מעשה ברבן שמעון בן גמליאל שהיה על גבי מעלה בהר הבית וראה נוכרית אחת נאה ביותר אמר (תהלים קד, כד) מה רבו מעשיך ה' (עבודה זרה כ א).
את המאמר הזה למדתי מהרב יוסף יהודה ליב בלאך ז"ל. מי היה הרב בלוך שמעטים בימינו שמעו עליו?
הוא היה מנהל ישיבת טעלז שבליטא בין השנים תרע"א-תר"ץ (1911-1930). דבריו ומאמריו כונסו בספר "שעורי דעת" על ידי בניו ותלמידיו. ישיבת טלז היתה ישיבת "מוסר" ולימודי המוסר תפסו בה מקום מרכזי. בזמנה, היא היתה אחת הישיבות החשובות ביותר בליטא.
המאמר כולו עוסק בשאלה, למה יצחק אבינו היה צריך מטעמים כדי לברך את עשו? האם אדם גדול כמוהו צריך משהו חומרי וגופני כדי לעשות משהו רוחני ונעלה כמו ברכה?
מתוך שאלה זו, לימד אותנו הרב בלוך כמה שיעורים יסודיים בסיסיים לחיים. ואני מצטט:
ובארנו כי מסיפורי התורה אנו רואים ולומדים, כי כמה שיגדל האדם ובאיזה מצב של קדושה וטהרה שיעמוד, אי אפשר לו להיפרד לגמרי מכל ענייני החומר שלא להתחשב עמהם, כי כל כוחות והרגשות, שנמצאים ופועלים באדם הקטן, נמצאים גם באדם היותר גדול ונעלה…ולכן גם ביצחק אבינו היו נמצאים….והנה, כי אף שעניין הברכה הוא עניין נפשי נעלה ומרומם, קשור בנשמתו של האדם…בכל זאת הם עוברים דרך כוחות הגוף והחומר המקושרים עמהם.
הרב בלוך מבאר שגם יצחק אבינו, אב האומה, מקושר לגוף. וכיון שכך, הוא היה צריך מטעמים כדי לברך את עשיו, ודרך החומר, הוא יגיע לרמה הרוחנית הנדרשת כדי להוריד את הברכות לארץ:
ולפי האמת לא רק שאי אפשר לו לאדם להשריש מקרבו את כוחותיו הטבעיים ומוכרח הוא שימצאו בו כולם, אלא גם דרוש וראוי הוא שכל כוחותיו יהיו בו, כי רצון ה' בבריאת האדם היה, שיהיה ויחיה דווקא במתכונת זאת, ורק האדם, שכל כוחותיו ערים וחיים בו נקרא אדם שלם….ואין התורה דורשת שימית כח אחד מכוחות נפשו לבלי התחשב עמו כלל, כי אם יכניעו במקום אחד, יתפרץ אחר עבור איזה זמן במקום אחר ביתר שאת וביתר עז.
פעמים רבות שמעתי מאנשים שמתמודדים עם היצר שלהם, שהלוואי שה' היה לוקח לי את היצר ולא הייתי צריך להתמודד עם מחשבות אסורות או ראייה אסורה וכד'.
והנה בא הרב בלוך היישר מישיבות המוסר ומסביר לנו שזה לא רצון הבורא. ה' ברא באדם כוחות כדי שכל אחד מכוחות אילו יבואו לידי ביטוי. גם כוחות של יופי, של אומנות, של חיים, של יצר ושל יצירה. כל מה שנברא באדם צריך לבוא לידי ביטוי, אלא שברור שמטרת התורה היא שהכוחות יבואו לידי ביטוי במידה, במקומם ובזמן הראוי ולא בהתפרצות ללא גבולות. ישיבות המוסר שבליטא הצטיינו בניסיון של חינוך האדם להנהיג כוחות אילו בצורה נכונה.
כאשר מנסים למחוק כוח מהאדם, ולא לתת לו את מקומו, אזי זה יתפרץ במקום ובזמן אחר, רק ביתר כח, כמו לחץ של מים שמתפוצץ ברגע שימצא סדק קטן.
וכך מבאר הרב בלוך את רבן שמעון בן גמליאל שבירך "מה רבו" על נוכרית יפה. הייתכן?
אבל באמת מלמדים אותנו חז"ל בסיפור מעשה זה, כי דרך האדם הגדול הוא שיחיה בכל כוחותיו ושיהיה ער ומרגיש את הכל, כי אל לו לבטל רגשותיו, ולכן כל מה שיגדל, הרי כל רגשותיו ערים וחיים בו יותר וגם רגש היופי מפותח בו בכל תקפו, מתפעל ומתרגש הוא בראותו מחזה טבע נהדר, ובשמעו ניגון נעים. ובראותו בריה נאה ביותר הוא בא לידי התפעלות, כי האדם הגדול, ברוחב לבו ובכוחותיו הגדולים והחזקים, אי אפשר שלא יתפעל בענייני התבל הנהדרים, ובנפשו הגדולה….אינו מוציא את התעוררות ותנועת נפשו לעניינים גסים וכעורים… ובהכירו בכל העניינים את כוח הבורא, שברא בריות נפלאות ונהדרות, הוא בא מיד להתפעלות נשאה ורוממה ל"מה רבו מעשיך ה'".
איני יודע אם אנשים קטנים כמונו מסוגלים לראות אישה יפה ולקשור את הרגש שלנו לריבונו של עולם ולא לרגש נמוך יותר. אבל אנו צריכים ללמוד מכאן את העיקרון שרוצה ללמד אותנו הגמרא והרב בלוך.
ככל שהאדם יותר גדול, כך הוא יותר מחובר לכל כוחות נפשו ולכל היופי שבעולם. גם האיש הגדול ביותר, לא יכול להיות רוחני מופשט, ללא ביטוי של הצד הגופני שבו ולהיות מחובר לצד החומרי שבעולם. ישיבות ליטא גרסו שגדולים בתורה הם גם בני אדם, אלא שבגדלותם הם ידעו לחבר שמים וארץ.
יסוד דבריו של הרב בלוך כבר נמצאים בכוזרי במאמר השלישי, וכך הוא כותב שם:
אמר החבר: החסיד הוא מי שהוא מושל, נשמע בחושיו וכוחותיו הנפשיים והגופיים, ומנהיגם ההנהגה הגופיית, כמו שנאמר: "ומשל ברוחו מלכד עיר". והוא המוכן לממשלה, כי אלו היה מושל במדינה היה נוהג בה בצדק כאשר נהג בגופו ונפשו, וחסם הכחות התאויים ומנע אותם מן הרבוי אחר אשר נתן להם חלקם, והספיק להם מה שימלא חסרונם, מהמאכל המספיק והמשתה המספיק על הדרך השוה גם כן.
החסיד או הצדיק היהודי, מצד אחד לא מבטל אף כוח ונותן לו את ביטויו, אבל גם מונע ממנו לפרוץ את הגבול.
כח היצר הוא כח היצירה של האדם והוא אחד הכוחות החזקים ביותר. אסור לנסות למחוק או להתכחש אליו, אלא לתת לו את מקומו בהיתר, לשלוט עליו ולכוון אותו ליצירה טובה.
באהבה רבה,
הרב רפי
[הרוצה לקרוא את כל המאמר (מומלץ!) יכול להורידו בקלות מאתר HebrewBooks בקישור הזה: https://hebrewbooks.org/41998. המאמר נמצא בחלק ב ונקרא: קורבנות.]