אילן סופר ואני העברנו השבוע הרצאה משותפת בנושא טנטרה, מיניות ויהדות.
מה לקחנו מהרצאה זו לחיים שלנו?
מעבר לרעיונות החשובים שעלו בהרצאה, אני רוצה לרשום להלן כמה נקודות פרקטיות שאנו יכולים לקחת ליישום בחיים שלנו.
חיים של נוכחות
להיות בנוכחות מלאה בזמן שאנו עם בני הזוג שלנו. גם כאשר אנו משוחחים אחד עם השני וגם כאשר אנו מקיימים יחסי אישות. על מנת להיות בנוכחות יש לתרגל כמה דברים, בין השאר את נשימות המעגל הטנטרי. נשימות הן חשובות לדברים רבים בחיים שלנו ולכן זה תרגול שכדאי לעשות כל יום. 5 דקות – לא חייבים יותר.
כדי להיות בנוכחות במעשה האהבה (שיחה עם בן/בת הזוג-זה גם סוג של מעשה אהבה), יש להוציא את הטלפון הנייד מהמרחב הזוגי. כמובן וקל וחומר בזמן מעשה אהבה פיזי.
אין שום אפשרות להיות בנוכחות מלאה כאשר יש טלפון פתוח בחדר. אפילו אם הוא על שקט, לרוב זה דבר שמפריע לכוונה ולנוכחות. ועוד יותר אם הוא לא מושתק ושומעים את כל הווטסאפים שנכנסים ועוד. אני מודה לפניכם שגם לי קשה ויש לי מניעה פנימית מלסגור את הטלפון (שמא אפספס משהו…), אבל אני עושה את זה הרבה יותר בשנה האחרונה.
תורת הקבלה הכניסה לחיינו את "לשם ייחוד קודשא" לפני עשיית מצווה. בדיוק השבוע למדנו בדף היומי שעיקר המצווה היא העשייה. אפילו אם אדם התכוון לחטוא ולא חטא, זה נחשב שהוא לא חטא. כגון: אדם התכוון לגנוב תפוחים מעץ חברו והלך וגנב תפוחים. אבל שבוע קודם לכן, חברו הפקיר את כל התפוחים שלו לכל מי שירצה לקחת. הגנב התכוון לגנוב, אבל בפועל הוא לא גנב, לכן הוא לא חטא. המשנה והגמרא בנדרים כג א לומדים את העיקרון הזה ביחס לאישה שנדרה נזירות אך בעלה הפר לה את הנדר ללא ידיעתה. היא לא שמרה על נזירותה. הגמרא קובעת חד משמעית שבפועל: היא לא חוטאת. אבל ביחד עם זה, זו לא מעלה גדולה במיוחד, כיון שהיא התכוונה לחטוא.
הקבלה, הסתכלה על האדם בבחינת: היכן שמחשבתו – שם הוא מונח. לכן, הזוהר ושאר הכתבים הקבליים התייחסו לכוונה כמעט כעיקר התורה. לכן, הכוונה לפני עשיית המצווה היא כל כך חשובה. ולענייננו: אמנם אדם יכול לקיים יחסים עם אשתו בכל דרך, והיא איתו, אבל אם מחשבתם אינם איתם, הרי זה לא מעשה שלם. וכיוון שביחסי אישות המעשה יכול להיות בהמי או חומרי או פוגע, או לחלופין מעצים, מרומם ומאחד: הרי הכוונה, לא רק המעשה, הם חשובים מאד ואף עיקריים. אלו הם דברים שהם מקבילים בקבלה ובטנטרה. יש עוד הרבה מה להאריך בזה, אבל הפעם נעצור בזה.
שליטה על השפיכה
שליטה על השפיכה היא אחד הנושאים המורכבים לרוב האנשים, וגם בין איש ואשתו. זה מפריע בעיקר להנאתו, אבל בוודאי גם לאישה בשתי בחינות: באפשרות שלו לשהות בתוך מעשה של אהבה ועונג ללא לחץ, בהנאה שלה היא עצמה אם היא נהנית מהחיבור ביניהם.
הטנטרה מדברת על שמירת הזרע בגוף כמקור חיים ואנרגיה של האיש. גם התורה לא רואה בעין יפה הוצאת זרע במקומות שאין בהם צורך. אך כאן נבדלת הטנטרה מהתורה. בטנטרה תמיד עדיף לשמור את הזרע אלא למקום שממש רוצים להוליד. ביהדות שפיכת הזרע אסורה רק כאשר אין חיבור בין האיש והאישה, ולא רק למטרת הולדה.
השליטה על השפיכה מושגת על ידי כוונה ונשימה. בשתי התורות, הזרע מחובר למוח ועל ידי העלאת הזרע למקור: למוח, ובכך מתאפשרת פיזור האנרגיה המינית בכל הגוף, ובעצם התרחבות ההנאה לכל הגוף ולא רק באיזור החלציים, וכך משיגים את מניעת השפיכה.
בניגוד לתורות מערביות שרק רוצים להשיג ולהגיע, הטנטרה קוראת לנו לשהות ולהיות בחוויה. אין לאן להגיע, יש להיות. ולכן, גם אין שום מטרה בשפיכה אלא בשהייה בענוג העכשווי. אם האיש לא ממוקד ב"להגיע", ממילא, השפיכה לא חייבת להתרחש. זה שינוי בעיקר תודעתי, אבל כמובן גם מעשי.
הבאנו לעיל שתי נקודות מתוך רבות שדיברנו עליהם בהרצאה. אך אני שמחתי גם על דבר אחר. הרב מנחם פרומן ראה ערך קבלי גדול במחיאת כף אל כף בבחינת חיבור של ימין ושמאל, חסד וגבורה, והתקרבות בין הפכים. לא מעט אנשים הרימו גבה כאשר שמעו על החיבורים בהרצאה זאת. אני חושב שאחד השליחויות שלנו בעולם, ובמיוחד בעת הזאת היא לחבר ימין ושמאל, חסד וגבורה זה לזה.
באהבה רבה,
הרב רפי
להרשמה לרשימת התפוצה שלי לקבלת תכנים בנושאים של זוגיות ומיניות לחצו כאן