על פי המסורת, חג השבועות, שזה עתה חגגנו, הוא גם יום פטירת דוד המלך, על כן מגיש אני בפניכם מדרש המתייחס להוראתו של דוד המלך.
רגע לפני, אני מתרגש להציג את הפרטים הראשונים של התכנית החדשה לגבר:
להחזיר את הגבר אל גופו (כל הפרטים באתר התכנית בלחיצה מכאן >>)
אני פוגש יותר ויותר גברים: טובים, רגישים ערכיים, כאלה שחיים במשך שנים במלחמה פנימית. גברים שיודעים לחשוב, להסביר, להבין, לתפקד… אבל כבר מזמן לא באמת מרגישים: את הגוף, את החיבור, את השקט הפנימי והנוכחות בתוך הבית… ויש לזה כל מיני מופעים, זה יכול להיות סביב מיניות, סביב סטרס או התנהגות בבית. זה גם יכול להיות סביב כעס,
מתח, עייפות ואפילו ריחוק… כשבפועל, הרבה פעמים שורש העניין זה בסיפור של הגבר שהתנתק מגופו…
ועכשיו "על הנאה מינית – הן בעוון חוללתי:"
היחס להנאה ביהדות, הוא אחת מהשאלות המרכזיות שעולות כשאנו עוסקים ביהדות ובמיניות.
אם עונג והנאה נתפסים כשליליים, זה כמובן יתבטא גם ביחסי אישות בין בעל ואישה. לאחרונה למדתי מדרש מעניין ביותר בהקשר זה בויקרא רבה פרשה יד.
"אשה כי תזריע", הדא הוא דכתיב (תהלים נא) "הן בעוון חוללתי" – רבי אחא אמר: אפילו אם יהיה חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהיה לו צד אחד מעוון. אמר דוד לפני הקב"ה: ריבון העולמים כלום נתכוון אבא ישי להעמידני? והלא לא נתכוון אלא להנאתו, תדע שהוא כן שמאחר שעשו צרכיהן זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן."
המדרש דורש את הפסוק הפותח את פרשת תזריע: אישה כי תזריע וילדה זכר. המדרשים עוסקים כאן בהיריון ובלידה, ומצוטט פסוק מתהילים שבו דוד המלך אומר שהוא נולד בחטא: "הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי" (מלשון תחילה ויצירה). רבי אחא אומר שגם גדול החסידים, או במילים אחרות מי ששואף לעשות את כל מעשיו לשם שמיים בלבד בלי שום אינטרס או הנאה אישית, לא יוכל להימלט מהנאה בעת קיום יחסי אישות, והוא קורא להנאה זו "עוון". כדי להוכיח את דבריו הוא מצטט את דברי דוד המלך שהוא עצמו נולד בחטא של אביו, שכן אפילו ישי אבי דוד לא נמלט מהנאה זו. דוד אומר שאביו בכלל לא התכוון להוליד אותו אלא לקיים יחסי אישות עם אשתו לשם הנאה, וכיוון שקיימו יחסים, נולד מחיבור זה ילד והוא דוד המלך.
אם כן, מה המדרש רוצה לומר?
מצד אחד, הוא קורא להנאה המינית "עוון", ומצד שני, איש לא נמלט מזה, אפילו "חסיד שבחסידים". אז האם כולם מלאי עוון?
השאלה מתחדדת לאור העובדה שעל ישי אבי דוד אומרת הגמרא במסכת שבת (נה ב) שהוא היה אחד מארבעת האנשים בהיסטוריה ש"מתו בעטיו של נחש". כלומר, הם לא חטאו כלל והיו ראויים לחיי נצח, והסתלקו מן העולם רק מפני שנקנסה מיתה על העולם מאז חטא אדם הראשון. אבל כאן המדרש קורא להנהגתו של ישי ביחסי האישות "עוון" באופן מפורש. הוא אף מוכיח זאת: כיוון "שעשו צרכיהן זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן". כלומר, לאחר שכל אחד מהם הפיק את ההנאה שלשמה קיים את המעשה, הם הפנו את גבם זה לזה. לכאורה משתמע מהמדרש שאם לא הייתה נלווית למעשיהם הנאה אישית, הם היו ממשיכים לשכב פנים מול פנים, כמו הכרובים בבית המקדש.
ייתכן שהמדרש כאן חולק על הגמרא בשבת וסובר שלישי אבי דוד כן היו עוונות, אבל אני סובר אחרת. אני לומד שהגמרא והמדרש משלימים זה את זה. הרי בתחילת המדרש רבי אחא קורא "חסיד שבחסידים" אפילו לאדם שחווה הנאה מינית. אם זה באמת היה עוון, הוא לא היה יכול לקבל כינוי חשוב זה. אלא שיש במדרש הכרה במצב האנושי. ריבונו של עולם שתל בעולם את ההנאה המינית כדי למשוך אותנו להוליד את הדור הבא ולהמשיך את קיום העולם. בזכות ההנאה המינית נולד דוד מלך ישראל, כיוון שאביו לא נתכוון "אלא להנאתו", וכך באמת ב"ה באים ילדים רבים לעולם. הנאה זו, כשאנו מעמידים אותה ביחס להתבטלות המוחלטת כלפי אלוקים, היא אכן עוון, אבל עוון רצוי. עוון בעיקר בעיני עצמו, אבל לא בעיני אלוקים. ישי אבי דוד נפטר מהעולם בלי שום חטא, אף שברגע השיא עם אשתו הפיק הנאה מינית. רגשי האשמה המלווים את האדם על מה שמותר, הם הם העוון שעליו מדבר בעל המדרש.
מכאן, אני מבקש לדון במצבנו.
רובנו לא חסיד שבחסידים, ואנחנו מתים בעוונותינו כדרך כל הארץ אף שאנחנו מתאמצים להיות נקיים וחסידים. עם זאת, גברים ונשים רבים מוצפים ברגשי אשמה כאשר מגיעים למקום של הנאה – חלקם הנאה בכלל, וחלקם הנאה מינית. יש אנשים שכאשר הם נהנים בעולם הזה, זה נראה להם לא קדוש ולא ראוי, מעין ירידה בעבודת ה'. אני סבור שזה המסר העיקרי שבעל המדרש מבקש להעביר לנו: אפשר להיות צדיק גמור, נקי מעוון אשר מת בעטיו של נחש, ובכל זאת לחיות חיי אישות מלאים ומספקים.
המסר הזה הוא מורכב. רבים אינם מבינים אותו. איך ייתכן שקדושה והנאה ילכו יד ביד? דת שלימה נוסדה על בסיס ההכחשה של הגוף והנאותיו. אך המיוחד בתורה היהודית הוא שהיא ידעה לקדש לא רק את הנשמה, אלא גם את הגוף. וכמו בכל דבר בתורה, כל דבר יש לעשות במידה: אכילה במידה, הנאה במידה, מיניות במידה ובמקום ובזמן הראוי. והחכם עיניו בראשו!
באהבה רבה!
הרב רפי