"כשאני צריכה לטבול במקווה ולחזור הביתה, זה תמיד מלווה אצלי במתח.
אני תמיד חוששת מהמפגש עם בעלי כי הוא כל כך מחכה ומצפה לאחר שלא נגענו אחד בשני במשך כשבועיים.
אבל לי זה לוקח עוד זמן ואני לא מוכנה לזה. ממש קשה לי לעבור מיידית ממצב של אין שום מגע למצב שמקיימים יחסי אישות מיד אחרי שאני חוזרת מהמקווה.
לבעלי ולי הרבה ויכוחים על כך, ואני רוצה לשאול, האם אני חייבת לקיים יחסים בליל טבילה?"
והנה התשובה המלאה:
שלום לשואלת.
בגמרא במסכת נדה דף ל' ע"א יש מחלוקת גדולה האם "טבילה בזמנה מצווה", כלומר האם יש חיוב לאדם לטבול ברגע שהוא יכול להיטהר.
ישנה מחלוקת בראשונים (המובאים בטור סי' קצז ובב"י שם) כפי איזו דעה פוסקים על אף שהתוספות כתבו (מסכת ביצה יח ע"ב ד"ה כל חייבי טבילות)
שהמחלוקת הזאת אינה שייכת לזמננו שכל אישה אינה טובלת בזמנה כיון שטובלים מדין ספק זבות רק לאחר שבעה נקיים.
בשולחן ערוך סי' קצ"ז סעיף ב' כתב שאישה חייבת לטבול ברגע שנטהרת על מנת "שלא לבטל מפריה ורביה אפילו לילה אחד".
כלומר, אף לאותם דעות שסוברים שאין מצווה לטבול בזמנה, וגם שבזמננו בכל מקרה, זה לא בזמנה,
אז יש מצווה להיטהר כדי לקיים מצוות פרו ורבו עם הבעל (וכן כתב בשיעורי שבט הלוי אות ב').
לפי זה, יש עניין לקיים יחסי אישות בליל הטבילה מיד אחרי הטבילה.
אך מה הדין אם האישה לא יכולה עתה להיכנס להריון,
האם עדיין יש חובה לקיים יחסים דווקא באותו לילה, כיון שהשו"ע כתב דווקא על מצוות פרו ורבו?
ה"שבט הלוי" כתב באותו סעיף שהחיוב הוא לא דווקא בגלל פרו ורבו, אלא גם משום
"קריבות והיתר נגיעה דמשועבדת לבעלה גם בלי תשמיש ממש".
כלומר, לא רק כדי לקיים מצוות פרו ורבו, אלא גם כדי שיוכלו להיות מותרים לגעת אחד בשני, היא חייבת לטבול.
אם כך האם היא חייבת גם לקיים יחסים מלאים?
הגמ' במסכת עירובין דף כ ע"ב אומרת את הדבר הבא:
ואמר רמי בר חמא אמר רב אסי: אסור לאדם שיכוף אשתו לדבר מצוה, שנאמר ואץ ברגלים חוטא.
ואמר רבי יהושע בן לוי: כל הכופה אשתו לדבר מצוה הויין לו בנים שאינן מהוגנין.
אמר רב איקא בר חיננא: מאי קראה – {משלי י"ט} גם בלא דעת נפש לא טוב, תניא נמי הכי גם בלא דעת נפש לא טוב – זה הכופה אשתו לדבר מצוה.
הגמרא קוראת לבעל שכופה את אשתו לקיים יחסים: "חוטא".
אין הכוונה דווקא לאונס ממש, אלא אפילו שלא בהסכמה מלאה של האישה, כפי שכותב רש"י על המקום:
נפש לא טוב. לא טובים הבנים הנעשים בלא דעת האשה שהיה בעלה אץ ברגלים:
הבעל היה ממהר לקיים יחסים – "אץ ברגליים" – וזה סימן לא טוב ליחסים ביניהם.
הגמרא אומרת שח"ו יוולדו ילדים לא טובים מסוג יחסים כאלו שאין רצון מלא של האישה.
אם כך, יש לנו התלבטות קשה.
מצד אחד, יש מצווה לקיים יחסים ברגע שיכולים ונטהרים אחרי הטבילה.
מצד שני, זה מצב גרוע מאד לקיים יחסים ללא רצון של האישה (וכמובן גם של האיש).
אם כך, העצה שלי עבורך הוא כלהלן:
שיחה.
כן, פשוט עליכם לשוחח על זה ביחד.
אני בטוח שבעלך לא מעוניין לקיים איתך יחסים,
כאשר אין זה רצונך ואינך מוכנה לזה.
את צריכה למצוא זמן נכון לשבת איתו בשיחה רצינית ולהסביר לו שאת צריכה זמן.
שקשה לך לעבור מיידית ממצב של הכל אסור להכל מותר
ושאת צריכה לעבור בצורה הדרגתית מהמצב האסור עד לקיום יחסים מלאים.
בשיחה זו כדאי לקבוע את הזמן שאת חושבת שכן תהיי מוכנה, אם את מוכנה לזה.
ביחד עם זה, יש לאישה אחריות גם כלפי בעלה והרגשות שלו.
גם הוא יש לו רצונות וצרכים ותקופת ההרחקה היא מאתגרת גם בשבילו, בנוסף למצווה שהזכרנו לעיל.
לכן, השאיפה צריכה להיות לקיים יחסים בליל הטבילה.
אך ייתכן, שלמשך כמה חודשים אתם תחליטו לקיים יחסים יום או יומיים אחרי הטבילה על מנת לתת לך זמן התרגלות.
אז מה עושים בליל הטבילה?
זה הזמן לחזור ולהתרגל לגוף אחד של השני גם ללא קיום יחסים מלאים על ידי חיבוק ונישוק.
חשוב מאד להגדיר מראש את הגבולות, מה עושים ומה לא עושים,
על מנת למנוע אכזבות מראש,
כאשר המטרה היא שבסופו של דבר תחיו ביחד באהבה ובשמחה בצורה המתאימה לשניכם.
התשובה לשאלה הזו יחד עם שאלות נוספות ומאמרים מנומקים מופיעים בסט הספרים החדש
שעתיד לצאת ממש בראש החודש הקרוב.
כדי להיות הראשונים שיקבלו את האפשרות להשתתף בהשקת הספרים ולתמוך בהם
יש ללחוץ כאן והמערכת תדע לשלוח לכם את העדכון לפני כולם
באהבה
הרב רפי אוסטרוף
מחנך לזוגיות ומיניות חיובית
https://rafiostroff.com/