רגע לפני המאמר על יחסי אישות בהריון ובפרט הריון בסיכון, זה הרגע להזכיר שביום שני הקרוב, כ' בטבת 20.1.25 אשתתף בכנס דיגיטלי מיוחד מטעם מכון ריין על אמצעי מניעה, יחד עם מרצים מובילים בתחומם.
הסיבה שהסכמתי להשתתף נובעת מזה שבכל השנים בהם אני מלמד על אישות והלכה אני נשאל על אמצעי מניעה – האמת היא שהאתגר הזה הוא אתגר גדול, לא רק של עולם ההלכה אלא גם של העולם כולו. ברוב העולם, האחריות של מניעת הריון נופלת על האישה, על אף שלא אמור להיות כך. צריכה להיות אחריות משותפת של האיש והאישה (כמובן, כאשר המניעה עצמה מותרת מבחינה הלכתית).
בעולם ההלכה מצטרף אתגר נוסף של איסור הוצאת זרע לבטלה ומהי ההגדרה של איסור זה. יש המרחיבים ויש המצמצמים את האיסור ויש בכך דעות רבות בין חכמי ההלכה לאורך הדורות. להלן מטה, שאלה ותשובה במענה לשאלה על קיום יחסים בזמן הריון עם סיכון.
השו"ת יתפרסם בע"ה ממש בקרוב, במדור: מניעת הריון בספרי החדש "מבשרי אחזה אלוה"
(כעת במחיר השקה מיוחד – מכאן).
באהבה רבה
הרב רפי
שלום
קראתי את מאמרך 'הוצאת זרע במסגרת יחסי אישות' והחכמתי מאוד. הגעתי אליו בעקבות שאלה שהתעוררה בי ועדיין לא קיבלתי תשובה מספקת. אני בהיריון, בשבוע השבעה עשר. לצערי חוויתי הפרדת שליה חלקית והיא מלווה בדימום, ולמעשה ההיריון מוגדר "בסיכון". משמעות הדבר: אסור לקיים יחסי מין בנרתיק מכיוון שזה עלול לסכן את ההיריון ואת העובר.
מדוע בעצם כשאני ממילא בהיריון ואין כאן עניין של הוצאת זרע לבטלה לא אוכל לספק את בעלי ואת עצמי בדרכים אחרות (כגון אוננות)? האם בשל מצב ההיריון אנחנו אמורים לחיות בפרישות במשך חצי שנה? האם הגיוני שגבר יוכל להחזיק מעמד תקופה כה ארוכה? האם זה אפשרי להיות מותרים ובעצם להיות אסורים?
אני פונה מתוך מבוכה וחוסר אונים כי באמת איני יודעת למי עליי לפנות כדי לקבל תשובות לשאלות האלה. אשמח מאוד אם תעזור לי.
תשובה
בתשובה לשאלותייך החשובות, אשתדל לענות בכנות וברגישות.
המצב הרצוי הוא שבני זוג יהיו מותרים במגע, כל זמן שזה אפשרי (כשהאישה יכולה לטבול), גם ללא קשר ליחסי אישות. שני בני הזוג זקוקים למגע התמים והרגיל, נשיקה חטופה, חיבוק וכו'. ההלכה אוסרת מגע פיזי בין בני הזוג כל עוד האישה לא טבלה, ולכן מבחינה זו ראוי שהיא תטבול.
בהיריון לכאורה הזרע של הבעל הולך לאיבוד, אבל ההלכה אינה מתייחסת לזה כך. היחסים בין בעל ואישה מתחלקים בהלכה לשתי קטגוריות: 'פרו ורבו' – לשם הולדה, ומצוות 'עונה' – יחסים רגילים בין בני זוג גם אם האישה אינה יכולה להיכנס להיריון. יש עניין ביחסי אישות לשם קיום מצוות 'עונה', בכל פעם שרוצים ומותר.
במקרה שלכם, כיוון שמבחינה רפואית אסור לכם לקיים יחסים עם חדירה, כל מה שתעשו ביניכם ייחשב ליחסי אישות גם ללא חדירה. כלומר, כמו שמותר ורצוי לקיים יחסים כאשר האישה בהיריון ולא רואים את זה כזרע ההולך לאיבוד, כך יחסי אישות שאינם כוללים חדירה, שנועדו לקרבה נפשית וגופנית בין בני הזוג היא מותרת ורצויה.
אם כן, אתם יכולים להביא את עצמכם לידי סיפוק בכל דרך שתרצו, ובלבד שתעשו זאת במסגרת קיום יחסים (ולא שהבעל מאונן לבד).
אני מזמין את הנשים שביניכם, לוובינר חשוב מאוד בנושא אמצעי מניעה
של מכון ציפי ריין, שמתקיים ביום שני הקרוב כ' בטבת 20.1.25
לפרטים והרשמה לחצו כאן
באהבה
הרב רפי