אנחנו צריכים לעשות חזרה בתשובה לגוף. כן לגוף ממש.
במאמר מפורסם של הרב קוק באורות המלחמה ג הוא כתב:
"עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבוא עת מאושרה, שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות ; זהו הזמן שאנו מקוים."
עם ישראל יצא לגלות והוגלה מניהול מדינה אמנם באונס, אבל היה בו רצון פנימי של חוסר רצון לנהל מדינה בצורה ברברית, לפי תנאי הזמן שאז נדרשו.
על אותו משקל ניתן לומר:
עזבנו במהלך הגלות את הגוף מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבוא עת מאושרה, שיהיה אפשר לאחד את הגוף עם הנשמה, לטהר ולקדש את הבשר שהוא עצמו יהיה חלק מבקשת הקדושה.
כך דוד המלך ביקש:
אֱלֹקים אֵלִ֥י אַתָּ֗ה אֲֽשַׁחֲ֫רֶ֥ךָּ צָמְאָ֬ה לְךָ֨׀ נַפְשִׁ֗י כָּמַ֣הּ לְךָ֣ בְשָׂרִ֑י בְּאֶֽרֶץ־צִיָּ֖ה וְעָיֵ֣ף בְּלִי־מָֽיִם (תהלים פרק סג פסוק ב).
אנו רוצים להגיע למצב שהבשר עצמו כָּמֵהַּ לה', לא רק הנפש. זו התשובה שאנו צריכים לעשות לקראת יום כיפור הקרוב ובא.
התרגלנו לראות בגוף אויב שצריך להילחם בו, לכבוש אותו, להגביל אותו. נכון, הרבה השתנה בדור האחרון, אבל יש עוד הרבה מה לעשות עד שנגיע לעת המאושרה שלגוף עצמו יהיה תאווה לראות את הקודש. רש"י אומר שהמילה " כָּמַ֣הּ" היא מילה יחידאית המגיעה ממובן של "תאווה". תאווה לה' ממש, לא רק מהנפש אלא גם מהגוף. זה עומק הבקשה של דוד המלך.
המבשר הגדול של תורה זו בדורנו היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק. הוא זה שהמשיך את המהלך של חזרה לשמחה בעבודת ה' של גדולי החסידות, גם לגוף ולבשר.
החסידות חידשה שניתן לעבוד את ה' מתוך שמחה, לא רק מתוך פרישות וייסורין. בא הרב קוק, ומיד לאחר כתיבת מאמר הדור, כתב את מאמר "העונג והשמחה" (בתוך קובץ מאמרים "עקבי הצאן" שפורסם בתרס"ו).
"רק כשיתענג האדם וישמח במעשה הטוב והיושר, אז יהיה חרוץ לעשותם בתכלית שלמותם ולהוסיף עליהם מדי יום ביומו, רק אז יהיה חל רוח השכינה וזיו כבודה על האדם".
הרב קוק מדבר על עבודת ה' מתוך עונג, ולא סתם עונג אלא עונג של אכילה:
"המזון החמרי, גם הוא מצורף הוא בהשלמת פעולותיו, עם הטעם הטוב, הריח העדין וצהלת הנפש המכשיר את כח החיים להתרחב ולהתעלה".
הרב מדבר על אוכל טעים, מגוון, המבושל בצורה מושלמת, היא מרחיבה את נפש האדם.
אבל הרב קוק הלך גם צעד אחד נוסף, לא רק מזון, אלא טהרת הגוף הבאה מתוך גבורת הגוף:
"ובכל מקום שהגבורה העממית הישראלית מתגברת, מיד מוכרחת לבוא תגבורת הטהרה הבשרית והרגשית, על כל תכונתה, להזדווג עמה, וכל אלה מכינים בסיס למעמד חי, אורגני, הכולל את כל התחייה כולה, מראשית ההפשטה העליונה עד אחרית עליזת החיים ורעם גבורתם" (ערפלי טוהר עמ' פג).
ביחד עם תחיית האומה בארץ ישראל (שם בתחילת הפיסקה) מופיעה גבורת הגוף. את הגוף הזה צריך לטהר וטהרת הבשר היא זאת שתבשר על התחייה של הרוחניות והחומריות ביחד.
כאשר יש תחיה רוחנית, ללא תחיית הבשר, דבר זה גורם לכפירה גדולה. הרב קוק כתב פעמים רבות על ההרס שיכול לבוא בדור של "עקבתא דמשיחא"[1].
מפני שהציור של גדולת האור האלהי הוא גדול מאד בפנימיות הנשמות של הדור האחרון של עקבא דמשיחא, במידה כזו שאין להן עדיין הסתגלות איך מנהיגים את החיים המעשיים על פי גודל כזה, באה הכפירה, והדילדול הרוחני שדומה לחורבן, שאנו רואים בדורנו. אבל דרך הרפואה היא רק להרבות כלים, הסברות ותוכניות, המועילים לסול דרכים בשביל הסתגלות מעשית על פי ההארות היותר עליונות. ומטעם זה באה גם כן הדרישה הגדולה לחירות הרוח, ואימוץ הגוף, כי רק רוח אמיץ וגוף בריא ואיתן, יוכלו להכיל בתוכם את ההארות היותר עליונות מבלי זעזוע, ולעמוד במעמד האיתניות הראוי לחיים פועלים מלאים עוז ויצירה, ולהמשיך מתוכם המשכות של אורחות חיים, מתוך צירוף פנימי, שכל אלו ההכנות הדרושות הן לתשובה השלימה העומדת אחר כתלינו (ערפלי טוהר עמ' קלב).
לפעמים אנו משתאים מול הנהירה אחר הגוף בימינו וכמות הנוער שלא הולך בדרך של תורה ומצוות. הרב, כדרכו במקומות רבים, מסביר שזה מגיע מתוך בקשה רוחנית גדולה, ואין לנו כלים לקבל את ההארה הזאת. כאשר יש בקשה לרוחניות, אך הגוף נמצא מחוץ למהלך הזה, הדבר גורם לכפירה.
כאשר נכבד את הגוף, נראה אותו כחלק מהבקשה האלוקית, אזי לא רק שהכפירה לא תנבע ממנו, אלא הוא יהיה חלק מבקשת אלוקים.
תחת הכותרת גוף, כלול כל העולם החומרי התאווני, כמו שכותב הרב קוק (פנקס יפו סי' סט)[2]:
כל תאווה אנושית צריכה להיות מחוברת עם אהבה אצילית. אז האהבה מעלה את הניצוץ החי שבתאווה ומשפרתו, עד שנעשה גם הוא לכח עדין, פועל טוב, מנעים ומחדש את החיים, מאיר את ההוויה, ומרבה את אור אלוהים בעולם. תאוות הכסף, המאכל, הכבוד, המין, הכל בכל פרטי ניצוצותיהם הנם מחוברים לאהבות נאצלות. ולא עוד אלא שתאוות עצמם אינם דבר אחר כי אם שמרי האהבות, כלומר ניצוצות קדושה שנפלו אל הקליפות. וזאת היא עבודת הקודש של הצדיקים, להעלות את הניצוצות הקדושות ממעמקי טומאותיהם, להעלותם למרומי קדושתם, לחבר את כל ניצוץ וניצוץ של תאווה עם הניצוץ האצילי של האהבה השייך לו, כשייכותה של כל נשמה אל הגוף המיוחד לה. והרעיונות האלו כשהם מתגשמים בחיים, במעשה יום יום, בונים הם עולמות מלאים.
ייתכן שאם היינו מסבירים לדור הצעיר את דברי הרב במילים שהוא יוכל להבינם, לא היה להם צורך לזרוק את הכל.
נחזור לפסוק שבו התחלנו. המדרש על "כמה לך בשרי" אומר:
"רבנן אמרי: כשם שנפשי צמאה לך כן רמ"ח איברים שיש בי צמאים לך (בראשית רבה פרשה סט)".
מתי נגיע למצב שכל הגוף שלנו צמא לאלוקים?
כאשר אנו נראה את הגוף שלנו כחלק מהקדושה, כמו הנשמה, אזי הוא כבר לא יהיה אויב אלא אוהב ומסייע לנו להיות יותר קדושים וטהורים. כאשר ניתן לכל חלק מההוייה שלנו את מקומו: לקיבה, לאיברי המין, לידיים, לרגליים, לכל רמ"ח איברים את מקומם הנכון, אז כולם ידרשו את ה'[3].
ברור שהגוף דורש הגבלה, עידון, ריסון וטיהור. זו לא שאלה. זה חלק מבניין הקדושה, בדיוק כמו שהנפש שלנו צריכה ריסון, עידון וטיהור. החזרה לגוף כוללת: אכילה במידה, אוכל בריא, כבוד לאוכל ואכילה בנימוס. החזרה לגוף, כוללת כבוד הגוף, צניעות, ניקיון, התעמלות וקבלת הגוף כפי שהוא. החזרה למין כוללת מיניות במידה, בקדושה, בכבוד, ובכוונה טובה. [יש עוד הרבה מה להאריך בפירוט של כל אחד מהדברים הנ"ל ואכמ"ל].
כאשר נדע לאחד את הגוף והרוח, נעדן אותן, נכוון אותו, ונראה את הגוף כמשכן קדוש לנשמה, כאשר נשוב לגוף, אז אנחנו והעולם כולו יחזור בתשובה שלימה.
[1] ראו מאמרי על המושג "החוצפה בעקבתא דמשיחא" בעלון שבות 137, https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/137chuzpa.html.
[2] ראו בפירוט מאמרי: "הרב קוק על התאווה האנושית" https://www.ve-ahavtem.com/post/2017/08/15/הרב-קוק-על-תאווה-אנושית.
[3] עיין כוזרי חלק ג' "המושל".
אני מאחל לכם גמר חתימה טובה, לכם, לביתכם וכל אשר לכם!
באהבה,
הרב רפי
לקבלת תכנים נוספים בנושאי זוגיות ומיניות הירשמו לרשימת התפוצה שלי בלחיצה כאן
מבקש לגזור ולשמור. דברים נאדרים. משלימים את כל הדרך וההנהגה הנכונה..
ונהדרים.
תודה רבה!