לכבודה של ירושלים מאמר על המקדש הזוגי:
בלא מעט מקומות, חז"ל דימו זוג לבית המקדש ולמרווח ביניהם כשכינה וכמקום של השראת שכינה.
כך אומרת הגמרא במסכת שבת ל א:
והיינו דכתיב ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו (מלכים א ח סו). וילכו לאהליהם – שמצאו נשותיהן בטהרה. שמחים – שנהנו מזיו השכינה. וטובי לב – שנתעברו נשותיהן של כל אחד ואחד וילדה זכר.
הגמרא דורשת על חנוכת בית המקדש של שלמה משהו שיוצא מפשט הכתובים. עם ישראל הלך הביתה אחרי חגיגות רבות לרגל חנוכת בית המקדש. אבל הגמרא לוקחת את הדברים למה שקורה בבית לאחר החזרה מחנוכת המקדש. כשהגיעו הביתה הם מצאו את נשותיהן בטהרה ובאו אליהם וכולן התעברו ונולדו להם בנים זכרים (ביטוי המופיע פעמים רבות בגמרא כשכר טוב לעושי מצווה, עיינו בין השאר שבועות יח ב: כל הפורש מאשתו בשעת וסתה, כל המבדיל על היין במוצאי שבתות וכל המקדש עצמו בשעת תשמיש). באמצע יש דרשה שלכאורה שייכת עוד לזמן שהם היו במקדש: "שמחים – שנהנו מזיו השכינה". אבל זה נדרש לאחר שהם כבר חזרו הביתה לנשותיהן? אלא צריך לומר שהשכינה המדוברת כאן אינה השכינה בבית המקדש אלא השכינה בבית. כדברי חז"ל המפורסמים: איש ואישה זכו – שכינה ביניהם (סוטה יז א).
כל הדרשה כאן מדמה את הבית היהודי לבית המקדש ואף ניתן לזכות בשכינה שבאופן רגיל שוכנת בבית המקדש – בבית הפרטי של איש ואישה.
הגמרא במסכת יומא נד א מביאה דימוי אחר:
תניא נמי הכי: ויראו ראשי הבדים, יכול לא יהו זזין ממקומן? ת"ל ויאריכו הבדים. יכול יהו מקרעין בפרוכת ויוצאין? ת"ל ולא יראו החוצה, הא כיצד? דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת ונראין כשני דדי אשה שנא' {שיר השירים א-יג} צרור המור דודי לי בין שדי ילין. אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה.
הגמרא ביומא מתארת טקס מיוחד שנערך בחגים בזמן שישראל עלו לרגל. הכהנים גללו בפני העולים את הפרוכת על מנת שיראו את הכרובים על ארון הקודש והם מדמים את הכרובים כאיש ואישה מחובקים. רש"י מפתח עוד יותר את הגמרא וכותב: "הכרובים – מדובקין זה בזה, ואחוזין ומחבקין זה את זה, כזכר החובק את הנקבה". אם היה לנו ספק מה הכהנים רצו להראות לעם, רש"י מפרט לנו ואומר שהיחסים בין עם ישראל הם כמו יחסים אוהבים בין איש ואישה ואת זה הראו לעם ישראל.
התיאור כאן הוא של קודש קודשים והוא מחבר בצורה ישירה בין קודש הקודשים של המקדש לבין מה שקורה בין איש ואישה אוהבים כדגם חיובי ליחסים הקרובים בין עם ישראל לרבש"ע. הדברים עובדים לשני הכיוונים: לא רק רוצים להראות עלם ישראל את היחסים בינינו לבין השכינה (ראו חיבתכם לפני המקום), אלא רוצים להראות להם איך איש ואישה צריכים לבטא את האהבה שלהם. והרי ידוע שהכהנים היו אמונים על שלום בית בין איש ואישה (ראו במדבר כ כט ורש"י שם: כל בית ישראל – האנשים והנשים, לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו). רק מי שחווה ומכיר מקרוב את האהבה והחיבוק החושני בין איש ואישה כאן בארץ, יכול להביא דוגמא כזאת לקשר הבלתי אמצעי בין עם ישראל לה'.
ממילא זה גם עובד הפוך: על ידי חיבוק אוהב בין איש ואישה, אנו גם מביאים את החיבה של המקום לבינינו.
מה המשמעות של דרשות אילו לחיים שלנו?
בסופו של דבר, בית המקדש נחרב. חז"ל מתארים גירושין בין בני זוג כמשפיעים גם על המזבח בבית המקדש, דאמר ר' אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה – אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם, ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך (גיטין צ ב).
אנו כל כך רוצים בית מקדש, אנו לא יכולים להבין, איך עם ישראל חטא ולא דאג לעשיית טוב על מנת להשאיר את המבנה? כי אפשר להשרות שכינה במקדש וגם בבית שלנו פנימה, אבל באותה מידה, גם הדבר הכי קדוש יכול להיהפך לדבר הכי טמא. העמדת צלם בהיכל היא מעשה יותר גרוע מהעמדת צלם סתם. אנו יכולים בקלות לחלל את הקדושה והשראת השכינה שיש לנו בבית.
אם אנו באמת מבינים שהבית שלנו הוא המקדש של אלוקים בעולם כל עוד אין בית מקדש, אז נתייחס ביתר חשיבות ורצינות לכל מה שקורה בין האיש והאישה.
בידינו להקים בית מקדש בביתינו פנימה עם השראת שכינה במובן של שמחה, אהבה, כבוד הדדי ושלימות או להעמיד בו צלם של כעס, מריבה, קנאה, או גאווה.
יהי רצון שתבורכו בהשראת השכינה והקדושה בבית שלכם האישי.
באהבה
הרב רפי
"לדעת איש" – סדרת הרצאות מוקלטת לנשים הרוצות ליצור חיים אינטימיים מספקים וחיבור עמוק יותר לבן זוגן
לפרטים לחצו כאן