במוצ"ש שעבר שלחתי קישור לסקר שערכתי בין הזוגות שכאן ושהם נשואים מעל 20 שנה.
כיון שבשבוע זה אני באמצע הדרכה בפולין, ידעתי שלא יהיה לי זמן לנתח את הסקר ולכתוב עליו, וכמובן לשלוח לכם את התשובות כמו שהבטחתי, ולכן הכנתי מאמר אחר ובע"ה במוצ"ש הבא אשתף אתכם בתובנות שכתבתם: איך נשארים נשואים באהבה לאורך שנים.
אך בינתיים אני רוצה לשתף אתכם בשאלה אחרת המנקרת במוחי זה כבר שנים.
היום אנו עושים אידאליזציה של נשואים זוגיים. נכתבו על נושא זה אין-ספור ספרים תורניים בעשרות השנים האחרונות. בספרי הסוד של הקבלה ברור שהיחסים הזוגיים הבלעדיים בין איש ואישה נמשלים ליחסים בין ריבונו של עולם לבין עם ישראל. יש בזה הוראה לנו, שאין שום אפשרות אחרת, אלא נישואים של איש אחד עם אישה אחת וכל דבר אחר זו עבודה זרה.
אבל למעשה, כל זה הוא נכון רק ב-1000 שנים האחרונות.
עד חרם דרבינו גרשם, התורה התירה לאיש להינשא לכמה נשים שהוא ירצה ומסוגל לפרנס, ורק המלך הוגבל ל-18 נשים בלבד! בכל המשנה והגמרא, הנחת העבודה הפשוטה היא שאיש יכול לשאת יותר מאישה אחת ויש על זה אין-ספור סוגיות ודיוני הלכה.
אם כך, איך קרה שאנו עושים כזו אידיאליזציה של נישואים זוגיים בלעדיים? האם זה רק הצדקה לאחר מעשה או דווקא זה מה שהתורה רוצה? ואם היא רוצה, אז למה זה היה מותר בתורה ובכל תקופת המשנה והתלמוד?
אני הולך עם השאלה הזאת כבר כמה וכמה שנים.
גם כאן, אשמח לשמוע את דעתכם לשאלה הבאה, לפני שאכתוב אני את דעתי הענייה:
האם כל מי שכל-כך משבח את הזוגיות הבלעדית (המונוגמית) זו הצדקה בדיעבד או שבעצם זו כוונת התורה ובעצם התורה רצתה שנגיע למצב האידיאלי הזה במהלך הדורות.
[חשוב להזכיר, שאחינו התימנים וחלק מהספרדים מעולם לא קיבלו את חדר"ג ומנהג ריבוי נשים נהג בקהילות אילו עד תחילת קום המדינה. הרבנות הראשית לאחר הקמת המדינה, העבירה החלטה בשנת תש"י לאסור ריבוי נשים והדבר התקבל לחוק המדינה].
לפני שאסיים, חשוב לציין נתון מאד מעניין. בכל הש"ס כולו, אנו לא מוצאים תנאים או אמוראים שהיו נשואים לשתי נשים בפועל. כלומר, יש הרבה מאד דיונים תאורטיים או הלכתיים על אדם שנשוי לשתי נשים, ויש משניות שלימות על כך במסכת יבמות. אבל בפועל, כאשר נבחן את הזוגיות של רבי עקיבא ורבי אליעזר, רבי יהודה הנשיא ורבי מאיר, וכן כאשר נעבור לתקופת האמוראים: רבא ואביי, רב נחמן ורבה ועוד רבים – כולם היו נשואים רק לאישה אחת.
עדיאל שרמר בספרו המונומנטלי "זכר ונקבה בראם" כן מצא עדויות מעטות מאד בפועל למקרים של גברים שהיו נשואים ליותר מאישה אחת בתקופת התלמוד, אבל אף אחד מהדוגמאות שהוא מביא אינם דמויות בולטות בש"ס (ראו: שרמר עדיאל, זכר ונקבה בראם, ירושלים תשס"ד עמ': 183-218). אצטט משפט אחד מדבריו: "אכן מספר הדוגמאות שיש בידינו על מקרים של פוליגיניה בבבל התלמודית הוא מועט ביותר. לאמתו של דבר עלה בידי למצוא מקור אחד בלבד המתעד בצורה ודאית נישואים ליותר מאישה אחת".
נדמה לי שדי במובאה זו כדי להעלות את התמיהה: אם היה מותר, למה לא?
הערה אחרונה לנשים שקוראות מכתב זה: ברור ופשוט שבזמן חז"ל היה ניתן לדבר על נישואים של איש עם כמה נשים ולא להיפך. בין השאר, כי בחברה הכללית מסביב (הפרסית, היוונית, הרומית או הנוצרית) לא היה עולה על הדעת שאישה יכולה להיות נשואה ליותר מאיש אחד. אמנם, יש חברות בעולם שהתופעה הזאת קיימת, אבל אילו חברות שהיהדות בזמן חז"ל לא באה איתם בכלל מגע.
אז אני מחכה בכיליון עיניים לקרוא את דעתכם!
באהבה רבה,
הרב רפי