| אני מזמין אתכם להרצאה על החזרת התשוקה המינית לזוגיות שלנו, ביום שני הקרוב כ"ט בשבט (31.1) בשעה 20:30 בזום אין צורך לשלם, אבל יש צורך להירשם כדי שנוכל לשלוח אליכם קישור לזום. לחצו כאן להרשמה |
האם אנחנו קדושים?
האם אנחנו סתם בהמות?
האם זה בסדר לעשות כך וכך?
האם זה לא טומאה?
זוגות ואנשים רבים שואלים שאלות הלכתיות ומחשבתיות מהעולם המיני שלהם.
זה מטריד אותנו מן היסוד. וזה לא סתם שזה כך.
במידה מסויימת, ההתנהגות המינית שלנו מגדירה אותנו. כפרטים / כאנשים. וגם כזוג.
איזה סוג זוג אנחנו. אם אנחנו מקיימים יחסים רק פעם בשבוע, האם הזוגיות שלנו פגומה? ואם פעם בחודש? ואם כל יום? מה זה אומר עלינו?
ואלו שאלות שעולות מבלי שנכנסנו למה שקורה שם בין בני הזוג עדיין.
אם אני תאב לזה, האם אני חומרי, נמוך, בהמה? ואם אני לא תאב לזה, האם אני יותר רוחני, בעל שליטה, או אולי אני סתם לא אוהב את זה? או את אשתי?
"והטעם הוא כי האהבה לא תהיה אלא מן התאווה".
מי אמר את המשפט לעיל?
היינו יכולים לחשוב איזה אחד רדוף תאוות, או מי שרוצה להכשיר את השרץ.
לא ולא.
מי שבעצם כתב את זה הוא לא אחר מאשר רבי יעקב עמדין. היעב"ץ נפטר בשנת תקל"ו 1776, באלטונה (היום שכונה בהמבורג, גרמניה). ה"ץ'" בסוף הקיצור הידוע של שמו הוא בגלל אביו הגדול: החכם צבי. כלומר יעקב בן צבי. הוא כתב ספרים רבים ונחשב אחד מגדולי התורה החשובים והמקוריים של דורו. הוא היה מגדולי הלוחמים כנגד השבתאות וחיבוריו עוסקים במגוון מאד גדול של נושאים בהלכה ובאגדה ובקבלה.
בפירושו לסידור הוא כתב את הפשט הנ"ל. על חשיבות התשוקה והתאווה בין בני זוג. ומתוך התשוקה הזאת, תבוא האהבה. ומתוך האהבה, יוולדו לזוג ילדים נפלאים.
עבור הדור שלי המילה "תאווה" היתה מילת גנאי. רק גנאי עם אף הקשר חיובי. והנה הגיע היעב"ץ ובלי להתנצל נותן לזה הקשר חיובי. על איש ואישה ליצור תאווה ביניהם כי מזה תבוא האהבה.
זה לא סוד שבשנים האחרונות אנו עסוקים בזה יותר ויותר. אם בדורות עברו אנשים התחתנו כי כך היו ראוי לעשות. בדור שלנו, אנו לא נשארים ביחד אם אין אהבה. או שאנו לא נשארים נאמנים, אם במעשים ואם במחשבות, לבני הזוג שלנו. לכן, החשיבות הגדולה וההשקעה הנדרשת מכל אחד מאיתנו בנישואין.
אולי טעינו? אולי המונוגמיה פשטה את הרגל והיא כבר לא מתאימה לדור שלנו. אולי, באמת אי אפשר לאהוב אותה אישה או את אותו איש במשך 50 ו-60 שנה.
אולי. מוסד הנישואין הוא לא מושלם. אבל אני לא מכיר חלופה יותר טובה. עבור היחיד, ועבור זוג. לכן, מה שנותר זה להשקיע אחד בשני, באהבה רבה במשך שנים רבות.
ובאמת, אני לא אוהב את אותה אישה. בגיל 20 אהבתי אישה בת 20. בגיל 30 אהבתי אישה בת 30 (וגם אני בן שלושים). בגיל 40, אני אוהב אישה בת 40. וגם אני לא אותו דבר. שנינו התבגרנו, השתנינו ועשינו את זה ביחד. התאהבתי באישה בת 20, ואני בוחר להתאהב מחדש, יום יום עם אישה בת 30, ו-40 ואני לא אגלה לכם את הגיל הנוכחי של אשתי.
אני מאחל לכם, שתמשיכו לאהוב את אותו אדם, אבל גם את האדם השונה, של מה שהוא או היא עכשיו. בתשוקה, בתאווה ובאהבה.