לאחרונה פורסם מחקר מעניין מאד על נוער מתבגר דתי על ידי מאור קפלן, מחלוצות החינוך המיני בחברה הדתית.
הייחודיות של מאור ושל המחקר שלה היא שהיא מקובלת גם במחוזות שמרניים ביותר.
היא ערכה מחקר במסגרת הדוקטורט שלה שהעלה ממצאים רבים מעניינים לגבי המקום שבו נמצאים רבים מבני הנוער בחברה דתית לגווניה: זהות מינית, התנהגויות מיניות ועוד רבים.
אני מבקש להתייחס במאמר היום לשני נושאים הקשורים לחינוך מיני למתבגרים:
אמצעי מניעה ואוננות.
מילה אחת על שיטת המחקר: היא שלחה שאלון אנונימי לישיבות, אולפנות ותיכונים דתיים וקיבלה 1050 תשובות תוך חודשיים מבני נוער בין הגילאים 16-20.
אחת השאלות היתה:
לפי הסקר, רוב בני הנוער חוו מגע מיני כלשהו מבני המין השני. מתוכם כחמישית נוספים (סה"כ כ-5% מבני הנוער) קיימו יחסים מים מלאים. רוב חוו מגע מבני המין השני ואף התנשקו.
מה אנו יכולים להבין מנתונים אילו?
שרוב בני הנוער הדתי לא קיים יחסים מלאים (ומהניסיון שלי, זה נכון עד החתונה, לפחות לגבי אלו שמתחתנים עד גיל 24). אבל אחוז מספיק גדול כן מקיים יחסים כאלו או אחרים כדי שנתייחס לנושא ברצינות. אם יש כאן מורים או מורות לגיל תיכון שקוראים את המאמר הזה, זה אומר שעד כעשר בנים ובנות מהיושבים מולך בכיתה קיימו או מקיימים יחסים. לכן, זה מחייב שיחה שלך מולם בין השאר על אמצעי מניעה. לימדתי באולפנה במשך 24 שנים. בכל מקרה זה לא תפקידי, אבל לא שמעתי שאי פעם העבירו הרצאה מעשית לבנות בין כתלי האולפנה: איך מונעים הריון. היו מאות הרצאות (של המורות) על צניעות, איסור נגיעה, בערך המשפחה, ערך הזוגיות ומה לא, אבל על דבר פשוט מציל חיים כזה – זה לא.
אני מבין את השיקול למה לא. הרצאה כזו נותנת לגיטימציה. אבל כן העבירו הרצאה על סמים או על התמכרויות. גם זה נותן לגיטימציה. אבל על אמצעי מניעה – עוד לא היה אומץ.
אני חושב שבכל ישיבה תיכונית, אולפנה או תיכון דתית וחילוני, חובה על בית הספר להעביר הרצאה מקצועית ועניינית על אמצעי מניעה. כניסה להריון של בת בתיכון הוא בפוטנציאל להיות מהלך הורס חיים. לכן, אין מקום למצוות "והתעלמת". זה לא סותר באותה נשימה וכמובן בשיעור אחר לחנך לקיום יחסים רק במסגרת הנישואין ועל קדושת המשפחה היהודית. לעניות דעתי, שני הדברים הולכים ביחד ולא סותרים אחד את השני.
ביום כיפור עצמו אנו קוראים במנחה את פרשת העריות ולא חוששים שזה יתן רעיונות למישהו. אפשר לדבר על דברים שקורים גם מבלי להסכים איתם. אני בטוח שהרצאה כזאת מטעם הנהלת בית הספר תפתח שיח חיובי וטוב בין הבנים והבנות לבין הצוות החינוכי: עכשיו אנו מדברים על הכל והבחירה בידינו לבחור בטוב. במחשכים תמיד עושים טעויות ועבירות.
כמובן, יש עוד הרבה מה להרחיב על התועלת והאיכות של החינוך לחיי משפחה במגזר הדתי אבל איני רוצה להרחיב בזה כרגע.
כתבתי רבות בעבר על אוננות של בנים ולכן איני רוצה להתייחס לזה הפעם. הנתון של אוננות של בנות די מדהים. לדעתי, זו הפעם הראשונה שאני מכיר שנתון כזה מתפרסם בציבור ומראה ש- 60% מבנות רוווקת דתיות מתרגלות עינוג עצמי. יש נשים או מורות שמתכווצות למראה נתון זה. ואני דווקא לא רואה בזה בעיה אלא יתרון.
כתבתי מאמר נרחב שמופיע בספרי החדש על יחס ההלכה לעינוג נשי וראו את מסקנתי שם. אני רוצה להתייחס להיבט החיובי של תופעה זו.
אחת הבעיות הקשות של זוג דתי הוא פער גדול בחוויה המינית בין החתן והכלה. רוב מוחלט של הבנים (כפי שמראה גם מחקר זה) חוו אוננות ואורגזמה (לפי המחקר 42% כמה פעמים בשבוע). עד לפני כמה שנים, רוב הבנות ממש לא. לכן כאשר סוף סוף מתחתנים ומתחילים לממש את חיי האישות, באופן טבעי בנות היו בעמדה נחותה מבחינת החוויה המינית לעומת בנים. יש איזו ציפייה מובנית שהגבר הוא צריך להיות בעל ידע והמחנך המיני של האישה. אבל למה זה צריך להיות כך? לעניות דעתי, נשים רבות מפסידות מזה ולחלקן עוברות שנים של סבל או חוסר ידע מבלי שהן מצליחות להתחבר לחוויה בדומה לבעלים שלהם. שני בני הזוג סובלים מהמצב הזה. אם יהיה חינוך שנותן יחס חיובי לבנות ולגוף שלהן, זה יעזור לצמצם את הפער בין החתנים והכלות.
וכאן אנו מגיעים לבעיית החינוך. אוננות בנות תמיד היה נושא טאבו ולפי מחקר שאני עושה כבר כמה שנים בין מדריכות כלה, אף מורה בתיכון לא דיברה עם התלמידות שלה על אוננות. אולי הגיע הזמן. כמובן, רק על ידי מוֹרָה שהוכשרה לכך, ברגישות ובצניעות הנדרשת ורק בכיתה בוגרת מספיק. צריך לערב את האמהות על מנת שתהיינה הסכמה וידיעה ואולי זה גם יפתח שיח חיובי בנושא בין האמהות והבנות.
תודה רבה למאור קפלן את המחקר המרתק שבע"ה יוביל לשיח יותר אמיתי ופתוח בין הורים, מורים וילדינו.
באהבה רבה!
הרב רפי