לעתיד לבוא נזכיר פחות את ניסי מצרים או נס פורים או חנוכה אלא בעיקר את הניסים של הגאולה העתידה.
תניא: אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר (ירמיהו כג ז): "הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם". אמרו לו: לא שתיעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפל לו (ברכות יב ב).
דור אחר דור, משפחה ומשפחה, נוהגים לשבת בליל הסדר ולספר בניסי יציאת מצרים.
נדמה לי שהגענו. הגענו לשלב הזה בגאולה שאנו יכולים לספר בניסים שאנו רואים בעינינו ממש ושהם לא פחותים מאשר ניסי יציאת מצרים.
אף פעם לא הבנתי את הדרשות של חז"ל בהגדה על כמות הניסים שנעשו במצרים.
"רבי יוסי הגלילי אומר: מנין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות, ועל הים לקו חמישים מכות?
רבי אליעזר אומר: מנין שכל מכה ומכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים היתה של ארבע מכות?
רבי עקיבא אומר: מנין שכל מכה ומכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים היתה של חמש מכות?"
אז מה הפשט?
התורה אומרת עשר מכות הביא הקב"ה על המצרים, אז התנאים צריכים לנסות להגדיל את זה מתוך דרשות די רחוקות מהפשט לניסים יותר גדולים? למה העשר מכות אינם מספיקות?
השנה זו הפעם הראשונה שהבנתי את הגאוניות בדרשה.
מרוב אירועים, קשה לעקוב אחרי כמות הניסים וההצלחות במלחמה נגד האויב.
מבצע הביפרים וחיסול נסראללה נראים ניסים קטנים לעומת מה שקורה עכשיו באיראן. יום אחד יתגלה, איך ידענו להשחיל טיל בחלון בבניין באיראן כדי לחסל שם את הרשע איסמעיל הנייה. אח"כ יתגלה איך ידעו בדיוק מתי לחסל את חמינאי = המן ביחד עם חבר מרעיו ואז מישהו יספר על מבצע, שאף אחד בכלל לא שמע עליו ולא קראנו עליו בשום מקום. ומישהו ייזכר שלפני המלחמה, פחדנו להזיז שני אוהלים של החיזבאללה בהר דב, ופתאום סר שר הפחד – זה נס בפני עצמו.
בעבר, ישראל לחמה בחיזבאללה רק בשטח סוריה, כי פחדו מהאיומים של נסראללה והיום אנו הורסים את הדאחייה, בית אחר בית. ואז מישהו ייזכר במבצע ארנון זמורה הי"ד לשחרור ארבעה החטופים – מבצע מטורף בפני עצמו. ומישהו אחר יוסיף את עצם העובדה שכל אחד מ – 251 החטופים החיים והמתים חזרו לחיים או לקבורה בארץ – זה לבד נס עצום.
אחר כך מישהו אחר ייזכר שראשי הצבא הזהירו אותנו שאם תהיה מלחמה מול חיזבאללה בלבנון או מול אירן יהיו פה 10,000 הרוגים. או אולי 15,000. שלא תהיה חשמל במדינה למשך שבועיים. כמה זמן לא היה לכם חשמל בכל משך ימי המלחמה – 10 דקות? שעה? זה לבד נס.
אני לא יודע כמה ניסים יש בדור שלנו, אבל עם קטן כשלנו, עם מדינה קטנה, כאשר בתוכנו כמה מיליוני ערבים שהם לא בדיוק ציונים ועם שבע חזיתות חיצוניות ואנו מצליחים לעשות את כל מה שעשינו – אני בטוח שיש אלפי ניסים שעוד יימנו ועוד ייספרו ויום אחד יגיע הסנהדרין ויקבע את החג הראוי לחגוג את הניסים הגדולים האלו ולהודות לה' על כל מה שעשה לנו.
אני חושב שזה הפירוש למאמר של ההגדה. כל תנא גילה עוד כמה ניסים שנעשו לישראל שהאחרים לא שמו לב אליהם או לא ידעו עליהם.
אבל, ביחד עם ההודיה על הניסים, אף לרגע אחד לא נשכח את המחיר הכבד ביותר ששילמנו במלחמה זו. כמה בנים ובנות נפלאים איבדנו וכמה הם יחסרו לנו. לא זכינו ל: "לא יחרץ כלב לשונו" (שמות יא ז). פירש רשב"ם: המלאך מזיק ומשחית בכורי מצרים אבל בכורי ישראל אפילו קול ניבוח של מזיקי החיות לא יזיק אותם.
הרבה יותר מזה איבדנו. מחיר הניצחון כבד מאד מאד. בילדותי, בליל הסדר היינו משאירים כסא ריק ליד השולחן עבור יהודי ברית המועצות שלא הורשו לצאת. בשנתיים הראשונות של המלחמה, השארנו כסא ריק עבור חטוף. השנה ראוי לבחור חלל צה"ל או הרוג אזרחי (למי שזכה ואין ממשפחתו הקרובה – רבים רבים לא צריכים את התזכורת הזאת) אחד או אחת ולתת לו מקם בולט בליל הסדר. לספר על חייו ועל מותו. בזכותו, אנו זוכים לשבת עם משפחותינו בביטחון.
אז השנה כשנסב לליל הסדר, נעלה על שולחננו גם את הניסים של הדור שלנו שזכינו לראות עין בעין ולהודות לה' על כל הטובה אשר גמלנו!
אני מאחל לכם ולכל אשר לכם שתסבו בנחת ובשלווה בליל סדר זה,
שאויבינו לא יפריעונו וגם אם כן, אנו חושקים שיניים ויודעים שבסוף הוא גאלנו וגאל את אבותינו – לשנה הבאה בירושלים הבנויה!
באהבה
הרב רפי