יום נורא במשרד.
- כי אני צריך/ה להירגע.
- כי חגגנו יום הולדת
- כי היתה לי תשוקה.
- כי הוא/היא מאד רצה אף שלי לא היה חשק.
תאמינו לי, יש עוד.
בין זוגות דתיים יש להוסיף גם את הנושא של הוצאת זרע לבטלה. אם לא נקיים יחסים, יצא לו, ואז הוא יהיה חוטא והאישה תהיה שותפה לפשע.
אז אנסה לעשות סדר.
האם אנחנו 'חייבים' יחסים אחד לשני? התשובה החד משמעית שלי היא כן!
האם זה אומר שכל פעם שצד אחד רוצה, השני חייב להסכים? התשובה החד-משמעית שלי היא לא! ולא משנה מה הסיבה.
עכשיו אפרט.
זוג שנכנס לתוך מערכת יחסים מקבל על עצמו חובות וזכויות של השותפות הזאת. זוגיות זה גם ברית, גם שותפות, גם חברות, גם אהבה וגם עוד כמה דברים.
הרמב"ם בהלכות אישות (פרק י"ב ה"א) כותב כך:
"כשנושא אדם אשה בין בתולה בין בעולה, …יתחייב לה בעשרה דברים ויזכה בארבעה דברים."
פחות חשוב לי כרגע הפרטים של החובות והזכויות, אלא העיקרון. כאשר אנחנו נכנסים למערכת יחסים כלשהיא, אנחנו מתחייבים. בין בעל ואישה יש התחייבות הדדית לקיום יחסי אישות כדרך כל הארץ. על דעת זה כל זוג מתחתן.
אבל זה לא עדיין לא אומר באיזו תדירות ובאילו תנאים. כאן נכנסים מערכת שיקולים של הלכות, של בריאות הבעל והאישה, של דיני טומאה וטהרה ועוד שיקולים רבים.
מכאן לשאלה שנשאלתי; האם בכל פעם שיש עוררות מינית לבעל, האישה חייבת לספק את בעלה על מנת שלא יחטא.
התשובה הפשוטה לעניות דעתי היא לא. לא צריך להביא לזה ראיות חוקיות או הלכתיות רבות. רק להפעיל היגיון בריא. בואו נלך למקרה הקיצון. אם לבעל יש עוררות מינית 4 פעמים ביום, האם יעלה על הדעת שאשתו תצטרך לשכב איתו בכל אותם הפעמים כדי שלא יצא לו זרע לבטלה? ברור ופשוט שלא, אלא נאמר לבעל: תיקח אחריות על המיניות שלך ותתגבר על היצר שלך.
אז הבנתם את התשובה.
כאן אני רוצה לחדש מושג שפחות מוכר בין בני זוג.
כל אחד אחראי על המיניות של עצמו. האישה לא אחראית לספק את בעלה כל פעם שהוא רוצה וכן להיפך. גם הבעל הוא לא אחראי לאורגזמה של אשתו, אלא היא אחראית.
זה הבסיס. כל אחד אחראי לכך שהוא יבטא את עצמו מבחינה מינית בצורה הטובה לו ולה. לפעמים ביטוי מיני זה אומר שעל האיש או האישה לכבוש את היצר ולא לתת לו דרור. כגון: אם האישה נמצאת בתקופת הנידה או מדובר באישה או איש אחר.
לפעמים האחריות הזאת של המיניות שלי אומרת שאני לא יכול לדרוש מאשתי לבצע דברים שהיא לא מעוניינת לעשות בי, אלא אם היא רוצה.
אם נבין את היסוד הזה, שכל אחד אחראי על המיניות שלו עצמו, אז התשובה לשאלה ברורה. האישה לא חייבת לספק את בעלה כל פעם שהוא רוצה, אלא אם היא רוצה בכך.
כמובן, שאני מיד נשאל אבל אם יצא לבעל זרע לבטלה הרי האישה אשמה כי היא לא שיתפה פעולה? תשובתי היא ממש לא. הוא אחראי לעצמו ואם יצא לו זרע, הוא אחראי על כך. אם האישה לא רצתה לקיים יחסים הערב, הוא צריך להתגבר על יצרו אם הוא שומר מצוות ולא להוציא זרע. ואם הוא לא שומר מצוות, אין מקום לעשות 'רגשי', מניפולציה, להתחנן או כל דבר אחר. המיניות שלך הוא שלך.
לסיום, שתי הערות חשובות מאד: אתם מחוייבים זה לזה. ולכן אם אף פעם אין ביניכם מיניות טובה או לעיתים רחוקות בלבד, יש לגשת לטיפול בזה בהקדם האפשרי.
הערה שנייה: ברור שהמיניות שלנו מחוברת מאד. זה אחד הדברים שמדביקים אותנו ביחד. ולכן יש לעשות כל מאמץ להגיע לשוויון בין הרצונות המיניים של שני בני הזוג, וזו עבודה גדולה וחשובה של ריקוד הלב והגוף.
המפגש השני בסדרת ההרצאות "לדעת אישה – לדעת לאהוב",
מתקיים ממש השבוע ביום חמישי בג' בניסן ה- 11.4 בשמונה וחצי בערב.
מצטרפי הדקה ה- 91 יוכלו לקבל גישה להרצאה הראשונה כבר עכשיו מכאן, ולהגיע מוכנים להרצאה השנייה והשלישית
באהבה
הרב רפי אוסטרוף
מחנך לזוגיות ומיניות חיובית
https://rafiostroff.com/