כל שנה, כשמגיע חג סוכות, אני מוצא את עצמי בהתלבטות. מצד אחד, אהובה עלי מצוות הסוכה מכל המצוות ומכל החגים. אני משתדל אבל גם אוהב להפוך את דירת הארעי של הסוכה לדירת הקבע שלי ושל כל המשפחה למשך השבוע של החג.
אלא שיש דבר שלא הסתדר לי כל השנים. לרוב, רק האנשים ישנים בסוכה, ונשים שפטורות ממצוות סוכה נהנות להמשיך לישון במיטה החמה שלהן בבית. עיקרון זה היה נראה לי כתרתי דסתרי. איך יכול להיות שמחת חג כאשר האיש והאישה ישנים בנפרד?
הרי אחת המצוות של החג היא לשמח את האישה כפי שכתב הרמב"ם בהלכות יום טוב (פרק ו הלכה יז-יח):
וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני בניו וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו'. …יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד כראוי לו. כיצד? …והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו.
אמנם הרמב"ם כותב כאן על נושא אחר, אבל החיים הרגילים של איש ואישה שהם הולכים כל לילה לישון ביחד, וכאשר זה לא מסתדר בגלל נסיעה מחוץ לבית או מילואים, הרי יש בזה צער לשניהם, אז איך ייתכן שהם מתפצלים לימי החג?
מי שחש בזה היה הרמ"א. ההלכה הבסיסית היא שאיש חייב לישון בסוכה כל לילה, ואף שינת ארעי ביום אסורה מחוץ לסוכה.
כתב הרמ"א בשולחן ערוך (או"ח תרל"ט סעיף ב בהגה"ה:
הגה: ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה, שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות, י"א משום צנה, דיש צער לישן במקומות הקרים (מרדכי פ' הישן); ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו, איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו, שאין לו סוכה מיוחדת, פטור; וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה, אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת.
הרמ"א מלמד זכות על כך שכבר לא נוהגים לישון בסוכה חוץ מ'המדקדקין'. בתחילה הוא מסביר את זה בגלל הקור, אך לו נראה סיבה אחרת. כיון שמצוות סוכה היא לחיות בסוכה כמו שהוא היה חי בבית, וכיון שבבית הוא נוהג לישון עם אשתו, אז כך אמור להיות גם בסוכה. אך כיון שהוא לא יכול לישון עם אשתו בסוכה, כיון שאין להם סוכה מיוחדת לשינה, אז הוא פטור ממצוות שינה בסוכה.
האחרונים העירו על הסיבה הזאת של הרמ"א כיון שזה חידוש שהוא חידש בעצמו ("ולי נראה"…) שלא מובא בפוסקים שקדמו לו. לא כולם אהבו את החידוש שלו. בפועל כך סובר הרמ"א להלכה.
(הט"ז על הלכה זו כתב הערה מעניינת, שאפילו אם האישה נדה בתקופת החג, אם הם לא ישנו ביחד, יש בזה צער ומניעת שמחת חג).
אני לא יודע אם כל אחד יכול לבנות סוכה כזאת בימינו – כל אחד לפי האפשרויות שלו. אך הרמ"א מניח פה יסוד חשוב. לא יעלה על הדעת שאדם יעביר את ימי החג, בנפרד מאשתו. יש בזה חוסר בשמחה החג, כמו שכותב רש"י על הגמרא בסוכות (כ"ב ע"ב): ומשמח שמחת החג עם אשתו.
אחד העינויים של יום כיפור זה הימנעות מתשמיש המיטה. תמיד תמהתי על עינוי זה. הרי, זה לא כל כך עינוי. כל אחד מאיתנו נמנע מקיום יחסי אישות הרבה יותר מאשר יום אחד, שבועיים ויותר בתקופות שונות. אז מה כל כך עינוי?
אכן, זה לא כל כך עינוי, אלא התורה רצתה שנימנע מכלל ההנאות הגופניות ביום זה, ולכן היתה חייבת להזכיר גם תשמיש המיטה. אבל עדיין, עצם האיסור גורם עינוי מסויים. לכן, בימים השמחים אחרי יום כיפור, בחג הסוכות, אין מקום להימנע משינה עם האישה.
אבל עדיין הבעיה נשארה בעינה. אהבתי למצוות סוכה מתנגשת עם אהבתי לאישתי. אז מה נעשה? שתי אפשרויות: לבנות סוכה מיוחדת לשינה לי ולאשתי או לשכנע אותה לישון איתי בסוכה (בהנחה שלא שאר כל בני הבית ישנים איתנו שם).
לנוהגים על פי דעת מרן המחבר, אין שאלה: ישנים בסוכה. אך הנוהגים לצאת ביד רמ"א, נשארו עם ההתלבטות.
חג שמח!