Sexless Marriage
סיבות חיצוניות בהחלט יכולות להשפיע על החשק המיני שלנו ועל התפקוד המיני.
יותר בעייתי כאשר זוג מפסיק לקיים יחסים, כי אלו היו נסיבות החיים שלהם.
- היינו בתקופת לחץ של עבודה ואז שמנו לב, אחרי חודשיים, שלא קיימנו יחסים.
- בהתחלה רבנו והתרחקנו ואחר-כך זה נהיה מצב של קבע. שנתיים לא קיימנו יחסים.
- לי תמיד היה קושי בעוררות, ופשוט הפסקתי להתאמץ. אני לא כל כך זוכרת מתי קיימנו יחסים בפעם האחרונה.
- הסקס הפך למטלה. עוד דבר שצריך לשים לידו √ ברשימת המטלות.
- נכנסתי לדיכאון ולא הצלחתי לתפקד כל כך. אז פשוט לא קיימנו יחסים. בערך שנה.
- אחרי ההריון של הבן הראשון שלנו, פשוט איבדתי את זה. אנחנו כבר לא צריכים אמצעי מניעה.
באנגלית יש לזה כינוי: Sexless Marriage. נישואים ללא יחסים.
האם זה בסדר שיש זוגות ללא יחסים כמעט או בכלל או בתדירות מאד נמוכה?
התשובה היתה יכולה להיות שזה תלוי בזוג, בגיל ובמציאות החיים. יש זוג שתדירות של פעם בשנה מספיקה להם ולכן הכל טוב.
אבל לרוב לא.
לרוב, זה מסמל שלב בנישואים שמרמז על התרחקות רגשית. כזוג, אנו לא סתם חברים שחיים ביחד. אנו זוג אוהב שבחר לכרות ברית להקמת משפחה ולחיות חיי זוגיות ביחד. יש בברית זו חבילה שלימה של חובות וזכויות. יש דברים שמשותפים לכל הזוגות ויש דברים ייחודיים לכל זוג וזוג. למשל: ייתכן זוג שההסכם ביניהם כולל שבועיים של כל אחד מבני הזוג לבד בחופשה, ללא בן הזוג. ויש זוגות שעצם המחשבה על דבר כזה היא בלתי אפשרית לחלוטין. יש זוגות שזה בסדר שאחד מהם יוצא לבלות פעם בשבוע עם חברי הילדות. ויש זוגות שלא.
חלק מהותי מחבילת הברית היא קיום יחסי אישות בתדירות מסויימת. התדירות נקבעת לפי פרמטרים שונים (המתאימים לשני בני הזוג, לפרנסות שלהם וכד' (על פי הסוגיה בכתובות ס"א). אבל לכל הדעות מדובר על תדירות עם התייחסות למה שמקובל ברוב העולם. זה יכול לנוע בין כמה פעמים בשבוע עד פעם-פעמיים בחודש. אבל התרחקות של יותר מזה, דורשת התייחסות ברמה הזוגית.
למה?
סבורני שזה יושב על כמה רבדים. יש סוג של אינטימיות שבני זוג יכולים להשיג רק ביחסי אישות. הכוונה היא ליחסי אישות פתוחים וכנים בין בני הזוג. כמובן, שני אנשים יכולים לקיים יחסי מין בלי שום אינטימיות ובהתרחקות נפשית גדולה מאד. לא לזה כיוונתי. אני מדבר על יחסי אישות שהזוג מדבר עליהם ביניהם. ששני בני הזוג מרגישים בטוחים לגמרי אחד בשני שהם לא יעשו משהו שלא נעים או פוגע או משפיל אחד את השני. שהם מרגישים חופשיים לבטא את עצמם ושזה לא ישמש נגדם. שהמגמה היסודית שלהם היא שהם רוצים לעשות טוב ונעים אחד לשני וגם לעצמם.
כל הנ"ל הם אינטימיות שהיא מיוחדת לבני זוג שנמצאים בקשר ארוך טווח שמתפתח עם השנים. לא משיגים את זה בכמה שבועות ובוודאי לא משיגים את זה כאשר אין בין בני הזוג יחסים קבועים ותכופים. לכן, גם אם בהתחלה זה רק זמני, ההתרחקות המינית גורמת בסופו של דבר להתרחקות יותר גדולה בין הלבבות ואיבוד הקשר הרגשי.
יש היבט נוסף של חוסר יחסים בנישואין. איבוד הכישרון. אחרי שבני זוג לא מקיימים יחסים לתקופה ארוכה, זה דורש מאמץ מיוחד כדי לחזור לזה. זוג לאט לאט מאבד את הכישרון לשפה גופנית מתואמת ביניהם ונכנסים למעגל של אי-מגע. בעיקר אי- מגע אינטימי. יכול להיות שהם מנשקים אחד את השני בנשיקה חטופה לפני שיוצאים לעבודה וכד'. אבל היכולת לגעת בצורה אינטימית ונעימה – את זה מאבדים. ובשלב מסויים הם נכנסים לספירלה של חוסר מגע, חוסר אינטמיות גופנית, חוסר פתיחות וחוסר אינטימיות ריגשית. מצב זה יכול להימשך כמה שנים. אך ביום מן הימים, אחד מבני הזוג יתעורר וישאל את עצמו למה הוא בזוגיות הזאת. מה הוא מקבל מזה ולצד מי הוא חי. בכל זוגיות יש חובות, לא רק זכויות. כאשר יחיד בתוך זוגיות לא מרגיש שהוא מקבל את מה שהוא או היא מצפים לקבל מבני הזוג שלהם, אזי בשלב מסויים הם מאבדים את הרצון ואת היכולת להמשיך לשחק כאילו הכל בסדר. אז אנו שומעים משפטים כמו: נגמרה האהבה, בשלב מסויים לא הבנתי למה אני איתו, אני בודד וכד'.
מה עושים? איך שוברים את מעגל החוסר-מגע, את חוסר האינטימיות הריגשית והגופנית?
פונים לעזרה מקצועית.
זיכרו כלל שאני חוזר עליו הרבה פעמים: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" (ברכות ה' ע"ב). כל אחד מאיתנו בשלב מסויים בחיים, זקוק לקצת עזרה. זוג שנקלע למבוי סתום, יכול לצאת מזה על ידי הושטת יד. זה לא בושה ולא מפחית מהכבוד של אף אחד לקבל עזרה. על ידי הכוונה של אדם שלישי שהוא בעל מקצוע, שיכוון את בני הזוג, יברר את הנקודות המאתגרות ויחלק משימות שבועיות, אפשר לצאת מהמעגל הזה לדרך חדשה.