אני מדריך כבר כ – 20 שנים בפולין מדי שנה ובכל ביקור אני מגיע לישיבת חכמי לובלין בלובלין.
בשנים הראשונות, הבניין עמד בחורבנו וכמעט ריק מריהוט. במשך השנים נוספו בו ריהוט, תמונות, צבע, שלטים ועוד. לפני כעשור הבניין עבר שיפוץ כללי מחדש בעלות של מיליוני דולרים. בית המדרש, חדר האוכל, הספריה הכל חודש בניסיון להעמיד את הקיים, בהתאם לעבר. ניכר שעושים מאמץ גדול כדי לחדש את מראה המקום לישיבה של פעם. חדרי התלמידים הוסבו למלון יוקרתי עבור קבוצות המבקרות מחו"ל. באחד החדרים רואים תמונות גדולות של חגיגות חידוש הבניין עם כל המי ומי. הברושור שבישר על הפתיחה של המלון נכתב בפולנית, יידיש ואנגלית. המארגנים התעלמו מעברית כשפה מדוברת כמו ב – 1935. כל פעם שאני מגיע, אני נעצב אל ליבי מחדש. אמנם הבניין יפה ומשוכלל, אך הוא עדיין עומד בחורבנו, ולא יעזור הקוסמטיקה. האפר של מאות התלמידים שפעם גדשו את הבניין עדיין מונח בהר האפר במיידנק או באושוויץ. אין מניין של שומרי שבת לא בלובלין ובקושי במקומות אחרים בפולין. אם כן, למה להשקיע מיליונים במדינה שהיא בית הקברות הגדול ביותר של העם היהודי?!
אני חושש שהשלב הבא יהיה ייסוד כולל אברכים בבניין ונראה בחוצות העיר מודעות בנוסח: "התורה חוזרת לאכסניה שלה". אני בטוח שהיוזמים יצליחו ללא קושי למצוא מניין אברכים שיסכימו לצאת ללמוד שם תמורת 4000$ לחודש במקום 4000 ₪ שמקבלים בארץ. ואז נוזמן לטקס הכתרת הרב הראשי של לובלין המעטירה ת"ו, ואני מניח שיכריזו עליו שהוא ראוי וכשר לשבת על כסאו של המהרש"ל, המהר"ם, המהרש"א ועוד רבים. אמנם ישכחו לספר לנו שהוא רב ראשי של קהילה של 15 יהודים, אך עם קצת יחצנות וצבע הכל מתקבל.
אני חושב שהטרגדיה של הסיפור הזה לא מתחיל ב – 2026. הוא בעצם התחיל בל"ג בעומר תר"ץ – 1930. ביום היווסדה של הישיבה מסר ראש הישיבה, הרב מאיר שפירא מלובלין, מייסד הדף היומי, שיעור שכותרתה: "קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא". אמנם זה היה שיעור בהלכות התלויות בארץ, אך אין לי ספק שהוא התכוון במשפט זה לישיבתו שהוא מסר עליה את נפשו על מנת להקימה. הוא רצה להגיד: הישיבה בלובלין קדושה עתה וקדושה לעולם ועד. אך לצערינו ויגוננו, הישיבה עמדה על תילה 9 שנים בלבד, עד ליום כניסת הנאצים ללובלין ב – 18.9.1939. ביום זה פוזרה הישיבה, הבנין הפך לבית חולים גרמני ובמשך הזמן נרצחו רוב רבניה ותלמידיה עם שאר יהדות פולין. כלומר, לא לעתיד לבוא, ואפילו לא לעשר שנים.
בחלומי אני חולם על מה היה קורה אם הר"מ שפירא היה מקים את ישיבתו בארץ ישראל. אני בטוח שהיא היתה היום ישיבה חשובה בכמות ובאיכות לפחות כמו ישיבת מיר דהיום. אך הר"מ שפירא קבע את ישיבתו בלובלין ובזה חרץ את גורלה ואת גורל תלמידיה. אין אני מלין עליו שלא ראה את הנולד, מעטי מעטים ראו. אני תמה ובוכה היום רק על מי שראה, רואה ולא למד כלום מהעבר. אלו שמנסים להקים מחדש את הגלות בפולין, מקיימים בעצמם: "מִי עִוֵּר כִּי אִם-עַבְדִּי, וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח; מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם, וְעִוֵּר כְּעֶבֶד ה' (ישעיהו מב יט).
עד מתי נהיה אחוזים בגולה ולא נדע להרפות מקללת הגלות?!
בכל ביקור שלי בישיבה אני מספר על הטרגדיה של הקיום הזמני של הישיבה. אני מנסה להעביר להם מסר, שאין קיום ליהדות ולתורה בגולה. חלקם אינם מבינים. לך תסביר את שאינו דורש הוכחות.
לענ"ד גם תלמידיו של ר"מ שפירא הודו [אך לא בפה מלא] על טעותו של הקמת הישיבה בגלות, בזה שהעלו את עצמותיו ארצה, שלא כמו מאות גדולי תורה הקבורים ברחבי פולין.
את ההמשך של ישיבת חכמי לובלין יש למצוא בשכונת "זכרון מאיר" בבני ברק ע"ש ר' מאיר שפירא, במוסדות התורה המפוארים שבה, בראשות תלמידו מאז הגר"ש וואזנר שליט"א.
אני רוצה להשיא עצה לתורמים כסף להקמת ישיבות או חידוש החיים היהודיים בחו"ל: כל מי שתורם כסף להקמת עולם התורה מחדש בפולין לעוון ייחשב לו, ולא לצדקה, בבחינת מה שדרש רבא בבבא בתרא (ט' ב'): מאי דכתיב (ירמיהו יח) ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם? אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם אפילו בשעה שכופין את יצרן ומבקשין לעשות צדקה לפניך הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין כדי שלא יקבלו עליהן שכר. כל מי שיצא ללמוד בכולל בפולין, לא למצווה ייחשב לו אלא לעוון ולחרפה. במחשכים הושיבני כמתי עולם אמר ר' ירמיה זה תלמודה של בבל (סנהדרין כד א). אם רוצים אתם "קידשה לשעתה ולעתיד לבוא": פעלו עם א-ל ותירמו ותתמכו במוסדות התורה בארץ ישראל – כי שם ציוה ה'.
באהבה
הרב רפי