התייחסות לתגובות שקיבלתי בעקבות המאמר ששלחתי על אינטימיות בזמן המלחמה

קיבלתי תגובות רבות למאמר על יחסי אישות בעת צרה זו, ואני מבקש להוסיף כמה הבהרות.

• יש הרבה בני אדם שצריכים חיזוק בימים אלו, ובעבור חלקם, זה כולל יחסי אישות מלאים. אם האיש או האישה מרגישים שזה מה שיתרום לחוסן הנפשי שלהם והם זקוקים לזה עכשיו, אז בוודאי מותר להם לקיים יחסי אישות מלאים, בלי נקיפות מצפון. החוסן הנפשי של כל אחד ואחד הוא הרבה יותר חשוב מכל דבר אחר בימים אלו.
• ביחד עם הדברים לעיל, אני סבור שהצרה שנחתה עלינו היא לא צרה רגילה. אפילו לא מלחמה רגילה. מאז השואה, לא נרצחו כל כך הרבה יהודים באכזריות כזאת ולא נשבו לארץ אויב כל כך הרבה. אינני יכול לתאר אפילו מה עובר על המשפחות שבני משפחתם בשבי.
• הצרה הזאת, של מאות יהודים בארץ אויב וחוסר הוודאות של המשפחות היא צרה מתמשכת בעת כתיבת שורות אלו, ואנו מתפללים שהם יחזרו במהרה לישראל שלמים בגופם, אם לא בנפשם.
• לכן סברתי, ואני סבור גם היום, שבדיוק על צרה בסדר גודל כזה אמרה הגמרא:

"בזמן שהצבור שרוי בצער, אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עלייך נפשי…"

• אמנם, אנו ממשיכים לאכול, אבל בהחלט אני סבור שלא ראוי ללכת ולשבת במסעדה ולהתענג על האוכל.
• ביחד עם זה, כפי שכתבתי בסיכום, זוהי מידת חסידות במחלוקת דרבנן שניתן להקל בה בעת הצורך. אלו דברים שמסורים ללב, יותר מכל דבר אחר. רבי נפתלי מרופשיץ פעם אמר את הדבר הבא: "שני ימים יש בשנה שאסור לאכול בהם – תשעה באב ויום כיפור. בתשעה באב – מי יכול לאכול? וביום כיפור – מי רוצה לאכול?". הוא רצה לבטא את הכאב על חורבן בית המקדש ואמר: מי מסוגל בכלל לאכול בתשעה באב. אני מרגיש שהצער שלנו הוא כזה. מי רוצה בכלל להתענג כאשר כל כך הרבה יהודים שרויים בצער.
• אבל כאמור בסעיף הראשון, הצו שלנו היום הוא החוסן הנפשי, ומי שמרגיש שזה מה שמחזק אותו בימים אלו, החוסן הנפשי קודם לכל.

בתפילות לניצחון מהיר על האויבים הרשעים, לרפואת כל הפצועים ופדיון שבויים במהרה ממש!

בדמע, הרב רפי