חזרת פתאום,
הנה אתה בבית.
תן לי רק דקה לנשום
באת לי כל כך, כל כך פתאום.
היה לי קשה,
אני לא מתלוננת
כי אני יודעת ש…
גם לך היה ודאי לא קל.
אם, אם רק,
ורק אם תרצה,
נהיה פה גם מחר
אל תתנצל
תראה כעת זה לא חשוב
תן לי דקה להתרגל אליך שוב…
חזרתי פתאום,
הנה, אני בבית.
תני לי רק דקה לנשום,
באתי לך כל כך, כל כך פתאום!
היה לך קשה,
ואת לא מתלוננת,
את הרי יודעת ש…
שגם לי היה ודאי לא קל.
אם, אם רק,
ורק אם נרצה,
נהיה פה גם מחר
לא נתנצל – כעת זה לא נראה חשוב
תני לי דקה להתרגל אלייך שוב…
שוב…
שמוליק קראוס וג'וזי כץ
מילים: דפנה עבר הדני
לחן: שמוליק קראוס
מאז שמחת תורה, הרבה מילים מקבלות משמעות חדשה. אנו נמצאים במה שקראו אחרים: "שיגרת לחימה". מצב ביניים כזה בין חירום מוחלט לבין חצי שיגרת חיים של חלק גדול מהתושבים. ביחד עם זה, אנחנו לא שוכחים שעשרות אלפי תושבים לא נמצאים בביתם אלא בבתי מלון והארחה ועל הכל: מאות מאחינו ואחיותינו נמצאים בעומק ההאפלה של ממלכת הרשעות בעזה – יהי רצון שה' ישלח להם פדות וחירות במהרה ממש!
הרבה מאד בני זוג (אתייחס בלשון זכר לכך שהבעלים מחוץ לבית והנשים בבית, על אף שבוודאי יש נשים רבות בתפקידים צבאיים ואזרחיים רבים מחוץ לבית והן אלו ש"חוזרות הביתה").
אז מה קורה לנו כאשר בן הזוג שלנו חוזר הביתה?
אין כלל. זה מאד מאד תלוי בכל זוג וזוג.
באיזה מצב זוגי הוא יצא מהבית? כמה חרדנו לו? כמה זמן הוא לא היה? אבל לא פחות מזה: מה אני עברתי כאישה בזמן היעדרותו. כל הילדים עלי ואיתי 24 שעות ביממה? יש לי תנאי מחיה נורמליים או לא?
יש עוד הרבה מצבים ואפשרויות ואין צורך למנות את כולם, רק לשים לב שאנחנו לא במצב זוגי נורמלי.
מילות השיר של דפנה עבר הדני ששרו ג'וזי כץ ושמוליק קראוס (מי שמעוניין לראות ביצוע מרגש של השיר בידי אריק סיני וקרן פלס, יכול להכינס לקישור הזה) הם קריאה עבורנו להתבוננות של רגע.
רגע….חזרת הביתה. אחרי החיבוק והנשיקה הראשונה, הנוכחות המחודשת שלך בחיינו דורשת התבוננות.
מה אני מרגישה? האם צברתי כעסים לצד הדאגות והחרדה? מה הגוף שלי משדר לי? האם אני מוכנה ורוצה גם חיבור מיני, או שהמנגנון הזה מושתק לגמרי אצלי? (אצל רבים בתקופה האחרונה, אין חשק מיני בכלל, עקב מנגנון גופני של חרדה שמשתיק את ההורמונים היוצרים את החשק המיני. ומצד שני, יש רבים ורבות שדווקא מאד זקוקים לחיבור של גוף וגוף כדי להרגיש מחוברים וחיים. לצערנו, לא תמיד ישנה התאמה בין ההרגשה של הבעל לבין ההרגשה של האישה).
המציאות של איש בצבא בחברת גברים לרוב ובתפקידי לחימה, גורמת דברים לגוף האדם שאולי הוא עצמו לה הכיר (עיינו מצוות יפת תואר – המתירה קשר מיני עם אישה נוכריה עקב המציאות הבלתי רגילה של לחימה – "לא דיברה תורה אלא נגד יצר הרע" (קידושין כא ב).
מצד שני, ייתכן שהאיש בכלל לא יכול לתפקד אחרי החרדות שהוא היה בהם בלחימה, ודווקא האישה משתוקקת מאד לחיבור.
כל מה שנדרש מאיתנו – גם גברים וגם נשים – הוא להתבונן רגע עלינו, לדבר על זה בפתיחות אחד עם השני ולבטא באמת את מה שאנו מרגישים. אנחנו לא אחראיים לרגשות האלו. כולנו מגלים בתוכנו בימים אלו רגשות שלא הכרנו. הדיבור הפתוח, גם אם זה נראה קשה, זה הרבה יותר טוב מאשר לא לדבר ואז להיפגע אחד מהשני ולריב.
אם, אם רק,
ורק אם נרצה,
נהיה פה גם מחר
אני מאחל לכל החיילים שלנו חזרה הביתה בבריאות ובשלימות לאחר השלמת הניצחון ויותר מהכל, אנו מתפללים מעומק הלב לחזרת החטופים הביתה למשפחות ולקהילות שלהם בבריאות הגוף והנפש.
באהבה ובחיבוק,
הרב רפי
https://rafiostroff.com/
נ.ב. לא התייחסתי במאמר זה למצבים מורכבים של חזרה הביתה: כאשר האישה איננה טהורה או כאשר הזוג היה במשבר זוגי בתחילת המלחמה. במקרים אלו, יש צורך להתייעצות אישית.