לקראת חג הסוכות אני מביא בפניכם חידוש מיוחד בדברי הרמ"א ביחס להלכות סוכה.
בא רבינו הרמ"א וחידש חידוש עצום בהלכות סוכה:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרלט סעיף ב:
הגה: ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה, שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות, י"א משום צינה, דיש צער לישן במקומות הקרים (מרדכי פ' הישן); ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו, איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו, שאין לו סוכה מיוחדת, פטור; וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה, אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת.
כפי שהוא כותב, דבריו הם חידושו שלו: "ולי נראה". החידוש בדבריו הוא שהם לכאורה שינוי בהלכה, לא בגלל סיבה גיאוגרפית כפי שהוא כתב בטעם הראשון למקילים לישון מחוץ לסוכה, בגלל הצינה, אלא בגלל שאדם לא יכול לישון שם עם אשתו.
ויש לשאול, מה השתנה מכל הדורות? הרי בכל הדורות אדם היה דר עם אשתו בבית, ואם אינו יכול לקיים תשבו כעין תדורו בסוכה – עם אשתו, לפי הרמ"א כבר בדורות קודמים היו צריכים לפטור אותו?!
[ואכן, המפרשים התקשו בטעם הרמ"א ונביאם בהמשך.]
נראה לי שברש"י בסוכה דף כ"ז ע"ב יש מקור לדברי הרמ"א. בשני מקומות רש"י מכניס את גורם "האישה" לחובת השינה בסוכה, על אף שאינה כתובה בגמרא. רבי אילעאי שהלך אצל רבו רבי אליעזר נשאל על ידי האחרון למה הוא אינו משובתי הרגל (סוכה כז ב). רש"י פירש והוסיף על מה שלא כתוב בגמרא: אינך משובתי הרגל. הואיל ולא עמדת בביתך אצל אשתך. היה אפשר להסביר את שאלת רבי אליעזר שהוא שואל את רבי אליעאי: למה יצאת מהסוכה? הרי אני סובר שאדם לא יכול לצאת מסוכה אחת כל החג? אבל רש"י מדגיש שהשאלה נבעה מכך שהוא לא נמצא עם אשתו ברגל. בהמשך רש"י שוב מתייחס לכך: הא דאזיל ואתי ביומיה. משמח שמחת החג עם אשתו חייב להקביל פני רבו כגון עיר שבתוך התחום או על ידי עירוב. כלומר, מתי אדם יכול להקביל פני רבו ברגל, רק מתי שהוא יכול לחזור באותו יום ולשמוח עם אשתו. גם כאן, מפשט הגמרא לא ברור שעיקר העניין זה שמחת החג עם האישה. אבל רש"י כך ראה את עיקר עניין שמחת החג: שאדם דר עם אשתו כדרך שהוא דר כל השנה.
מכאן מקור לדבריו של הרמ"א שאדם שלא יכול לישון עם אשתו בסוכה כיון שאין לו סוכה במקום פרטי, פטור ממצוות שינה בסוכה.
אמנם, בזמן הגמרא, ייתכן שאכן אדם היה דר בסוכה עם אשתו כיון שמשמע מסוגיית החתן שהסוכות היו בנויות על גג הבית במקום פרטי, והיתה יכולה להיות שם מציאות של ייחוד. כך נשמע מהחשש של ייחוד עם הכלה בדף כ"ה ב לפי שיטתו של אביי שחתן וכלה פטורים מסוכה משום ייחוד. רש"י מפרש: "משום ייחוד.דסתם סוכה היו עושין בגגותיהן ואין דרך ביאה ויציאה שם לרבים תמיד מפני הטורח ושמא ירד החתן לעשות צרכיו ויתייחד אחר עם הכלה." אם כן, ניתן לומר, שבזמן הגמרא הסוכה היתה במקום יותר פרטי ואדם יכל לישון שם עם אשתו. אך בזמנו של הרמ"א לא היתה את הפרטיות הזאת, ולכן הוא פטר ממצוות סוכה, אם אינו יכול לבנות סוכה פרטית, לו ולאשתו.
אך מדבריו של רבא, נראה שזה לא היה בהכרח המציאות הריאלית דאז. רבא אומר שזוג צעיר פטור משום "צער החתן". רש"י מסביר: שהמקום צר ופתוח שאין לו אלא שלש דפנות ובוש לשחק עם כלתו." נראה שהסברו זה סותר את הסברו של אביי, גם מבחינת המציאות של בניית הסוכה: הסוכה הוא מקום שאין בו פרטיות. אך גם לפי אביי שסובר שייתכן ייחוד בסוכה, עדיין אין זה מקהה מעוצם חידושו של הרמ"א, כיון שמאז הגמרא ועד ימיו, כל הראשונים לא התירו לאדם לצאת מהסוכה מסיבה זו.
חלק ממפרשי השו"ע אכן נראה שלא הסכימו לטעם זה של הרמ"א, על אף שחלקם הסכימו לדינו. הט"ז נראה שנקט כדעת הרמ"א אבל נזקק להוסיף נופך נוסף לטעם של השינה עם האישה:
ט"ז על שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרלט סעיף ב
ונלע"ד לתת טעם לקולת השינה דאיתא בגמר' דשלוחי מצוה פטורים דהיינו רבה בר רב הונא ור"ח שהלכו לקבל פני ר"ג היו ישנים חוץ לסוכה וה"נ למי שנשוי אשה שחייב לשמח את אשתו ברגל כדלעיל סימן תקנ"ט ונשים פטורות מן הסוכה א"כ אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה וע"כ פטור מן הסוכה בלילה בשינה ואפי' אם אשתו איננה טהורה מ"מ שייך שמחה כשבעלה עמה בחדר כדאית' בגמ' שאסור לישן בחדר שאיש ואשתו לנין בו וא"ר יוסף אפילו באשתו נדה שנאמר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה כנ"ל טעם הקולא בזה למי שמיקל בו:
לפי הט"ז הטעם שאדם נשוי פטור משינה בסוכה הוא מדין: העוסק במצווה פטור מן המצווה. כיון שיש מצווה לאדם לשמח את אשתו ברגל, אף אם היא נדה, לכן הוא כמו עוסק במצווה שפטור מהמצווה. על דבריו כמובן קשה, למה דבר זה לא הוזכר בגמרא ובראשונים עד עתה, ובעצם מטעם זה, ביטלנו מצוות שינה בסוכה. ברור שדבריו אינם אלא לימוד זכות על מי שמיקל לא לישון בסוכה, כפי שהוא עצמו כתב בסיום דבריו: כנ"ל טעם הקולא בזה למי שמיקל בו.
המגן אברהם נזקק לטעם אחר המסביר למה מקילים לא לישון בסוכה אליבא דרמ"א:
וי"ל דמ"מ הבעל אינו חייב בסוכה אלא במקום שיכול לדור שם עם אשתו ואם לאו הוה ליה מצטער ופטור לישן שם.
המגן אברהם פטר את האדם משינה בסוכה מדין "מצטער". כיון שאשתו אינה חייבת בסוכה, ואם הוא יישן בלעדיה הוא יצטער, ממילא הוא פטור משינה בסוכה. אי אפשר להלום את טעמו עם דברי הרמ"א, כיון שהרמ"א לא הזכיר את הסיבה של מצטער ביחס לאישה אלא רק מטעם הקור כפי שהעיר בצדק במחצית השקל (ס"ק ח).
החת"ם סופר חיזק את דעת הרמ"א וחיבר את שני הטעמים ביחד (תשבו כעין תדורו – עם האישה ומצטער ללא אשתו-פטור ממצוות סוכה, וכך כתב:
חתם סופר אורח חיים סימן תרלט סעיף ב
כן נראה לי טעם הקולא. אף על גב דכשטרוד במצוה פטור מלשמח את אשתו אפילו ביוצא לדרך… ולא קשה מידי, דהכא כעין תדורו בעינן, ואילו בדירתו כשהיה צריך לשמח את אשתו לדבר מצוה היה מחויב לצאת מבית לחדר לפוקדה, א"כ אין כאן מצות סוכה כלל, ומזה הטעם מצטער פטור מן הסוכה אף על גב שחייב בכל המצות, ומשום הכי לא הוי כעין דירה דהמצטער יוצא ממנה, וממילא אין כאן מצות סוכה:
החת"ם סופר הוסיף עוד נדבך לדברי הרמ"א: כאשר אדם לא יכול לישון עם אשתו בסוכה: אין כאן מצוות סוכה כלל. כיון שהוא צריך לשמח את אשתו, מצוות סוכה בטילה כיון שהיא עצמה מצווה המחייבת: כעין תדורו.
המשנה ברורה, סייג את הקולא של הרמ"א לכך שזה ליל עונתה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרלט סעיף ב
ובביאור הגר"א חולק ע"ז דלא מיפטר משום זה וגם במ"א מסיק דמשום זה לא מיפטר ולימד זכות אחר על העולם משום דהו"ל מצטער כשאין יכול לישן שם עם אשתו והנה לפי טעם זה אם אין מצטער כגון שאין אצלו זמן עונה עכשיו אין לו לפטור עצמו מן השינה.
המשנה ברורה הביא את הגר"א שלכאורה חולק על הרמ"א (על אף שזה לא לגמרי ברור בדבריו) ואף נזקק לטעם המגן אברהם שהוא רק מטעם "מצטער". המשנה ברורה הבין שטעם שהאיש מצטער הוא בגלל מניעת תשמיש בלבד בליל עונתה. ועל כן הוא קשר את הדברים ליחסי אישות בליל עונה כפי שהוא כתב בהמשך דבריו: "ומשמע מכמה אחרונים דמאן דא"א לו לישן עם אשתו בסוכה דאין לו סוכה מיוחדת לא יבטל זמן עונה וליל טבילה ואין לחייבו לאחר שנזדווג עם אשתו שיחזור לסוכתו אלא ישן בביתו עד עמוד השחר:".
אך בדברי הרמ"א אין זכר לכך שהדבר תלוי באפשרות של תשמיש או חיוב מצוות עונה, כפי שציין הט"ז: ואפי' אם אשתו איננה טהורה מ"מ שייך שמחה כשבעלה עמה בחדר. המשנה ברורה בעצם חזר להחמיר בשינה בסוכה חוץ ממצוות עונה ובניגוד גמור לדעתו של הרמ"א.
ערוך השולחן דחה לחלוטין את שיטתו של הרמ"א שהתיר לישון בבית בגלל הטעם של האישה והתיר רק מהטעם הראשון ברמ"א, בגלל הקור:
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרלט
ולכן נלע"ד דהעיקר הוא הטעם הראשון משום צינה דבמדינות הצפוניות שלנו רוב שנים הזמן קר מאד בסוכות ואין לך מצטער יותר מזה וכמה פעמים שאפשר להתנזק כשישן שם ולבד זה כיון דקיי"ל מצטער פטור מן הסוכה כמ"ש בסי' תר"ם ולפי סוכות שלנו ברובא דרובא בהכרח להצטער בשינה בסוכה כמו שאנו רואין זה בחוש ומיעוטא דמיעוטא שלא יצטער בשינה בהסוכה ולכן נהגו להקל בזה.
סיכום:
דבריו של הרמ"א, המיקל ומתיר לאדם לישון בבית כיון שלא ייתכן שהוא ישמח את אשתו ברגל, כאשר הוא בסוכה והיא בבית, הם חידוש ולימוד מיוחד לתשומת לבנו. מקור דבריו הם כנראה ברש"י שכתב טעם זה לגבי מי שיוצא מסוכתו כדי לבקר את רבו.
[מכאן אולי גם ביקורת נוקבת על תנועת החסידות בראשיתה ובתקופת הביניים שחסידים היו עוזבים את בתיהם לכל חודש תשרי על מנת להיות במחיצת הרבי, ואכמ"ל.]
מה אנו לוקחים מכל זה?
ישנן קהילות שברור ופשוט להם שהגברים ישנים על שבעת הימים בסוכה והנשים בבית. מצד שני, קשה לומר שזה שמחת חג, גם לאיש וגם לאישה.
איך אנו צריכים לנהוג בימינו?
אודה ולא אבוש שאני אישית קרוע בין שתי אהבות. אני אוהב את מצוות סוכה בכל נימי נפשי וקשה לי לצאת ממנה אפילו לכמה רגעים. מצד שני, אשתי….אין לי צורך לפרט. אולי אקיים השנה: הוא טוען כולה שלי והוא טוען כולה שלי: חולקים. מצד שלישי, למזלי אני גר בגוש עציון וקרררר כבר בלילות, אז יש לי עוד תירוץ. מצד רביעי, אשתי לא מוכנה לבוא לישון איתי בסוכה, והיא אכן אינה חייבת כיון שהיא פטורה ממצוות סוכה. מצד חמישי…..חג שמח-אעדכן אחרי החג!
___________________________
אני שמח לבשר לכם
שבמוצ"ש הבא בעז"ה, בליל הושענא רבא אנו פותחים מחדש את בית המדרש ללימודי אהבה
אני מזמין אתכם להצטרף אלי לשיעור הראשון של בית המדרש שכאמור יהיה בליל הושענא רבא בשעה 21:30
השיעור יתקיים בזום, ובו נדבר על אהבה
נבחן את המילה אהבה בין איש ואישה על פי רש"י
משם נבחן את המנון האהבה של הדור על פי הביטלס ואסביר למה לדעתי הם "עבדו עלינו"
ניכנס קצת יותר לעומק האהבה על פי הרמב"ם
יש הרבה מה ללמוד משירי אהבה מכלל העולם ולכן נעיין בכמה מילות אהבה בשיר של פסנג'ר
משם נפליג לאהבה ותאווה על פי רבי יעקב עמדין
ונסיים בסיפור חסידי על ריקוד של אהבה עדינה ומיוחדת בין בני זוג שהובילה ללידתו של המגיד מקוזניץ
וניקח מכל זה תובנות לחיים האישיים שלנו!
את הקישור לזום אשלח בקבוצת הווטסאפ של בית המדרש ללימודי אהבה תשפ"ג
אני מזמין אתכם להצטרף לקבוצה בקישור זה:
חג שמח
באהבה
הרב רפי