*אזהרה: המכתב הבא עוסק בפגיעות מיניות*
*
*
*
בעקבות מאמר שפרסמתי לפני כמה שבועות, שהיה מיועד לבעל שאשתו סובלת מווגיניזמוס, קיבלתי מספר תגובות מרגשות מאד, הן מנשים שסבלו בעבר או בהווה מהתופעה של כאבים ביחסי אישות והן מבעלים.
אחד המכתבים היה מאישה שעברה תקיפה מינית בילדותה. לאחר בקשת רשות ממנה, החלטתי להביא את המכתב כאן, בשינויים מעטים בלבד.
מדובר בזוג שנשוי 20 שנה:
קראתי את המכתב תשובה שלך לבעל שאשתו סובלת מוגיניזמוס.
הלוואי שהיה מכתב כזה לבעל שאשתו עוברת טיפול על פגיעה מינית שחוותה בילדותה.
כל כך הרבה שנים זה היה מושתק אצלי, ועכשיו, כשכבר סוף סוף אני בטיפול, אני לא מסוגלת לשום מגע. זה לא שאני לא רוצה, או לא אוהבת, פשוט לא מסוגלת.
עכשיו כשזה נפתח, אני לגמרי שם, מתה כל יום קצת וחוזרת לעצמי, לתפקוד…
אבל בתחום הזה לא מסוגלת.
ואני מבינה שזה קשה לו, ולצערי הוא לא מבין שזה קשה גם לי, לכל כיוון, עם או בלי.
ואני מרגישה לא בסדר, ומואשמת… אבל באמת לא מסוגלת, זה כמו לחוות שוב את אותה חוויה, זה כל כך מוחשי.
אני עוברת טיפול שכל כך קשה לי, נפשית, רגשית ואפילו פיזית. אני מגיעה שם למצבים של רעד, בחילות, הקאות…. אחרי כל מפגש צריכה להתאושש. גם אם לא נגענו במקום עצמו, עצם זה שאני מבינה עד כמה זה מנהל אותי בחיי היום יום שלי, זה מטלטל.
וממש קשה לי עם התחושה של הלחץ ממנו.
הוא מאד שמח שסוף סוף אני מטופלת, גם עד עכשיו לא היה לנו פשוט עם מה שאני סוחבת, הוא מעודד אותי לזה. אבל כל כמה חודשים הוא רוצה לדעת באיזה שלב אני ומה קורה. ואני בעצמי לא יודעת. זה לא שיש לי מסלול כמו של הרכבת ואני יודעת באיזו תחנה אני, אני באמת לא יודעת.
אני כבר שנה בטיפול, עם עליות וירידות באופן שבו אני מוכנה לגעת בבשר החשוף של הסיפור הזה, אבל זו עבודה, והיא לא פשוטה.
אני מרגישה שאני ממש יוצאת ממצרים, וזה לא קל.
ואני צריכה מכתב כזה לבעלי, שיבין אותי, את הקצב, המרחב והזמן שאני זקוקה לו.
למרות שבאמת אני יודעת שהוא מבין ומפרגן וזה חשוב לו. עדיין יש זמנים שזה קשה לו, ואני מבינה, כי זה כבר הרבה זמן, ולא רואים את הסוף.
לפני כמה חודשים היינו יחד אצל המטפלת, כי הרגשתי שאני לא מצליחה להסביר. היתה פגישה מורכבת, הוא קיבל תמונת מצב שגרמה לו להקיא כל הלילה. נראה לי שהוא פתאום הבין מה עבר עלי עד עכשיו בזמן שהיינו יחד. הוא הרגיש כל כך רע מזה, ממש ריחמתי עליו. וגם על עצמי, כי אפילו אני לא הייתי מודעת לכל ההשלכות של זה על חיי- חיינו. וזה כל כך כואב, ומעצבן ומכעיס. הייתי ילדה קטנה בת 8 כשהפגיעה התחילה, זה נמשך תקופה. וההדים של זה ממשיכים עד היום…
יום אחד הכתה בי ההכרה שאני ככה כי אני בכלל לא איתו, אני כל הזמן שם, באותו חדר שבו עברתי מה שעברתי. ברגע שמתחילים מגע, אני מתכווצת, נסגרת, ופועלת בדיוק באותה שיטה מגיל 8. סופרת בלב עד שזה נגמר. כל פעם הייתי שמחה כשהספירה היתה קצרה יותר מפעם הקודמת. וכמובן צריכה להגיד שטוב לי ואני שמחה ונהנית… בדיוק אותו מצב. עצוב .
פלא שלא רציתי כמעט מגע? היום אני מבינה שכל פעם שהייתי עם בעלי, חוויתי שוב ושוב את אותה פגיעה, בעצם הייתי בחוויה של אונס ולא של הנאה, וקשר וחיבור ואהבה. והוא לא הבין מה לא בסדר אצלו, ולמה הוא לא מצליח לשמח אותי, למרות שהוא כל כך מנסה.
שני אנשים מתוסכלים מאד, ואף אחד לא באמת מבין למה.
בכל אופן, בעלי ראוי להערצה על הליווי והתמיכה שלו בי. אבל כשהוא נסדק, וכשהוא מבקש ממני לדעת איפה אני עומדת בטיפול ומתי נראה את הסוף, אז אני נגמרת, מתמוטטת. כי זה הדבר שאני לא יכולה לעמוד בו, אני מרגישה אשמה, אני מרגישה שאני מונעת ממנו מה שמגיע לו, אני מרגישה לא ראויה… ויכולה להגיד דברים ממש קשים בסיטואציה הזו.
אבל אני רוצה לחזק אותו, בשבילי, בשביל שנינו, בשביל שנוכל לחיות חיים טובים יחד, בשביל שיהיו לנו עוד 25 שנים טובות ומטיבות, אני לא יכולה להחזיק גם אותו, הוא חייב להיות חזק. ולתת לי את המרחב שאני זקוקה לו, כל כך הרבה שנים אני נלחמת בלי כיוון, לומדת, מנסה להבין, מחפשת פתרון… אז עכשיו כשנראה שאני במקום הנכון, הוא חייב סבלנות, גם אם זה ייקח עוד זמן.
……
עד כאן המכתב של האישה שכתבה אלי. היה לי מאד קשה וכואב לקרוא את המכתב שלה. כיון שהוא התארך, אפרסם את המכתב שכתבתי לבעלה בשבוע הבא.
בתקווה לעולם מלא אור וטוב
___________________________________________
ובעניין אחר,
לקראת פתיחת מחזור חמישי של המסע לחידוש התשוקה אני מעביר ביום ראשון הקרוב הרצאה בחינם על החזרת התשוקה המינית לחיים שלנו, שם תוכלו לטעום טעימות מהמסע.
עדיין אפשר להצטרף בלחיצה פה
באהבה
הרב רפי