נשותינו הגיבורות
לקראת ט"ו באב לפני שנתיים כתבתי רשימה קצרה בעקבות שיחה על אלמנה שבעלה נהרג בלחימה, את הרשימה הבאה, וקראתי לה כמה אהבה יש בעולם. הנה היא לפניכם בגירסא קצת מקוצרת:
כמה אהבה יש בעולם!!!
היום קיימתי שיחה ארוכה עם אלמנת צה"ל (ותודה לך ד. על שיחה מלאת השראה!). בעצם היא לא אלמנת צה"ל אלא אלמנה של…אבל כן, הוא נהרג בזמן שירותו הצבאי. היא לא מהמלחמה האחרונה. שנתיים קודם.
כמה אהבה יש לה לבעלה שנהרג! יצאתי נפעם ומלא תקווה מהשיחה הזאת. ביחד עם הכאב העצום והדמעות, גם צחקנו, כי אם לא נצחק, איך נעבור את זה.
בתחילת מלחמת חרבות ברזל, לצערי הרב, השתתפתי בהרבה לוויות. הרבה מאד. ברוב הלוויות עמדה לה אישה או ארוסה או חברה והספידה במילים של אהבה. אהבה ענקית וגדולה את האובדן של אהוב לבן. המילים שנאמרו שם יכולים להיכתב מחדש בשיר השירים של שירי האהבה.
כל אוהב ואוהבת יכול לצטט מהם וללמוד מהם מה לומר לאהוב לבם.
כן, יש אהבה גדולה בעולם!
נכון, אנו מוקפים באלמנות נשים, ואלמנות אירוסין ואלמנות חברות שלכל אחת מהן יש עכשיו לב שבור. ואני בטוח שהן מרגישות שהוא לא לעולם לא יירפא. ואולי נכון? מי אני הקטן שיחווה דעה. ובטוח בעבור רבות מהן, זה מוקדם מדי מלדבר על זה. עוד לא עברה שנה. [אז תשמרו להן את הדברים האלו לעוד כמה חודשים או שנים].
אני לא ילד וראיתי בחיי אובדן אחד או שניים או יותר לאורך השנים. וראיתי את הלב מתרפא קצת עם הזמן, ומוצא אפשרות לפנות מקום לאהבה חדשה. ובמיוחד מי שידעה אהבה גדולה, אז היא יודעת את מלאכת האהבה. והיא תדע לתת מקום גם לאהבה חדשה.
האהבה החדשה לא תהיה אותו דבר ולא תהיה במקום האהבה הראשונה. האהוב הבא לפעמים יידע שהוא תמיד יהיה במקום השני. והוא יחלוק את אשתו עם בעל אחר שהוא בעל החלומות והתקוות שנגוזו והאהבה הראשונה. אבל היא לא בהכרח תהיה פחות עוצמתית או אוהבת לעומת האהבה הראשונה. היא פשוט תהיה אחרת ולא במקומו של הראשון.
את הדברים האלו איני יודע על בשרי. אלא למדתי אותם מנשים נפלאות שקמו מן העפר והאפר והמשיכו לחיות, והקימו בתים חדשים ואהבו אהבות חדשות.
הן לימדו אותי אהבה מהי ושאפשר לאהוב יותר מפעם אחת.
לקראת יום הזיכרון לחיילי צה"ל ולכוחות הביטחון תשפ"ו אני מבקש להוסיף עוד נדבך.
במהלך 2 שנות המלחמה, אכן ראינו אלמנות שקמות ומתחתנות מחדש מתוך קושי גודל אך מתוך אופטימיות ואהבה גדולה וחדשה. זה מרגש בצורה בלתי רגילה.
אך אני רוצה להוקיר את נשותינו מעוד זווית.
מי שנושא את המשא הכבד של מאות ימי מילואים ומתח ומלחמה, הם הנשים והאימהות. כמי שעשה מאות ימי מילואים לפני הרבה שנים וכ-150 ימי מילואים בשנתיים האחרונות (אני יודע זה לא הרבה לעומת אחרים אבל אני בכל זאת בן 60), אני מוכן להעיד שהקושי הגדול של לעשות מילואים הוא לא בצבא. הקושי הגדול זה להישאר בבית, בלי החברים, הרחק מאור הזרקורים ולקום כל בוקר, לחזק את הילדים, לשמור על שלימות הבית, לרוץ למקלט או לממ"ד עם הילדים הקטנים לבד, להכין עוד שבת לבד, להיות עוד ליל סדר ללא האיש. כל זה כאשר החרדה מלווה אותה יום יום – מה שלומו ובאיזה מצב הוא יחזור.
גם במצרים, המדרש מעלה על נס את נשות ישראל, החל במרים ועד כל אישה שלא התייאשה מהגאולה ומהחירות – לעומת הגברים.
גם בימינו, מי שמחזיק אותנו אילו נשים גיבורות, שצריכים לקום כל בוקר מחדש למציאות מאתגרת.
אז קחו פסק זמן, בין אם אתם משרתים במילואים ובין אם לא, ושבו רגע עם עצמכם במחשבה על איך להוקיר ולומר מילים טובות לאישה שלך!
באהבה רבה
הרב רפי