מאמר זה לקוח מתוך מאמר מורחב יותר, עם התייחסות לנושאים נוספים, מתוך ספרי: "כמה לך בשרי" על יחס היהדות למיניות הגבר לעומת היחס במחקר העכשווי.
עצם הכותרת מעלה תמיהה. האם מיניות הגבר נתפסת כעומדת בפני עצמה בהלכה ובמקורות השונים? הרי לכאורה, אין ולא יכול להיות ביטוי למיניות גברית אלא בהקשר של זוגיות! אז נכון. אבל בעיון עמוק נמצא שאכן יש התייחסות נפרדת למיניות של הגבר, לפעמים לחיוב אך גם לשלילה.
בואו נצלול פנימה.
האמורא שהיה מומחה למיניות
הגמרא בנדה סד ב משבחת את גבורתו של שמואל שהיה בקי בפרטים הקטנים של יחסי אישות בכמה מקומות:
שאני שמואל דרב גובריה
תרגום: גדול כוחו של שמואל.
הגמרא שם דנה בביאה ראשונה של חתן וכלה – מתי היא נאסרת. במסגרת דיון זה שמואל מעיד שם על עצמו:
דאמר שמואל: יכולני לבעול כמה בעילות בלא דם.
שמואל מספר שהוא יכול לשכב עם בתולה ולא יצא לה דם בתולים. רש"י במסכת חגיגה טו א מסביר שהוא היה "בקי בהטייה" ולכן יכל לבעול בלי יציאת דם בתולים, אבל רוב האנשים אינם כאלו.[1]
לענייננו, אנו רואים ששמואל היה בקי מאוד בענייני תשמיש והגמרא מכנה תכונה זו בשם "רב גובריה". איך נתרגם את זה? גבר גבר, או גבר גדול. אפשר להבין את הכינוי הזה כשבח לאדם שבקי ברמה כזאת וזה בהחלט נחשב למשהו "גברי".
כוח גברא
במסכת סנהדרין כב א מסופר על דוד המלך שבא על בת שבע שלוש־עשרה פעמים ביום אחד כאשר אבישג חשדה בו שאין לו כוח גברא.[2] איננו שומעים אף מילת ביקורת או חסרון בכך שלדוד המלך היה כוח גברא מרשים כל כך או על כך שהוא בא על בת שבע פעמים רבות כל כך. להפך, עולה מכאן שאם לאדם יש כוח מיני גדול כל כך, מותר לבטא אותו.
גודל האיבר
במסכת בבא מציעא פד א מספרים את הסיפור הזה:
כי הוו מקלעי ר' ישמעאל ברבי יוסי ור' אלעזר בר' שמעון בהדי הדדי הוה עייל בקרא דתורי בינייהו ולא הוה נגעה בהו. אמרה להו ההיא מטרוניתא בניכם אינם שלכם! אמרו לה: שלהן גדול משלנו. כל שכן? איכא דאמרי הכי אמרו לה (שופטים ח) כי כאיש גבורתו, איכא דאמרי הכי אמרו לה אהבה דוחקת את הבשר. ולמה להו לאהדורי לה והא כתיב (משלי כו) אל תען כסיל כאולתו? שלא להוציא לעז על בניהם. א"ר יוחנן איבריה דר' ישמעאל (בר' יוסי) כחמת בת תשע קבין. אמר רב פפא איבריה דרבי יוחנן כחמת בת חמשת קבין, ואמרי לה בת שלשת קבין. דרב פפא גופיה כי דקורי דהרפנאי.[3]
תרגום וביאור:כאשר היו נפגשים ר' ישמעאל ברבי יוסי ור' אלעזר בר' שמעון – היה יכול לעבור ביניהם זוג שוורים (מרוב שהכרס שלהם היה גדול). אמרה להם מטרוניתא (לרוב זה מובן כ"אישה רומאית עשירה", עיינו רש"י): בניכם לא שלכם, כלומר אינכם יכולים לקיים יחסים מרוב שומן. הם ענו לה: שלהן גדול משלנו, כלומר הנשים שלנו יותר שמנות מאיתנו. היא אמרה בחזרה: אז קל וחומר שאינכם יכולים קיים יחסים ולהוליד! הם ענו לה: כי כאיש גבורתו. רש"י מסביר בפירוש ראשון שיש להם איבר מין גדול מאוד, ולכן הם בכל זאת מצליחים לקיים יחסים.[4] הגמרא ממשיכה בדיון ואז באים כמה חכמים ומספרים כך: רבי יוחנן מספר שהאיבר של ר' ישמעאל ברבי יוסי היה גדול כמו חמת (כד שדומה לצינור) של תשעה קבין (קב = מידת נפח). רב פפא מספר שהאיבר של רבי יוחנן היה בגודל של חמישה קבין ויש אומרים רק שלושה. והאיבר של רב פפא עצמו היה כמו דקורי ההרפנאי – (סוג של צינור או כד).
במקור זה, אנו מוצאים את אחד מסמלי הגבריות מאז ומעולם: גודל האיבר של האיש.[5] אם בעבר חשבנו שהסגידה לגוף הייתה נחלתם של היוונים, הרי אנו רואים שחז"ל ראו בעין יפה סמל מין גברי במיוחד. איננו מוצאים מילת הסתייגות מההתפארות של אותם חכמים (שהם דמויות מרכזיות בתקופת המשנה והתלמוד: רבי יוסי הוא בנו של רבי ישמעאל, רבי אלעזר הוא בנו של רבי שמעון בר יוחאי, וכמובן: רבי יוחנן מטבריה ורב פפא).
התוספות במקום ראו צורך להסביר את הדיאלוג הזה בגמרא ואמרו שזה הובא כאן כדי שלא יוציאו לעז על אנשים שמנים, שהבנים שלהם לא בניהם. ועדיין, אנו נשארים עם שאלות על העיסוק של חז"ל בנושא זה.
המהר"ל בבאר הגולה עמ' צב–צה מסביר את הגמרא הזאת בפירוט. עיקר דברו שעולה משם הוא התייחסות חיובית מאוד לגוף האיש, לאיברי המין ולמיניות של האדם. השלילה מגיעה רק במקום שיש תאווה פסולה. זה נכון, לפי דבריו, שמאז נפילת האדם הראשון, קשה מאוד להפריד בין תאווה טובה, לטובת קיום העולם והזוגיות, לבין תאווה אגואיסטית ואישית; אבל הבסיס הוא יחס חיובי וטוב לסמל זה של גבריות האיש.
יופי גברי
בהמשך הגמרא שם במסכת בבא מציעא פד א מסופר כך:
אמר רבי יוחנן: אנא אשתיירי משפירי ירושלים… רבי יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה, אמר: כי סלקן בנות ישראל מטבילת מצוה לפגעו בי, כי היכי דלהוו להו בני שפירי כוותי, גמירי אורייתא כוותי. אמרו ליה רבנן: לא מסתפי מר מעינא בישא? אמר להו: אנא מזרעא דיוסף קאתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא. דכתיב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין, ואמר רבי אבהו: אל תקרי עלי עין אלא עולי עין. רבי יוסי בר חנינא אמר, מהכא: וידגו לרב בקרב הארץ, מה דגים שבים מים מכסים אותם, ואין העין שולטת בהן – אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהן.
רבי יוחנן מספר על עצמו שהוא מהאחרונים שנותרו מהגברים היפים שבירושלים. כיוון שכך, הוא היה הולך לשבת בפתח המקווה. נשים שהיו יוצאות מהמקווה היו רואות אותו, ולאחר מכן, כאשר הן חזרו הביתה וקיימו יחסים חשבו עליו, וכתוצאה מכך נולדו להן ילדים יפים כמותו ולומדי תורה כמותו. שאלו אותו: האם אתה לא פוחד מעין הרע? והכוונה כאן היא ליצר הרע שלו, שהוא יחשוב על אותן נשים או יביט בהן. הוא השיב, שהוא מזרעו של יוסף ועין הרע לא שולטת בו.
בהמשך הגמרא מספרת שריש לקיש קרא ליופיו של רבי יוחנן: יופי של נשים.
אנו רואים כאן התייחסות, ולא בפעם הראשונה בש"ס,[6] ליופי חיצוני של גבר. תמיד אפשר לומר שזה דווקא יופי פנימי, אבל פשט הגמרא מייחס חשיבות ליופי החיצוני, גם אם הוא נובע מיופי פנימי. מכאן אפשר להבין את החשיבות של טיפוח הגוף ושמירה על הבריאות באמצעות התעמלות וכושר. כמובן, זה לא העיקר בחיים, אבל כיוון שהנשמה שלנו נתונה בתוך הגוף, יש לגוף חשיבות משלו.
הדמות הידועה ביותר ביופי של גבר הוא יוסף בעצמו. על הפסוק "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר" (בראשית מט, כב) כותב רש"י: בנות מצרים היו צועדות על החומה להסתכל ביופיו ובנות הרבה צעדה כל אחת ואחת במקום שתוכל לראותו משם.
איזהו גיבור
החטאים המיניים של התורה אינם אותם חטאים של העולם המודרני של ימינו שבו כל מה ששני בוגרים מסכימים עליו – מותר. יש גם דברים אסורים: נידה, אשת איש, קרבה משפחתית ועוד. אני חושב שבעיקר התורה רוצה מיניות מרוסנת. חז"ל ניסחו במשפט אחד את כל הלכות העריות והקרבות האסורות (משנה אבות ד, א):
בן זומא אומר: איזהו גיבור? הכובש את יצרו, שנאמר (משלי טז, לב): "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר".
הגיבור האמיתי הוא זה שיודע לשלוט ביצרו. בן זומא כינה את השולט ביצר "גיבור", מלשון גבר. הוא הגבר האמיתי. לא זה שהולך אחר יצרו ויצרו גדול ממנו. אלא זה ששולט ביצרו ולא הולך אחרי עיניו או ליבו־יצרו.
אנו בני אדם ויש לנו חולשות, והגבר האמיתי הוא זה שמצליח לשלוט ביצרו כנגד כל הפיתויים. זה המבחן האמיתי שיקבע אם אתה גבר או לא.
לא לחינם בחר בן זומא במילים אלו. כמדומני, השליטה ביצר היא המבחן האמיתי לגבריותו של הגבר. גבר שאין לו יצר, הוא לא גבר. "גבר גבר" הוא זה שיש לו יצר, המיניות נוכחת אצלו, אבל הוא לא מממש אותה אלא במקומות ובזמנים המותרים. בכך שונה המיניות היהודית מהמיניות הליברלית. בניגוד לנצרות, ליהדות אין תסביכים עם המיניות. אבל היא לא מתירה כל מיניות. מיניות חייבת להתבטא רק בהקשר נכון ובהגבלה. מיניות משולחת רסן בהכרח תוביל את האדם ליפול למקומות לא נכונים. אכן, זו הליכה על חבל דק. הרבה יותר קל לפרוש מהכול, ורבים עשו זאת, גם בתוך היהדות. לחיות מיניות תוך הגבלתה ושמירתה זה הרבה יותר קשה. כדי לעשות את זה, צריך להיות גבר אמיתי.
[1] עיינו עוד תוספות בחגיגה יד ב ד"ה בתולה, ובכתובות ו ב שרוב בקיאים בהטיה ובראשונים על אתר שהרוב שבקיאין, זה לא בבעילה גמורה אלא בביאה חלקית, ורק שמואל היה בקי בבעילה גמורה.
[2] עצם הכינוי "כוח גברא" לאון מיני, מלמד על החשיבות של התפקוד המיני לתדמית הגברית של האיש.
[3] רש"י: שלהן גדול משלנו. כריסם של נשותינו גדול משלנו: כי כאיש גבורתו. אבר תשמיש. לשון אחר שלהן גדול תאוה של אשה מרובה משל איש: כ"ש. שתאותה מרובה ואינכם נזקקים להן ונבעלות לאחרים: אהבה דוחקת את הבשר. ומתוך שתאותם מרובה על תאותנו בשר שנינו נדחקו. תוספות: אמר רבי יוחנן איבריה דרבי ישמעאל כו'. אלו דברים נכתבו שלא להוציא לעז על בני אדם שהם כך.
[4] יש לציין שהריטב"א לא אהב את הפירוש של רש"י, שלקח את זה למקום המיני, וכתב כך: איבריה דר' יוחנן. הוא מקום הקיבורת של הזרוע או הירך שהוא עגול ושם בודקין האדם שהוא שמן ועב, ופרש"י ז"ל אינו נכון כלל. לפי הריטב"א, הם פשוט היו חזקים וגדולים והם הראו לה את עובי הזרוע שלהם. אבל פירושו לא מסתבר לפי ההקשר שהיא אמרה להם שבניהם אינם שלהם. ואכן מהראשונים והאחרונים שהתייחסו לנושא לרוב הלכו בעקבות רש"י: התוספות, המהרש"ל, המהר"ל ועוד.
[5] יש לציין שמבחינה מציאותית, גודל האיבר אולי חשוב לתדמית של האיש, אבל אינו בהכרח תורם להנאה המינית של האישה ואין קשר בין האורך לבין כושר הפוריות של הגבר.
[6] עיינו ברשימה של רבנים יפים שם בגמרא.
באהבה
הרב רפי