האם התורה צריכה לחדור לפרטיותו של האדם?
לעסוק ברגעים האינטימיים ביותר שלו? בפעילות שלו בחדר המיטות?
לכבוד חג מתן תורה, כתבתי מאמר על התורה הנוכחת בחיים שלנו,
האם באמת יש הלכות המגדירות מה עושים גם שם ?
ולמה ? למה צריך את זה?
כלומר, אנחנו מבינים את הצורך של התורה לעסוק בסדרי חברה וקהילה,
"אך מה פתאום שהתורה תגדיר לי – כיצד לקיים יחסי אישות עם בעלי או עם אשתי?"
אתם מבינים, לחלק מהאנשים קשה להעלות על הדעת שיש הדרכות והנחיות תורניות או אלוקיות גם בתחום הרגיש הזה!
בגמרא בברכות סב א, יש סיפור מפורסם על ביקורו של רב כהנא בחדר המיטות של רב כדי ללמוד על אופן קיום היחסים שלו עם אשתו. פחות ידוע שסיפור זה נכתב בהקשר לחוויית לימוד דומה של חכמים נוספים. הם נכנסו לשירותים עם רבותיהם, כדי ללמוד כיצד הם עושים את צורכיהם. ולא מדובר ברבנים אזוטריים ולא ידועים, אלא בדמויות החשובות ביותר של המשנה והתלמוד: רבי עקיבא שנכנס אחר רבו רבי יהושע ואחר כך נכנס לרבי עקיבא תלמידו וחברו, בן עזאי.
נו באמת, אין לנו דבר חשוב יותר מאשר לכתוב הלכות בית שימוש וחדר המיטות?
לא! הירידה לפרטי פרטים של חייו של אדם אינה תאונה של התורה ואינה סטייה מדרכה. פרטי הפרטים הללו הם הם גופי תורה. 613 מצוות התורה נפרטות לאלפים רבים של הלכות דרבנן, תקנות, גזירות ומנהגים. התורה מקיפה את כלל חייו של האדם מהרגע שהוא מתעורר עד לרגע שהוא הולך לישון, וגם אחרי זה. חז"ל ביקשו שהדרכותיהם ומצוותיהם יקיפו את כלל חייו של האדם. כך ורק כך אפשר לעלות במעלות הקדושה. אם על כל צעד ושעל אדם יפגוש את המעשה האלוקי, הוא יהיה נוכח בחייו בכל עת ובכל שעה ממש.
אחת הטענות של ישו הנוצרי נגד חז"ל הייתה טענה זו. מה אתם עוסקים בקטני קטנות של הלכה? אתם באמת חושבים שאכפת לריבונו של עולם אם תאכלו את העוף ככה או ככה בשבת? בהמשך לטענותיו, הוא זרק את היהדות המסורתית והתחיל להטיף לדת ה"לב".
דת האהבה והחסד שאינה עוסקת בקטנות, אלא במטרה הגדולה והנשגבה של אהבת האדם והחסד עימו. האמירה אומנם יפה, אך כמה רחוקה היא מהמציאות ומהעולם.
דת האהבה רצחה יותר יהודים ומוסלמים מאלה שאהבה. האהבה של דת זו נשארה אי שם בשמיים ובסיסמאות, ולא הצליחה לרדת לארץ ולהיות נוכחת בחיים. כשאין מצוות פרטניות, האידיאלים נשארים כסיסמה יפה בלבד: "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם" (משלי יא, כב).
בגמרא במסכת נדה לא א יש הד לאותו ויכוח עמוק ורציני בין היהדות והנצרות:
דרש רבי אבהו: מאי דכתיב (במדבר כג) "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל?" מלמד שהקב"ה יושב וסופר את רביעיותיהם של ישראל, מתי תבא טיפה שהצדיק נוצר הימנה. ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע. אמר מי שהוא טהור וקדוש ומשרתיו טהורים וקדושים יציץ בדבר זה. מיד נסמית עינו דכתיב (במדבר כד) נאם הגבר שתום העין.
בלעם, שמייצג את הנצרות בוויכוח זה, אומר שלא ייתכן שהקדושה תימצא ביחסי מין בין איש ואישה. לכן, לא ייתכן שריבונו של עולם סופר את טיפות הזרע של ישראל. הרמז לנצרות מובע בדבריו של בלעם:
מי שהוא טהור וקדוש ומשרתיו טהורים וקדושים.
בנצרות המשרת הגבוה ביותר, האפיפיור, לא מתחתן ולעולם לא ידע אישה, כי הוא אמור להיות קדוש. כנגד הנצרות באה היהדות ואומרת, לא רק שהאדם העליון היהודי מתחתן ומוליד ילדים כדרך כל הארץ, לולא זה הוא לא יכול להיות המשרת העליון – הכהן הגדול.
המשנה במסכת יומא (א, א) דורשת שהכהן הגדול יהיה נשוי בזמן שהוא נכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים, ולדעת רבי יהודה אף מכינים לו אישה חלופית למקרה שאשתו הראשונה תמות, כיוון שאסור לו להיות ללא אישה אפילו רגעים ספורים. אם כן, ביהדות אין מציאות של איש שנמצא ללא אישה. זה לא קדוש.
אנחנו רוצים את האידיאלים או את התורה נוכחת בחיים שלנו. התורה באה לידי ביטוי בכל מעשה גדול וקטן. ברור אם כן, שבפעולה כל כך מהותית לחייו של האדם, כגון חיי האישות שלו, תהיה הדרכה חז"לית או אלוקית. החיים המיניים של האדם הם חלק מרכזי ביחסים בינו לבין אשתו. הם ביטוי נוסף לתקשורת ביניהם, לנתינה שלהם, ולערגה שלהם זה לזה. אם התורה מפרטת כיצד אדם צריך לנהוג בחברו, על אחת כמה וכמה שהיא תפרט כיצד עליו לנהוג ב"חברה" של האדם בה"א הידיעה. האם אתה נוהג בכבוד במעשה המיני? האם אתה טורף? האם אתה נוהג בצניעות גם בינו לבינה?
יש כמה וכמה מאמרי חז"ל העוסקים באופן יחסי האישות ובטיבם. מקצתם דנים במעשים הפיזיים ממש ואחרים במחשבות, בכוונות וברצונות. התורה מדריכה את האדם היהודי איך לקדש את חייו, את גופו ואת נשמתו. יחסי האישות הם מדד מהותי וחשוב לקדושת האדם בינו לבין קונו ובינו לבין בת זוגו. האם הוא חושב על אישה אחרת בזמן שהוא עם אשתו? האם היא חושבת על איש אחר בזמן שהיא עם בעלה? האם הוא מתחשב בה וברצונותיה? האם היא מודעת לתשוקותיו? חיי אישות יכולים להיות מעשה מעצים ומחבר ויכולים להיות מעשה כואב ופוגע. "ואהבת לרעך כמוך" נאמר כלפי כל אדם, קל וחומר כלפי בן הזוג. לכן ברור שבתורה יש הדרכה ויש לה מה לומר על המקום הרגיש, האינטימי והייחודי הזה.
אני מאמין שהתורה היא המדריכה הטובה ביותר לחיים טובים בעולם הזה, גם בתחום חיי המין. הדרכות של התורה מיטיבות עם האדם; הן לא נועדו להגבילו או לגרום לו צער. יש לדעת מה הן ההדרכות הנכונות, מה באמת התורה אומרת על מעשה זה או אחר. כיצד חז"ל באמת ראו מעשים מיניים אלו או אחרים. יש בדבר בלבול רב ומידע שגוי למכביר, ולכן צריך ללמוד.
איך אמר רב כהנא? תורה היא וללמוד אני צריך!
בברכת חג שבועות שמח
הרב רפי
שכוייח.אמן ואמן