לפני כמה זמן התכתבי עם רווק דתי מבוגר (יחסית -שנות ה-20 המאוחרות) על האתגרים המיניים של רווקים דתיים.
הדברים רלוונטיים לכולם, בהחלט גם לזוגות נשואים:
שלום!
אני מעוניין להעלות שאלה שמטרידה אותי וטובים ורבים נוספים.
אפתח במונח שאתם כעין 'חדר מיון' לבעיות וללבטים בתחום המיניות והאישות.
אבל אני מעוניין להעלות לפני השטח את הבעיה האקוטית בעיניי והיא לאו דווקא מה קורה אחרי החתונה בתחום הזה אלא לפני.
ברור לי שאתם מגיעים מהמקום הדתי שבו האפשרות היחידה לקיים זוגיות וחיי אישות היא אך ורק במסגרת הנישואין. אבל לעניות דעתי חלק מהבעיות שאתם מטפלים בהם כחדר מיון, נגרם בגלל הדיכוטומיה שבה הכל אסור ופתאום הכל מותר, כשאנשים תופסים את הגוף והמיניות כדבר שלילי …
ואולי אדייק את עצמי מעט.
בעיני התפיסה הדתית כיום לא מוכנה להכיר במציאות וכמה היא משתנה כל הזמן.
פעם כשבגיל צעיר מאוד יחסית להיום, הגיעו לבגרות מינית, כל האיסורים המוכרים היו רלוונטים.
כיום, כשלפעמים מגדירים את גיל ההתבגרות עד גיל שלושים ויותר מזה, החיים המערביים ככלל
וחיינו כישראלים בפרט לא מאפשרים ולא מביאים לבגרות ואחריות לפני גילאי העשרים המאוחרים.
מה שיוצר כמה תגובות:
א. המשך אמונה בדרך כשהמציאות השתנתה; חתונה מוקדמת, חוסר בשלות, חתונה כי אי אפשר לגבור על היצר..
ב. זריקה של הדרך מתוך הרגשה שאין כאן אמת של התמודדות והקשבה, אלא צבר של פחדים מהעוצמות שהקב"ה נתן בנו.
ובעיני כיום יותר ויותר חבר'ה מגיעים למקום הנ"ל. ונוטשים…
ג. ניסיונות נואשים "לשמור" את החוקים בלי הצלחה (כולל כמובן יחסים לפני החתונה). מה שיוצר שניות, קונפליקטים והמון המון אשמה .
אז מה שאני בא לומר בפשטות הוא שאנחנו נדרשים להתעסק גם בהסתכלות אובייקטיבית על המציאות המשתנה הזו מול ההלכה ולפתוח את הטאבו ממחשכיו.
כי היצר קיים והוא בוער וכידוע, כשמתעלמים הדרקונים רק גדלים…
אני מקווה שהצלחתי לומר דבר אחד לפחות..
תודה שוב
ג.
תשובה:
ג.
שלום!
אשתדל להתייחס למכתבך בצורה ישירה ואמיתית ללא מריחה או ייפוי המציאות בצורה מלאכותית.
אני מבין היטב את תחושת המצוקה שאתה מתאר: בעצם ההלכה היהודית דורשת מהאדם להתאפק מינית במשך לפחות כעשר שנים: מגיל ההתבגרות המינית בין השנים 11-13 ועד גיל החתונה, לפחות 10 שנים מאוחר יותר.
במשך כל הזמן הזה, אין לאדם השומר הלכה שום אמצעי לביטוי האישיות המינית שלו על פי הלכה: אסור לאונן ואסור לקיים יחסים מחוץ לחתונה. אסר מראות אסורים ואף הרהורי עבירה אסורים. אנו בעצם דורשים מאדם לא לבטא את עצמו במשהו מאד בסיסי במשך השנים שבהם הוא נמצא בשיא האון המיני שלו.
כיון שאנו רואים את עצמינו מחוייבים להלכה, אין לי רצון או שום דרך להתיר את האסור. אני גם סבור שההלכה או התורה הם הדרך הטובה ביותר להנהגת חייו של אדם יהודי בעולמינו זה. לא שזה קל, אבל זו הדרך הטובה ביותר לעומת האפשרויות האחרות ואסביר.
אחד הדברים שאני מנסה לעשות הוא לנרמל את השיח על מיניות. זאת אומרת, להציב בפני החברה הדתית, ולא רק הדתית, את העובדה שמיניות זה חלק מהותי מחיי האדם ולכן יש מקום לדבר על זה, לשתף את מי שצריך ולהכיר בכך שבעיות שאיתם אנו מתמודדים, יש לרבים.
אני סבור שלו היו מחנכים למיניות בצורה טובה בבתי הספר הדתיים (והחילוניים והחרדים), האתגרים והמצוקות העומדים בפני נערים ונערות דתיים היו קלים ופשוטים בהרבה.
לדוגמא: אם מורה או ר"מ היה מסביר לתלמידיו מה זה קרי לילה, למה יש דחף כל כך חזק לאונן בגיל הנעורים, מה טוב ובעיקר מה לא טוב בפורנוגרפיה, מה עושים ואיך מתייחסים מבחינה דתית לאוננות, למה ראוי לחכות לקיום יחסים לאחרי החתונה ועוד ועוד – אני מניח שחלק גדול מהקושי וההתמודדות היו קלים יותר. למה? כיון שאם מקבלים את המיניות שלנו כדבר נורמלי וכחלק מהחיים, אם מבינים שאני לא לבד בקושי, אז ההתמודדות היא הרבה יותר קלה.
איני בטוח שהחיים של אנשים המקיימים יחסים או מאוננים בגיל צעיר הם הרבה יותר קלים או משוללי התמודדויות, הם רק אתגרים אחרים. אני יכול למנות רשימה ארוכה של קשיים ובעיות שאיתם מתמודדים בחורים שמרשים לעצמם לאונן חופשי או צעירים המקיימים יחסים לפני החתונה. הסטטיסטיקה לא משקרת כאשר ממדי הגירושין בציבור החילוני הם גבוהים ריאלית משיעורם בציבור הדתי, על שאף שרובם קיימו יחסים עם מספר פרטנרים לפני החתונה ולא סבלו מהמצוקות והגבלות של הציבור הדתי.
לכן בטווח הארוך, כנראה שההגבלות המיניות של ההלכה, יש להם תכלית ואף השפעה לטובה. כמובן, ניתן לטעון שבחברה הדתית מתגרשים פחות בגלל טאבו חברתי, אבל אני סובר שהטאבו הזה נשבר מזמן. מי שלא טוב לו, קם ועוזב. לכל דבר יש מחיר, והתורה רואה את המחיר של מיניות חופשית כפגיעה גדולה יותר בחיים מאשר ההגבלות ההלכתיות.
אני מקווה שהתייחסתי לעיקרי דבריך, ואשמח להמשיך איתך את הדיאלוג.
בברכה,
הרב רפי
חלק ב
שלום הרב רפי !
קודם כל, שוב תודה באמת חשוב לי להביע את תודתי על השיח, זה לא מובן מאליו, וגם מעוניין לומר שהסביבה שלי שומעת עליכם ועל פועלכם.
ועם זאת, מקווה שתשמח מדבריי אף שיהיו ביקורתיים ומעצבנים. בעיניי זו מחלוקת לשם שמיים.
כשכתבת שאמנם זה המצב אבל אין מה לשנות בהלכה כי 'ככה זה', זו בעיניי אמירה שאיננה קבילה עבורי כאדם שמאמין בדרך העולה אל האלוהים.
ההלכה מלשון הליכה! התקדמות! אם המציאות של חיינו משתנה, הדבר המינימלי הוא להודות שאנחנו פשוט מפחדים להתעסק באמת עם העניין של המיניות.
אינני מבקש אישור מההלכה לדברים אלו. אני מבקש שתהיה התמודדות לא רק עם מיניות אחרי החתונה. אלא גם לפני.
הרי ידוע ש: 'אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו' (עבודה זרה ג א). לא יודע אם תסכים איתי
אבל כיום לאסור על הבעת מיניות עד החתונה זה הרבה מעבר לטרוניה. זה פשוט לא אפשרי
ואני גם חושב שמי שאומר אחרת משקר לאחרים, ויותר גרוע גם לעצמו. כי יש כאן חלל ריק
והחלל הזה לא באמת יכול להישאר ריק.
נאמר שתחנך ילד שאסור לאונן. תסביר לו שיתגבר, תסביר לו שיתאפק, אתה יודע מה יצא?
ילד עצוב שיוציא את התסכול והאשמה בדרכים הרבה יותר גרועות מאשר שהמחנך יסתכל לו בעיניים ויסביר שזה כוח שה' נתן, וככה זה.
הכח הזה מבקש הבעה. אז עדיף לפחות שלא יטמא את הנפש בפורנוגרפיה אלימה. אלא ימצא את האיזון שלו.
גדלתי במערכת החינוך הדתי. אני זוכר שיחות על כמה זה החטא הכי חמור. כמה אשמה וכמה שקרים. במקום לומר אנחנו נבוכים, אסרו עלינו משהו לא אפשרי.
אמרת גם ' מיניות זה נורמלי וזה חלק מהחיים ' – אמת!
זה נורמלי וזה חלק מהחיים. בלי קשר לחתונה או לא. אני מבין את פחד שתהיה האופציה שתהיה זימה ופריצות אם יתירו יחסי אישות לפני חתונה, לא יודע אם אתה יודע, האיסור על זה רק מגביר את זה גם בציבור הדתי.. מים גנובים ימתקו… במקום להסתכל למצב בעיניים.
ג.
תשובה:
ג,
שלום!
אני מבין שאתה חי בתסכול גדול על החינוך או חוסר החינוך למיניות שאתה קיבלת, וזה הוביל אותך למסקנות רבות ביחס לתורה וקיום מצוות.
אז אני רוצה להתייחס לזה בשני מישורים:
1. בתפקידי אני גם רב רושם נישואין. אני פוגש הרבה גברים צעירים שהתמודדו עם אותם יצרים כמוך, והם עדיין שומרים מצוות ומתחתנים בתוך המסגרת הדתית הרגילה, ולא הגיעו לאותם מסקנות כמוך. בלי לדבר איתם על זה, אני מניח שכל אחד מהם התמודד עם נושאים של הוז"ל ואוננות, ובכל זאת הם נמצאים במקום אחר ממך. אז אני לא חושב שצריך לזרוק את כל התורה לפח בגלל קושי של אדם אחד או אפילו הרבה, ובמיוחד שרבים רבים לא הגיעו לאותם מסקנות אמוניות. כל אחד מתמודד כמיטב יכולתו, אך רואה תמונה הרבה יותר גדולה, שאליה אני רוצה להתייחס בנקודה הבאה.
2. המצב מורכב – אני יודע. להתמודד עם מיניות מודחקת במשך כל כך הרבה שנים – זה קשה. אך מה האלטרנטיבה? וכאן אני מתייחס להצעתו של ז. (להתיר פילגשות). דווקא בשם הפמיניזם. אני חושב שבדור מתירני כשלנו מי שמפסיד היא דווקא האישה. הצורך והדחף לקיום יחסים הוא חזק הרבה יותר אצל גברים מאשר נשים, ואז על מנת לא להישאר בודדה, נשים רבות מסכימות לקיים יחסים – אפילו שזה לא טוב להם. הגבולות מטשטשים מהר מאד, ואף אחת לא תישאר בגדר פילגש חוקית. רק תנסה להציע את זה בחברה המודרנית שלנו וימלקו את ראשך. אני סבור שהפילגשות המקראית שירתה את יצרם של הגברים ותו לא. האם אנו רוצים לחזור לזה בימינו? האם אנו סוברים ששתי נשים לגבר אחד זה טוב? אני סבור שלא, על אף שהתורה התירה את זה, ויש לי מה להאריך הרבה להוכיח שאפילו בזמן התורה לא אהבו את זה.
[אני מקווה שדבריי עדיין נכונים ביחס לנשים ולא חטאתי, על אף שבנות רבות גם רוצות לממש את החשק המיני הבריא והטבעי שלהן. אך עדיין אני שומע בלי סוף על ניצול מיני של בנות, כשעדיין לא יודעים לשמור על מרחב מיני בטוח].
אך כאן אני מודה לדבריך ולא מתעלם. אני מכיר בכך שגברים רבים ונשים רבות מקיימים יחסים לפני החתונה. אני יודע שקשה מאד לגברים צעירים לא לאונן (כתבתי על זה באריכות במקום אחר). ביחד עם זה, אני חושב שהמצב של חוסר היתר רשמי ליחסים מחוץ לחתונה – הוא נכון.
כלומר, יש דברים שחברה לא צריכה לאשר ולהכניס למסגרת רשמית. יש דברים שהם מחוץ לנורמה החברתית, וכך הם צריכים להישמר. אם ההלכה או החברה או החוק תאשר כל דבר שאנשים עושים, תמיד הם ילכו כמה צעדים יותר רחוק. כי יש צורך אנושי לחלק מהאנשים לחיות מחוץ "לחוק". לכן, אני מעדיף לתחום תחומים, ביחד עם ידיעה שיהיו אנשים שהחוק או הנורמה לא מתאימה להם, והם עושים דברים מעבר לו.
אני מקווה שדבריי המורכבים מובנים ואכן אנו חיים במציאות מורכבת.
בברכה לחיים זוגיים טהורים ושמחים!
הרב רפי