אני מתחתן בקרוב עם אישה מדהימה. חלק מהפלא הגדול שיש בקשר בינינו הוא העובדה שהדיבור בינינו פתוח לחלוטין, ואנו מסוגלים לדבר גם על הקשיים ועל הנושאים האינטימיים ביותר.
בימים האחרונים פתחנו בינינו את הנושא של חיי אישות, את הציפיות והקשיים של כל אחד מאיתנו. דברנו על הצרכים השונים וההתנהגות המינית השונה של כל אחד מאתנו, ועסקנו בדרך בה נוכל להיות ביחד וליהנות הנאה הדדית, תוך מינימום פגיעה אחד בשני. המסקנה (הפשוטה) הייתה הצורך בהתנהלות איטית והדרגתית כדי לא לפגוע בה.
הבעיה שנוצרה היא הקושי שיש לי, כגבר, להתאפק, כיוון שסף ההתעוררות המינית שלי נמוך ביותר (בחור תורני שמעולם לא נגע באישה). כפי שאני מכיר את עצמי, הסיכוי שיצא לי זרע בצורה מהירה ביותר הוא גבוה (אם כי קראתי שעשויות להיות גם בעיות בכיוון ההפוך, אין לדעת). דבר זה עורר שתי בעיות- האחת מצד המבוכה שאחוש כלפיה, אך אחרי השיחה בינינו הגעתי למצב בו אני חש בטחון גמור מצדה ותחושה זו נרגעה לחלוטין.
הבעיה הקשה יותר היא הבעיה ההלכתית של הוצאת זרע לבטלה. כאמור, אני מקפיד על ההלכה ואני מכיר את פסק הרמ"א ואת הדיונים המקילים בכך. הבעיה שלי דקה יותר, ונובעת מהחיבור העמוק שלי להלכה ולמקורותיה.
אני חושש ממצב בו הכול קורה מתוך לחץ ובדיעבד. אני לא חושש שאני אגרום לה סבל, אלא שהמצב הנפשי שלי לא יהיה של שמחה ונחת אלא של לחץ וקושי, ומתוך כך זה כמובן ישפיע גם עליה.
קיצורו של דבר, רציתי לדעת האם יש אמירה הלכתית שמדברת על כך לכתחילה – שמכירה בעובדה שכדי לספק נחת ושלווה ולאפשר את המגע המיני, מותר לכתחילה לשפוך זרע לבטלה?
כיוון שאני מחובר להלכה, אשמח אם תוכל גם להפנות אותי לקולות כאלו בעולם הרבני (כמובן, אם הם קיימים). אם לא, האם תוכל לתת עצות מנסיונך בנושא?
תודה רבה לך על כל עבודת הקודש שאתה עושה!
תשובה
שלום לפלוני אלמוני,
בשעה טובה לך ולאשתך לעתיד, שתזכו לבנות בית של חסר ותורה בישראל.
קראתי בעיון את מכתבך, וראיתי שחשבת על הנושא הרבה מאוד, מזוויות שונות, ולכן התייחסותי לא תהיה מהרישא, אלא אשתדל להשיב בכנות לשאלותיך בסוף דבריך.
כיוון שאני מחויב להלכה, אין לי דרך להתיר לגבר הוצאת זרע שלא במקום חיי אישות עם אשתו. במילים אחרות, אסור לגבר הנאמן להלכה לאונן.
ביחד עם זה, אונס רחמנא פטריה, ורבים וטובים דיברו על חתנים שנמצאים במצב של אונס עקב הרגישות של המצב. עד מתי החתן נחשב אנוס, רק בפעם הראשונה? בעשר הפעמים הראשונות? בשנה הראשונה? איני יודע ואני מניח שזה מאוד אישי. אבל ברור לי שלכל חתן היו ויהיו פליטות מוקדמות, ואף על פי כן, מועלם לא שמענו על הדרכה להימנע מחתונה או כל תחבולה אחרת על מנת להימנע מפליטה זו. אלא שומר פתאים ה' והאדם צריך להתנהל בנורמליות.
הגמרא במספר מקומות (כגון נידה לא) מציעה לגבר שרוצה בנים זכרים לבעול ולשנות על מנת לאפשר לאשתו להזריע תחילה. כלומר הגמרא מבינה שיש מצב שלגבר יש צורך לפליטה הרבה יותר מוקדם מאשתו, ואז זה ימנע הולדת בן זכר. אך היא לא מציעה לו להתאפק וזהו, אלא היא מציעה לו לפלוט (על אף שמפליטה זו לא ייולד בן זכר או ילד כלשהוא משום מה), לאפשר לאשתו ליהנות, ואז לפלוט זרע שוב כאשר מחיבור זה יכול להיוולד הבן זכר. למה הגמרא לא הציעה לו להתאפק, לאפשר לאשתו לגמור, ואז הוא יבוא אליה? ייתכן שהגמרא הבינה שהאישה זקוקה לזה על מנת שהיא עצמה תוכל ליהנות, או שהבינה שהוא לא יכול להתאפק, ולכן זה יכול להיעשות בצורה זו.
אני רוצה להתייחס בקצרה לזמן שאשתך לעתיד מבקשת. אכן ראוי לאפשר לה להתקדם בצורה איטית לפי הקצב שלה. על פי מחקרים עדכניים, ישנה השפעה רבה לפעם הראשונה שעושים את "זה" לאפשרות ליהנות מיחסי אישות במשך שנים רבות לאחר מכן. כלומר, אם הפעם או פעמים הראשונות אינן חיוביות, אז יכול להשפיע לרעה על ההמשך, וכן להיפך.
ביחד עם זה, אינכם יודעים מה יתפתח ביניכם אחרי החתונה, ואין צורך להחליט על הכול מראש, אלא לראות איך יתפתחו הדברים.
הערה אחרונה: אני סבור שראוי לזוג מאורס לדבר מעט על יחסי האישות הראשונים שלהם אך לא להגזים ולדבר הרבה ובפירוט יתר. נראה לי שכבר עברתם את זה.
אני מאחל לכם הצלחה רבה, ואתם מוזמנים ליצור קשר שוב.
באהבה
הרב רפי