הרמ"א על שולחן ערוך סימן רלט כתוב כך:
הגה: ויקרא קריאת שמע סמוך למטתו, ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל מטתו, אלא יישן מיד, שנאמר: אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה (תהילים ד, ה), ואם קרא ק"ש ולא יוכל לישן מיד, אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו.
משמע מדברי הרמ"א שהדבר האחרון שיהודי צריך לעשות לפני שהוא נרדם הוא לומר את פרשת קריאת שמע. גם אם הוא לא נרדם, עליו לחזור על פרשת קריאת שמע עד שיירדם. ברור לפי דבריו, שאת קריאת שמע יש לקרוא אחרי יחסי האישות ולא לפני.
המגן אברהם (ס"ק ד) כתב כך:
יישן מיד. ואם צריך לשמש מטתו יטול ידיו ואחר כך יקרא ולפחות יאמר ברכת המפיל ושמע אחר התשמיש.
לפי המגן אברהם על אדם קודם לשמש מטתו ואח"כ ליטול ידיים ולקרוא קריאת שמע. אך בס"ק ג הקודם לדברים אלו כתב:
"וכתוב בסדה"י דלא יקרא קריאת שמע כשיכנס לישן אלא כשרואה שהשינה באת עליו ובכ"ה כתב שיש לקרות מיד שמא תחטפנו שינה אח"כ ולא יקרא ואין לחוש משום הפסק אלא כשעושה דבר אחר בנתיים".
לפי דבריו, כיון שיש חשש שיירדם עליו לקרוא קריאת שמע סמוך לכניסה למיטה אבל לא אחר-כך אם יש חשש שהוא יירדם, אלא אם הוא צריך לעשות משהו לפני השינה, כגון תשמיש המיטה. אבל הבעיה בין שני סעיפים אלו היא בכך שרבים נרדמים מיד אחרי התשמיש ולכן עלולים לא לקרוא קריאת שמע. אם כן מה עדיף? האם לקרוא קריאת שמע לפני השינה ואם כן, האם מותר לזוג להמשיך לדבר אחר כך או לא?
בערוך השולחן אורח חיים סימן רלט כתב:
והנה זהו וודאי דאין הכוונה שאחר ברכת המפיל אין הפסק עד השינה כמו בכל הברכות שאסור להפסיק בין נטילת ידיים להמוציא וכיוצא בזה שהרי אומרים הפסוקים אח"כ, ולהרמב"ם פרשה שמע, ואף דהם משום שמירה מ"מ אי ס"ד דאסור להפסיק מאי מהני שהם משום שמירה אלא וודאי דכאן לא הוי ההפסק איסור כבכל הברכות. והטעם דהא שינה אינה ביד האדם. והסברא זו כתבו בסוכה פ"ד הרא"ש והמרדכי דלכן אין מברכין על שינת סוכה ע"ש. וברכה זו היא חיובית על עניין השינה של האדם ולזה אומר שיראה לקרבה להשינה בכל היכולת.
ערוך השולחן מעיר על דברי הרמ"א שחייבים לקרוא קריאת שמע סמוך לשינה ממש, שאין הכוונה שאסור לדבר או לעשות דברים בין קריאת שמע לשינה (כפי שהבינו זאת רבים), אלא הברכה היא על השינה באופן כללי ולא כמו ברכת האכילה שאסור להפסיק בינה לבין האכילה. והסיבה היא כיון שהשינה אינה מסורה בידי האדם כמו האכילה. לאחר מכן הוא כותב:
"כשצריך לשמש מטתו יקרא אח"כ ויטול ידיו ויקרא אם הוא נקי משכבת זרע".
כלומר, על אף שהוא סובר שמותר לדבר אחרי ברכת המפיל או קריאת שמע לבין השינה, עדיין לכתחילה צריך לקרוא קריאת שמע אחרי התשמיש, אחרי שהוא נטל ידיים וניקה את שיירי הזרע מגופו (וגופה).
הרב שלמה אבינר בחוברת "ליל כלולות (עמ' 26) כותב כך:
…בימים רגילים זו בעיה, כי אנשים אוהבים להירדם אחרי החיבור, ואין להם כח לקרוא קריאת שמע, עדיף שיקראו קודם לכן, אף על פי שיש הפסק, משלא יקראו כלל.
לפי דבריו, על אף ההפסק של התשמיש בין קריאת שמע לבין השינה, אם יש חשש שיירדמו, עדיף לומר קריאת שמע לפני התשמיש. דברים דומים כתב הרב אלישיב קנוהל ב'עת דודים' (עמ' 17). הוא הוסיף שם שהזוג יכול לדבר בזמן האישות כל מה שהם צריכים לו, גם אם אמרו קריאת שמע לפני התשמיש.
סיכום:
- לכתחילה יש לסמוך את ברכת המפיל וקריאת שמע ישראל לשינה אך ברכת המפיל היא ברכת השבח על השינה ולא אוסרת על דיבור בינה לבין השינה.
- עדיף לומר קריאת אחרי התשמיש, לאחר שנטלו ידיים וניקו שיירי זרע מהגוף.
- אם נוהגים להירדם אחרי התשמיש ויש חשש שלא יקראו קריאת שמע, או שהם ישנים במקום שאין להם מים לנקות את הזרע, עדיף לקרוא קריאת שמע לפני התשמיש מאשר לא לקרוא בכלל.
- אם קראו קריאת שמע לפני השינה, אין מניעה לדבר מה שנדרש להם בזמן האישות.