הרבה מכירים את הסיטואציה: קידוש לאחר התפילה בשבת במניין המוקדם או בבר מצווה, ובמהלכו מגיע את הדבר האמיתי – המשקאות החריפים. וכל המביא סינגל מאלט יקר יותר הרי זה משובח. הצעירים רואים את הניצוץ בעיני המבוגרים, שומעים את קולות הפסססס… וקולטים את המסר: עכשיו הגיע העיקר – הדבר שצריך לשאוף אליו. לא ההרינג, לא הקוגל הירושלמי, אלא האלכוהול.
השאלה לאן ממשיכים מכאן.
לקראת פורים שבמרכזו היין ראוי להתייחס למצב האלכוהול בקהילותינו.
מחקרים רבים מראים כי כאשר צעירים רואים שמותר לשתות, ואפילו מעט, פעמים רבות הם לוקחים את זה הרבה יותר רחוק ממה שהמבוגרים התכוונו.
כך זה בכל דבר בחיים. אם אמא חלק מהזמן מול המסך, הילדים יהיו כל היום; אם אבא אוהב לאכול, הילדים יאכלו בלי סוף; וכך גם עם דוגמאות רבות אחרות.
אנחנו חיים בדור של בחירה, בחירה בכל התחומים, הרבה יותר מאשר אי פעם. כאשר הייתי ילד בדוכן הגלידות יכולנו לבחור בין שלושה טעמים בלבד – שוקולד, וניל ותות. היום בדוכן הגלידות בעיר אנחנו עומדים נפעמים מול עושר הבחירה ויוצאים מבולבלים יותר ומסופקים פחות. אולי פצפוצי הווניל בטעם תות היו טעימים יותר ממה שבחרתי? אולי שוקולד עם עוגיות וטעימות פיסטוק עדיף? לשם השוואה חישבו על אפשרויות הבחירה המועטות של סבתא רבתא שלכם בשטעטל בערבות ליטא.
כיוון שבחירה חופשית היא השולטת בזמננו, אין לנו שום אפשרות אחרת אלא לחנך את ילדינו לבחור. לבחור מלכתחילה לעשות את הדבר הנכון, ובעיקר לעשות כל דבר במידה נכונה.
בצעירותי למדתי את הדבר הזה מאבי. כל ליל שבת הוא היה מוציא 'לחיים' קטן, ליקר טוב, ויסקי או ברנדי. כולנו היינו שותים כוסית, וזהו. מעולם לא ראיתיו שותה מעבר לסעודת ליל שבת. למדתי ממנו שיש דברים שהם טובים מצד עצמם, בתנאי שהם באים במנות קטנות או בזמנים מיוחדים. כאשר הדבר נעשה בהפרזה הוא הופך לפגע רע, להשתעבדות ולמיאוס.
אמרו חז"ל (שבת פח): "הדור קיבלוה בימי אחשוורוש". עם ישראל קיבל את התורה בשנית מרצונו החופשי בפורים.
מוזר שדווקא היום שמסמל קבלה מחדש של עול תורה ומצוות הפך ליום שלוח הרסן ביותר בלוח השנה. לכאורה הכל מותר. מותר להתחפש למי שאתה לא, מותר לגברים להתאפר, מותר לשתות הרבה יותר ממה שאנחנו רגילים, ומותר להתפרק מעט.
האמת היא שבפורים האתגר הוא בדיוק זה. אנחנו יוצאים לחופש מהמוסכמות החברתיות, ממקום הנוחות שלנו ומהידוע והמקובל, ועכשיו אנחנו צריכים לבחור באמת. לבחור בטוב, ולבחור במידה הנכונה של השתייה ושל שאר ההנאות הקטנות של החיים. "אמר רבי אילעאי" בשלושה דברים אדם ניכר, בכוסו ובכיסו ובכעסו. ואמרי ליה: אף בשחקו" (עירובין סה ע"ב). בפורים אפשר לראות מי האדם באמת, איך הוא שותה, איך הוא שוחק, ואיך הוא שומר על צלם האדם למרות ובגלל שהכל מותר.
פורים שמח!
הרב רפי