גילוח שערות בימינו, גם לגברים וגם לנשים, בכל מיני מקומות בגוף, כבר לא נחשב לטאבו.
מה יש להלכה לומר על זה – במאמר המצורף להלן.
שאלה:
האם מותר לגלח את שער הערווה?
הרב,
שלום!
שיער הערווה של בעלי מפריע לי. האם מותר לו לגלח את שיער הערווה שלו או שיש עם זה בעיה?
אם כן, באיזה אמצעי מותר? בסכין או גם בלייזר? בהזדמנות זו, מה הדין של גילוח שער הערווה של נשים?
בתודה על המענה המהיר!
תשובה:
שלום לשואלת!
בגמרא במסכת נזיר דף נח עמוד ב נאמר כך:
אמר רב: מיקל אדם כל גופו בתער. מיתיבי: המעביר בית השחי ובית הערוה – הרי זה לוקה! הא בתער, הא במספרים. והא רב נמי בתער קאמר! כעין תער.
בתחילה רב אומר שמותר לגלח את כל שיער הגוף. הגמרא מקשה עליו ממקור תנאי האסור גילוח שיער בית השחי ובית הערווה והיא עונה שמותר על ידי מספריים, גם אם התוצאה מאד דומה לתער, אבל אכן אסור על ידי תער. ממשיכה הגמרא במאמר של רבי יוחנן שמשמע ממנו שגילוח שיער בית השחי והערווה הוא איסור תורה:
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: המעביר בית השחי ובית הערוה – לוקה.
אך הגמרא אינה מסיכמה לזה ומוכיחה שזה איסור דרבנן:
מיתיבי: העברת שיער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים! מאי לוקה נמי דקאמר? מדרבנן.
לאחר מכן הגמרא מביאה מקור דומה אך שונה ממה שאמרנו קודם ומביאה סיבה בשם רבי יוחנן, למה אסור לגלח את שיער בית השחי והערווה, מדין "לא ילבש" (דברים כ"ב ה):
איכא דאמרי, אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: המעביר בית השחי ובית הערוה – לוקה משום לא ילבש גבר שמלת אשה. מיתיבי: העברת שיער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים! הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: המעביר בית השחי ובית הערוה – הרי זה עובר משום לא ילבש גבר שמלת אשה!
אך דעה זו היא רק של תנא אחד ויש תנא אחר שלומד משהו אחר מהפסוק של "לא ילבש":
ותנא קמא, האי לא ילבש גבר מאי דריש ביה? מיבעי ליה לכדתניא: לא יהיה כלי גבר על אשה – מאי תלמוד לומר? אם שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש, הרי כבר נאמר תועבה היא, ואין כאן תועבה! אלא, שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים, ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים; רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? ת"ל: לא יהיה כלי גבר על אשה, ולא ילבש גבר שמלת אשה – שלא יתקן איש בתיקוני אשה.
לפי תנא קמא, האיסור של "לא ילבש", הוא רק באופן זה שאיש עושה את זה כדי להידמות לנשים ולזנות עמם. מכאן שאין איסור של גילוח שיער בית השחי והערווה מדין "לא ילבש" כיון שבזה הוא לא דומה לנשים (למשל: אולי יש לו זקן).
הגמרא ממשיכה ואומרת שנזיר יכול לגלח את כל השערות, אבל מיד היא דוחה את האפשרות הזאת.
אמר רב נחמן: בנזיר מותר. ולית הילכתא כוותיה.
המשך הגמרא מספרת שאחד החכמים ראה שלרבי יוחנן אין שיער בית השחי ובית הערווה והיא עונה שמחמת זקנתו, שיערותיו נשרו.
אמרו ליה רבנן לר"ש בר אבא: חזינא ליה לרבי יוחנן דלית ליה! אמר להון: מחמת זקנה נשרו.
לאחר מכן הגמרא מביאה מקרה שנשמע ממנו שאכן לא ראוי לגלח את שיער בית השחי:
ההוא דאיתחייב נגידא קמיה דרבי אמי, איגלאי בית השחי חזייה דלא מגלח, אמר להון רבי אמי: שיבקוה, דין מן חבריא הוא.
איש אחד היה חייב מלקות בבית דין. כאשר חלצו את חולצתו לתת לו מלקות, ראה רבי אמי שהוא לא מגלח את שער בית השחי והבין שהוא כנראה לא סתם ארחי פרחי ולכן ביטל את המלקות שלו (הסיפור שם קצת יוצר מורכב, עיינו בתוספות ד"ה ההוא גברא).
לסיכום שואל רב את רבו רבי חייא האם מותר לגלח ומקבל תשובה שהדבר אסור מדרבנן. לאחר דין ודברים ביניהם משמע שמותר להשיר את השיער בצורה לא ישירה (על ידי חיכוך בבגד) אבל לא ביד בצורה ישירה:
בעא מיניה רב מרבי חייא: מהו לגלח? אמר ליה: אסור. אמר ליה: והא קא גדל! א"ל: בר פחתי, זמן יש לו, כל זמן שהוא גדל נושר. בעא מיניה רב מרבי חייא: מהו לחוך? אמר ליה: אסור. בבגדו, מהו? א"ל: מותר. איכא דאמרי, בעא מיניה: בתפלה בבגדו, מאי? א"ל: אסור. ולית הילכתא כוותיה.
לסיכום הסוגיה, נראה שיש בגילוח שיער ערווה מחלוקת האם הוא אסור מהתורה או מדרבנן, ומה מקור האיסור. לתנא קמא, אין באיסור כל עוד הוא לא הולך להידמות כולו לאישה. אך לפי רבי אליעזר אסור לאיש לעשות מעשים שיש בהם "תיקוני אישה".
הראשונים נקטו דעות שונות בהסברת הסוגיה אבל לעניינו אצטט את הר"ן:
וכי ההיא דאמרינן בפרק שני נזירים (דף נ'ט ע'א), האי גברא דאיחייב נגדא בבי דינא דרבי אמי דלייה לדרעיה ואיגלי בית השחי דידיה חזייה דלא מעבר אמר ליה שבקיה מן חבריא הוא דין והיינו לפי שבאותו מקום נהגו האנשים להעביר שער של בית השחי ושל בית הערוחה וזה שלא העביר הכיר שהיה מן החברים. דאי לכולי עלמא אסור היכי קאמר משום דחזייה דלא מיעבר דמן חבריא הוא.
ומכאן הורו הגאונים ז"ל שמותר להעביר שער של בית השחי ושל בית הערוה במקום שנהגו.
הר"ן כותב שאם נהגו הגברים לגלח שיער בית השחי וערווה, אזי כבר אין בזה משום "לא ילבש".
בסי' קפב בחלק יורה דעה בטור ובשולחן ערוך התייחסו להורדת שיער בית השחי והערווה לגברים. ועולה משם שהדבר אסור אלא אם אין בכך משום מנהג של נשים.
כך כתב בשולחן ערוך יורה דעה סימן קפב:
המעביר שער בית שחי ובית הערווה, אפילו במספרים כעין תער, היו מכין אותו מכת מרדות. במה דברים אמורים, במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים. אבל במקום שמעבירין אותו גם האנשים, אם העביר אין מכין אותו. הגה: ואפילו לכתחלה שרי (ר"ן פ"ב דע"ז). רק החברים נמנעים בכל מקום. ומותר להעביר שיער שאר איברים במספרים בכל מקום.
רואים שיש בזה מחלוקת בין השולחן הערוך לרמ"א. במקום שגם גברים נוהגים להסיר שיער ערווה, לפי המחבר משמע שיש בזה איסור דרבנן. אך הרמ"א סובר שזה מותר מכתחילה.
בימינו, נראה שאם זה רצון האישה שבעלה יגלח ואף רצון האיש, שיקול זה מכריע וגברים רבים נוהגים לגלח את שיער הערווה וכיון שאדם שיעשה כך היום, אין לחשוב שעושה כך על מנת לנהוג כמנהגי נשים. כיון שכך: מותר לגלח בכל אמצעי: מכונה, מספריים, לייזר או סכין. על אף שיש עדיפות לא לגלח בתער. זה לגבי שיער הערווה. אמנם ייתכן שיש איסור בהעברת שיער בית השחי כיון שזה מנהג נשים היום ולא מנהג גברים. כך משמע מדברי הרמב"ם שהעיקר תלוי במנהג המקום והזמן. ייתכן שכל המושג של אסתטיקה של גברים השתנה בימינו, וראוי לדון על כך בצורה רחבה יותר. אם הגבר משאיר את שיער בית השחי, ורק מגלח את שיער הערווה, נראה שמותר בכל מקרה, כיון שבכך הוא לא דומה לרוב הנשים בימינו.
גילוח שער ערווה של נשים
ידוע שנהגו חלק מהנשים מעדות המזרח לגלח את שער הערווה לפני הטבילה במקווה. [על אף ששמעתי בשם הרב מרדכי אליהו וגם בשם הגר"ע יוסף שהם היו מוותרים על מנהג זה כיון שיש בו חוסר צניעות]. אם כן, בוודאי שאין בזה איסור, ואף חובה למי שנוהגת במנהג זה. הגמרא במסכת סנהדרין (כ"א ע"א) משבחת את יופיין של בנות ישראל בכך שאין להן (לפני חורבן בית המקדש – לפי רש"י) שער בית השחי ולא שער בית הערווה. אם כן, לא רק שזו לא בעיה, אלא אולי אף מעלה.
ועל כן, מבחינה הלכתית אין בעיה בהסרת שיער הערווה.
אך ביחד עם זה, יש בהחלט מקום להעיר על סוג של אופנה בשנים האחרונות שיותר ויותר נשים מגלחות שיער ערווה מה שלא היה נהוג, לא בעם ישראל ולא בעמים, לפני כמה שנים. אין לי ספק שהדבר נובע ממראות שרואים בפורנוגרפיה ובהן רוב הנשים המצולמות שם מגלחות את שיער הערווה. כיון שכך, שיער הערווה קיבל דימוי של משהו "לא נקי" שראוי להסירו. אין ספק שהדימוי הזה נובע מדרישות של גברים שהם הצרכנים והמרוויחים העיקריים של תעשייה זו, אך הנזקים שזה עושה לזוגות רגילים הם רבים, וכתבתי על כך רבות בעבר. המצב היום הביא לידי כך, שיש נשים שעושות ניתוחים פלסטיים בפות שלהן, כדי לשפץ אותה על מנת שיהיה לה מראה יותר טוב, לפי דעתן הטועה. אני ממש מצטער על עיוות של יופי זה. מחקרים מעידים על התועלת בהשארת שיער הערווה כמגן טיבעי למקום רגיש זה. ולכן למסקנה: אם זו בקשת האישה, הדבר מותר. אם הבקשה להסרת שיער מגיע מהבעל, אמנם אין בדבר איסור, אבל בהחלט יש מה לבדוק את המניעים. אם זה נובע מדימוי של גוף האישה שמקורו בפורנוגרפיה, אז על הגבר לתקן את הדימוי שלו בהקדם האפשרי וכמובן להפסיק לצפות.
כמובן, ייתכן שהבקשה לגלח מדימוי הגוף של האישה בעצמה, ללא שום קשר לאיש, ובמקרה זה, איני רואה שום התנגדות לכך.
בברכה,
הרב רפי אוסטרוף