מחנך דגול אמר לנו: בפורים מורידים את המסיכה שאנו לובשים כל השנה כולה.
מי שמכיר את הווי ההתנהגות בציבור הדתי והחרדי בימי הפורים, ובייחוד בעולם הישיבות,יודע בדיוק על מה הוא מדבר. אנשים מרשים לעצמם בפורים לעשות דברים, שלא היו עושים כל השנה כולה. לשתות, לעשן, להתלבש אחרת, להתפרע ועוד. חז"ל התייחסו לאימרה: "נכנס יין יצא סוד". כאשר אנו מורידים את ההגנות היומיומיות שלנו באמצעות אלכוהול, יוצא הטבע הפנימי שלנו. יש אנשים שאז אומרים את הדברים הכי מתוקים בעולם: לנשים שלהם, לגברים שלהם, לילדים שלהם, ובכלל. ויש אנשים שבהשפעת אדי האלכוהול: אונסים, מרביצים ועוד. הוא אשר אמרנו: באמצעות השתייה, כל הפנים יוצא.
לא רק ביהדות יש פסטיבל של תחפושות בתקופה זו. בעונת החורף יש עוד כמה פסטיבלים כאלו, והידוע ביותר הוא קרנבל המסיכות בוונציה, בבאזל ועוד. יש אומרים שמה שמסתתר מאחורי פסטיבלים אלו הוא אפשרות הפיתוי. כלומר המטרה הנסתרת של ייסוד הפסטיבל היתה למטרת הסתרה על ידי המסיכות. ותחת מעטה זה, ניתן לעשות כל חטא מתחת השמים. גם בחיים היומיים שלנו אנו מסתירים המון פעמים את האישיות שלנו האמיתית ויוצאים למרחב הוירטואלי בזהות בדויה ותחת מסיכה. לפעמים זה מאד משחרר, אבל הרבה פעמים זה משחרר את המקומות הכי אפלים שלנו. אנשים מהוגנים ברחוב, מתגלים בצ'אטים, בטוקבקים ובפורומים כנמוכים שבשפלים.
במסגרת העבודה שלי עם זוגות, אחד הדברים הקשים זו הסרת המסיכות. הסרת המסיכה במקרים רבים, הוא קודם כל מעצמנו. הרבה אנשים לא חיים – חיים של מודעות עצמית. ביקורת מופנית לרוב רק כלפי אחרים, לא עושים באמת חשבון נפש, ולא מסתכלים עמוק בעיניים של מי שעומד מולי במראה.
השלב הבא הוא לעשות את העבודה הזאת עם בני הזוג שלנו. להיות במקום פגיע, חשוף וחסר הגנות זה אחד הדברים המורכבים בין בני זוג. אבל מי שמצליח להוריד את המסיכה שהוא עוטה כל השנה מול בן הזוג שלו ולפתוח את הלב לגמרי – זוכה לגילוי רקיעים ממש.
יש דיון הלכתי בין הפוסקים האם בפורים מותר לגבר להתחפש לאישה ולהיפך. באופן כללי ישנו איסור תורה של גבר ללבוש בגדי נשים ולנשים ללבוש בגדי גברים. רוב המפרשים מסבירים את טעם האיסור מתחום הצניעות. על מנת למנוע אפשרות של גבר להגיע למתחם נשי לבוש כאישה, ולהיפך. הפוסקים שואלים האם איסור זה תקף גם בפורים, ורובם סבורים שכן. לא ראוי לגבר ללבוש בגדי נשים בצורה כזאת שאפשר לטעות במינו. גם לא בפורים.
במגילה עצמה ישנה הרבה מיניות באוויר. בהזמנת ושתי להראות יופייה, בלילה שכל הבתולות צריכות לבלות בארמון המלך, בהרמון הנשים שיושבות ששה חודשים בשמן המור ובבשמים, ובבחירת אסתר על ידי אחשוורוש. בניגוד לנהוג בפסטיבלי המסיכות בעולם, ביהדות ההקפדה על ההפרדה בין המינים נשמרה, על מנת שתהיה שמחה אמיתית שלימה, ללא מיניות זולה, נמוכה, כפי שבעצם היתה במגילה. על פי ההלכה: גבר אמור לתת משלוח מנות לגבר אחר, ולא לאישה, אסור להתחפש לבני המין השני ועוד.
גם בין בני זוג איננו רוצים להתחפש לבני המין השני. יש תפקיד לאיש ותפקיד לאישה, והתפקידים נפרדים. גבר צריך להיות גבר ואישה – אישה. זה לא אומר שגבר צריך להיות חסר רגשות ואישה לפעול מתוך רגש ולא שכל. כלל לא. אני חושב שכל אדם מורכב משני היסודות. בכל אחד מאיתנו יש קצת איש וקצת אישה (כידוע דמיון אנטומי רב יש בין איבר האיש ואיבר ההנאה של האישה). מי יותר ומי פחות. אבל אנו לא רוצים להתחפש ולהתבלבל בתפקידים. הילדים שלנו צריכים אבא ואמא. גבר צריך להיות הגיבור במלוא מובן המילה והאישה הבית במלוא מובן הבית: המקום שבו כולם מרגישים בבית ויכולים לחסות תחת כנפיה, גם אם היא עובדת בחוץ כל היום.
פורים שמח!
להרשמה לרשימת התפוצה שלי לקבלת תכנים בנושאים של זוגיות ומיניות לחצו כאן