שאלה שנשאלתי:
אני מעוניין להעלות שאלה שמטרידה אותי וטובים ורבים נוספים. אפתח במונח שאתם כעין 'חדר מיון' לבעיות וללבטים בתחום המיניות והאישות.
אבל אני מעוניין להעלות לפני השטח את הבעיה האקוטית בעיני והיא לאו דווקא מה קורה אחרי החתונה בתחום הזה אלא לפני.
ברור לי שאתם מגיעים מהמקום הדתי, שבו האפשרות היחידה לקיים זוגיות וחיי אישות היא אך ורק במסגרת הנישואין, אבל לעניות דעתי חלק מהבעיות שאתם מטפלים בהם כחדר מיון, נגרם בגלל הדיכוטומיה שבה הכל אסור ופתאום הכל מותר, כשאנשים תופסים את הגוף והמיניות כדבר שלילי .
ואולי אדייק את עצמי מעט.
בעיני התפיסה הדתית כיום לא מוכנה להכיר במציאות וכמה היא משתנה כל הזמן.
פעם כשבגיל צעיר מאוד יחסית להיום הגיעו לבגרות מינית, כל האיסורים המוכרים היו רלוונטיים.
כיום, כשלפעמים מגדירים את גיל ההתבגרות עד גיל שלושים ויותר מזה, החיים המערביים ככלל וחיינו כישראלים בפרט, לא מאפשרים ולא מביאים לבשלות לפני גילאי העשרים המאוחרים.
מה שיוצר כמה תגובות:
א. המשך אמונה בדרך כשהמציאות השתנתה; חתונה מוקדמת, חוסר בשלות, חתונה כי אי-אפשר לגבור על היצר.
ב. זריקה של הדרך מתוך הרגשה שאין כאן אמת של התמודדות והקשבה, אלא צבר של פחדים מהעוצמות שהקב"ה נתן בנו, ובעיני כיום יותר ויותר חבר'ה מגיעים למקום הנ"ל. ונוטשים…
ג. ניסיונות נואשים "לשמור" את החוקים בלי הצלחה. מה שיוצר שניות, קונפליקטים והמון המון אשמה . (ע"ע זוגות שכל אחד שוכר דירה עם שותפים (לא לגור יחד משום מרעית עין) אך בעצם הם ישנים אחד עם השני ברוטציה..)…
אז מה שאני בא לומר בפשטות הוא שאנחנו נדרשים להתעסק גם בהסתכלות אובייקטיבית על המציאות המשתנה הזו מול ההלכה ולפתוח את הטאבו ממחשכיו.
כי היצר קיים והוא בוער וכידוע, כשמתעלמים הדרקונים רק גדלים. מקווה שהצלחתי לומר דבר אחד לפחות.
תודה שוב
תשובתי:
אשתדל להתייחס למכתבך בצורה ישירה ואמיתית ללא מריחה או ייפוי המציאות בצורה מלאכותית.
אני מבין היטב את תחושת המצוקה שאתה מתאר: בעצם ההלכה היהודית דורשת מהאדם להתאפק מינית במשך לפחות כעשר שנים: מגיל ההתבגרות המינית בין השנים 11-13 ועד גיל החתונה, לפחות 10 שנים מאוחר יותר.
במשך כל הזמן הזה, אין לאדם השומר הלכה שום אמצעי לביטוי האישיות המינית שלו על פי הלכה: אסור לאונן ואסור לקיים יחסים מחוץ לחתונה. אנו בעצם דורשים מאדם לא לבטא את עצמו במשהו מאד בסיסי במשך השנים שבהם הוא נמצא בשיא האון המיני שלו.
כיון שאנו רואים את עצמינו מחוייבים להלכה, אין לי רצון או שום דרך להתיר את האסור. אני גם סבור שההלכה או התורה הם הדרך הטובה ביותר להנהגת חייו של אדם יהודי בעולמינו זה. לא שזה קל, אבל זו הדרך הטובה ביותר לעומת האפשרויות האחרות ואסביר.
אחד הדברים שאני מנסה לעשות זה לנרמל את השיח על מיניות. זאת אומרת, להציב בפני החברה הדתית, ולא רק הדתית, את העובדה שמיניות זה חלק מהותי מחיי האדם ולכן יש מקום לדבר על זה, לשתף את מי שצריך ולהכיר בכך שבעיות שאיתם אנו מתמודדים, יש לרבים.
אני סבור שלו היו מחנכים למיניות בצורה טובה בבתי הספר הדתיים (והחילוניים) האתגרים והמצוקות העומדים בפני נערים ונערות דתיים היו קלים ופשוטים בהרבה.
לדוגמא: אם מורה או ר"מ היה מסביר לתלמידיו מה זה קרי לילה, למה יש דחף כל כך חזק לאונן בגיל הנעורים, מה טוב ובעיקר מה לא טוב בפורנוגרפיה, מה עושים ואיך מתייחסים מבחינה דתית לאוננות, למה כדאי לחכות לקיום יחסים לאחרי החתונה ועוד ועוד – אני מניח שחלק גדול מהקושי וההתמודדות היו קלים יותר. למה? כיון שאם מקבלים את המיניות שלנו כדבר נורמלי וכחלק מהחיים, אם מבינים שאני לא לבד בקושי, אז ההתמודדות היא הרבה יותר קלה.
איני בטוח שהחיים של אנשים המקיימים יחסים או מאוננים בגיל צעיר הם הרבה יותר קלים או משוללי התמודדויות, הם רק אתגרים אחרים. אני יכול למנות רשימה ארוכה של קשיים ובעיות שאיתם מתמודדים בחורים שמרשים לעצמם לאונן חופשי או צעירים המקיימים יחסים לפני החתונה. הסטטיסטיקה לא משקרת יותר מדי כאשר ממדי הגירושין בציבור החילוני הם גבוהים ריאלית משיעורם בציבור הדתי, על שאף שרובם קיימו יחסים עם מספר פרטנרים לפני החתונה ולא סבלו מהמצוקות והגבלות של הציבור הדתי.
אני מקווה שהתייחסתי לעיקרי דבריך, ואשמח להמשיך איתך את הדיאלוג.
באהבה רבה,
הרב רפי