האם אי־פעם בן/בת הזוג שלך דחה את הבקשה שלך לחוות מיניות?

אם אתה או את נשואים יותר מחצי שנה – כנראה שהתשובה היא כן.

לאחרונה קיבלתי מייל מקורא, והחלטתי לענות עליו במאמר, משום שאני יודע שעוד רבים יוכלו להפיק ממנו תועלת.

הנה המכתב (השם הושמט לשמירה על פרטיות, והטקסט נערך לקיצור):

אשתי ואני בני 40, יחד כבר יותר מ־20 שנה. עברנו הרבה עליות ומורדות תוך כדי התבגרות משותפת לאורך השנים.

לקחתי כמה קורסים כדי לשפר את עצמי בחדר המיטות (ואני קורא אדוק שלך…). המיניות שלנו כיום טובה מאי פעם!

אבל – יש לנו פערים בחשק המיני. אני אדם עם יצרים מיניים גבוהים, היא – פחות. זה מלווה אותנו מאז גיל ההתבגרות.

היא חשה לחץ מתמיד, ואני מרגיש שהיא לא רוצה בי. כבר למעלה מ־20 שנה!

זה לא תמיד כך – יש לנו יחסי מין טובים, כנראה פעם-פעמים בשבוע. אבל לרוב אני רוצה יותר מזה.

אני חווה הרבה סירובים – וזה כואב.

בזה אני צריך עזרה – איך להתמודד עם הדחייה.

אני שוכב במיטה ומלא מחשבות של חוסר ערך. בעבר הייתי הולך לעשן עם חברים כדי לשכוח, אבל היום זה לא רלוונטי – אני זקוק לשינה. רק שאני לא מצליח להירדם. אני מתהפך במיטה ותוהה כמה עלוב זה פשוט לאונן.

הדחייה הורגת אותי ואני לא יודע איך להתמודד איתה. היא נסגרת, דוחה את הניסיונות החלשים והצפויים שלי – ואני הרי כבר יודע שאין לי סיכוי מלכתחילה.

שיתפתי אותה בתחושותיי לא מעט פעמים. היא אומרת שאני מתבכיין, ולפעמים נעתרת. אז היא גם נהנית – וזה גורם לי לתהות למה היא לא רצתה מלכתחילה.

אפשר להבין איך זה פוגע לי בביטחון העצמי. אני מנסה לשבור את ההרגלים האלה – זה קרב קשה של מודעות עצמית, רצון ומשמעת.

אני מדבר עם זוגות אחרים בגילנו – ורובם מקיימים יחסי מין הרבה פחות מאיתנו.

אז האם אני לא הגיוני כשאני רוצה 3–4 פעמים בשבוע?

זה כבר דינמיקה קבועה בקשר שלנו שנים רבות. בכל פעם שאני רוצה ומתוסכל מהסירוב – אני שוב סובל את אותה תחושת כאב שמלווה אותי כבר 20 שנה.

התשובה שלי בקצרה:

תודה לכותב שכתב אלי בצורה כל כך ישירה וחשופה. הדברים הבאים נכתבים בלשון זכר כיון שהכותב היה איש, אבל המצב הוא הפוך אצל כ-30% מהזוגות בהם האישה רוצה יותר. ולכן לאותם זוגות, קיראו בהתאם.

השאלה הזו חוזרת אליי אינספור פעמים, מגברים וגם מנשים. כתבתי בספרים שלי מאמרים רבים על פערים בחשק המיני, אבל כאן אני רוצה להתמקד במיוחד בתחושת הדחייה המינית.

יש כאן כמה נושאים שונים – וכולם חשובים כדי להגיע לפתרון.

1. הגוף שלה איבד אימון

אם לאורך השנים יזמת יחסי אישות גם כשהיא לא הייתה מוכנה, הגוף שלה למד שלא תמיד אפשר לסמוך עליך.

כמו שלא היית רוצה שמישהו יכריח אותך לשבת לשיחה ארוכה כשאתה מותש – כך גם כאן. כמו שלא היית רוצה שאשתך תכין לך פעמיים-שלוש בשבוע אוכל שאתה לא אוהב – ותכריח אותך לאכול את האוכל הזה, כך, אי אפשר לשדל אותה לקיים יחסים כמה פעמים בשבוע כשאין לה חשק. כל אחד זקוק למרחב ובחירה חופשית כדי להגיע ל"כן" מלא.

אם רוב הפעמים היא נענית רק מתוך אשמה או ויתור – החשק שלה נשחק.

אז המקום הראשון שבו הייתי מזמין אותך לבחון ביושר: איזה אחוז מהמפגשים המיניים שלך עם אשתך מתרחש כאשר היא נמצאת ב"רצון" מלא ושלם ברמה הגופנית כולה. לא "הסכמה"… לא סתם ללכת עם זה מפני שהיא חשה קצת אשמה או מרחמת עליך… אלא לחכות עד ששניכם נמצאים במצב של "כן" לוהט, ברור ומוחלט.

אם התחושה שלך היא שעברו חודשים או אפילו שנים מאז שהרגשת שזה אכן כך, אז קרוב לוודאי שאתה לוחץ עליה יותר מדי בתחום המיני, ועליך לסגת כדי לאפשר לה מרחב נשימה – כך שהחשק שלה יוכל לשוב במלוא עוצמתו.

אם כן, הפתרון הוא: לתת לה מרחב, לחכות לרגעים שבהם שניכם אומרים "כן".

 2. המחשבות שלך מייצרות משמעות שלא בהכרח קשורה למציאות

כשאתה נתקל ב"לא", אתה מתמלא במחשבות כמו "אני לא מספיק", "היא לא אוהבת אותי". אלו פרשנויות שלך – לא עובדות.

בפועל, אם אתם מקיימים יחסי מין קבועים (1-2 פעמים בשבוע בהחלט נחשב לקבוע), זה אומר שהיא נמשכת אליך ורוצה אותך.

במקום להישאב להלקאה עצמית – תחליף מחשבות: "היא אוהבת אותי, היא עייפה, היא משקיעה המון בילדים". מחשבות מבוססות מציאות יחזקו אותך במקום לשבור אותך.

3. אתה קושר את ערכך למיניות שלה

העובדה שבת הזוג שלך מקיימת איתך יחסי אישות X פעמים בשבוע אינו אומר כלום על ערכך, על האהבה שאתה ראוי לה, או למשמעות שלך כאדם וכבן זוג. כל מה שזה אומר הוא – שזהו מספר הפעמים שיש לה את האנרגיה והרצון להיות מיניים, תוך כדי כל שאר הדברים המתרחשים בחייה. החשק המיני שלה והערך שלך כאדם הם שני דברים נפרדים לחלוטין.

לכן, במקום לאפשר לפחדים שלך ו/או ל"ילד הפנימי" שבך לשלוח יד לצד השני של המיטה מתוך המקום של: "בבקשה תזכירי לי שאני ראוי", זכור שהערך שלך טמון בתוכך, והוא אינו מותנה בזמינות המינית של בת הזוג שלך.

4. האחריות על הצרכים המיניים שלך – היא שלך

כאן הנקודה המורכבת ביותר. כיון שאנו תלויים בבנות הזוג שלנו לצרכים המיניים שלנו, וכיון שאסור לממש את המיניות באף מקום אחר, לכן אנו משליכים את כל הצרכים המיניים שלנו על בנות הזוג שלנו. אבל מי אמר שזה אמור להיות ככה? אם אני אוהב גלידה בטעם שוקו, האם זה מחייב גם את אשתי? ואם היא אוהבת וניל – האם זה אומר שהיא אוהבת אותי פחות?

ממש לא. כך בחשק המיני הבסיסי. אשתך מאד מאד אוהבת אותך, אבל החשק המיני שלה עובד אחרת. ולכן, תבוא רק אל עצמך בטענות – לא אליה.

אז מה עושים? כבר אמרו חז"ל בפרקי אבות: איזהו גיבור הכובש את יצרו. זה בדיוק נקודת הבחירה שלך להיות גיבור, כי גם בתוך חיי הנישואין, יש לנצור את המיניות. נכון זה אתגר, אבל זה מה שנדרש מאדם יהודי.

5. שיחת תיאום

אז כדי למנוע תסכול, תחושות דחייה וחוסר ביטחון, תחליטו על ערבים קבועים שבהם מקיימים יחסים. ייעצתי כך למאות זוגות. ברגע שתקבעו זמנים קבועים לקיום יחסים, אזי הציפיות שלכם יהיו הרבה יותר מתואמות. כמובן, זה כולל מתי לא מקיימים יחסים. ברווח הזה, אתה תאפשר לאשתך להחזיר לעצמה את החשק הטבעי, ברגע שלא יהיה עליה לחץ לקיים יחסים כל הזמן.

מי שצריך עוד עזרה בתחום השיחה הזאת, מוזמן לפנות אלי.

לסיכום:

• שחרר את הלחץ ממנה: החשק שלה לא אומר עליך כלום.
• אתה אחראי על המיניות שלך – לא היא.
• אל תיתן למחשבות של "אני לא מספיק טוב" לנהל אותך – תחליף אותן במחשבות מציאותיות.
• זכור: עצם זה שהיא איתך, נמשכת אליך ומקיימת איתך יחסים קבועים – אומר הכול על האהבה והקשר ביניכם.

באהבה רבה,

הרב רפי

נ.ב. אשמח לשמוע מכם, גם מגברים וגם מנשים, איפה המכתב הזה פגש אתכם והאם אתה או את מרגיש שזה סייע לחיים האישיים שלך.