היחס לעירום

מאז חטא אדם הראשון, איננו יכולים להתייחס לעירום בשיוויון נפש. לפני החטא אדם וחווה היו ערומים, אבל לעירום לא היה מימד ארוטי.

בספר בראשית ב' כ"ה:

ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו.

וכך כותב הספורנו במקום:

ערומים… ולא יתבוששו. כי אז היו כל פעולותיהם וכל איבריהם לעשות רצון קונם בלבד, לא להשיג תענוגות נפסדות כלל, באופן שהיתה פעולת הזיווג אצלם כפעולת האכילה והשתיה המספקת. ובכן היה ענין איברים ההם אצלם כמו ענין הפה והפנים והידיים אצלנו:

איברי המין שלהם היה כמו כל שאר איברי האדם, בלי שהם סימלו משהו מיוחד.

מיד לאחר החטא, הדבר הראשון שאדם וחווה עושים, זה להתלבש:

בראשית פרק ג פסוק ז

וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת:

ולאחר מכן, ה' אומר לאדם:

בראשית פרק ג פסוק יא

וַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן־הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכָל־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ:

רש"י במקום אומר:

מי הגיד לך – מאין לך לדעת מה בשת יש בעומד ערום:

כלומר, מאז החטא יש מימד של בושה בהליכה בעירום.

הגמרא במסכת יבמות ס"ג ע"ב על הפסוק בתהלים יד א'

לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד אָ֮מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽשְׁחִ֗יתוּ הִֽתְעִ֥יבוּ עֲלִילָ֗ה אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב:  

אומרת כך:

במתניתא תנא: אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק, שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום יותר ממי שמהלך בשוק ערום.

אם כן, אנו מבינים שיש שלילה של הליכה בעירום בציבור.

צריך להבין למה ומה רע בזה?

אני סבור שהבגדים נותנים לאדם מכובדות והם אלו שמבדילים בינינו לבין הבהמות. בהמה או חיה הולכת ערומה ואינה מתביישת במערומיה ובאיבריה המגולים. אבל הבהמה יכולה להיות רק בהמה, לא פחות ולא יותר.

האדם יכול להיות גם בהמה אבל גם מלאך, כמו שאומרת הגמרא במסכת חגיגה דף טז עמוד א:

ששה דברים נאמרו בבני אדם, שלשה כמלאכי השרת, שלשה כבהמה. שלשה כמלאכי השרת: יש להם דעת כמלאכי השרת, ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת, ומספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת. שלשה כבהמה: אוכלין ושותין כבהמה, ופרין ורבין כבהמה, ומוציאין רעי כבהמה.

משמעות הגמרא היא שאדם יכול לרדת נמוך מאד ולהתנהג כבהמה ולעלות לשמים ולהתנהג כמלאך.

לצערי בהיסטוריה היהודית אנו מכירים הרבה מדי בני אדם שהתנהגו הרבה יותר גרוע מהחיות. אבל אנחנו שואפים להתנהג כבני אדם המעולים. אחד מהדברים האלו זה הבגדים הנותנים לנו אפשרות להתייחס אחד לשני כאישיות ולא כאל גוף.

יום אחד אולי העולם יחזור למצב שלפני החטא והגוף העירום לא ישפיע על מראה עינינו ועל נפשנו.

וכך כותב הרש"ר הירש על אדם וחוה בזמן שהיו ערומים:

רש"ר הירש בראשית פרק ב פסוק כה

יתבוששו. אין הוא אומר: "ולא התבוששו", אלא: "ולא יתבוששו". פירושו אולי: לא היה עליהם להתבייש. כל עוד היו שניהם בבחינת "אדם" ושניהם "בשר אחד", כל עוד עבדו כגוף אחד לרוח אחת ולאל יחיד ומיוחד, כל עוד היו ראויים לצלם האלהים ברוחם וגם בגופם, – עדיין היו טהורים וקדושים ברוחם וגם בגופם; הכוחות הרוחניים והגשמיים – שניהם ניתנו להם מידי ה', למען ימלאו בשניהם את ייעודם כאדם. יגשים האדם את שאיפתו – הרוחנית או גם הגשמית, – כל עוד לא יעבור את הגבול, שה' קבע לשתיהן, אל לו להתבייש לא בזו ולא בזו. גופו הטהור של האדם, הגשמיות שקיבלה עול מוסר, – אין קדושתם פחותה מקדושת הרוח. המעלה המוסרית הנדרשת בתורה תלויה בעיקרה בקדושת הגוף, – לבל נעבור את גבול הקודש גם בסיפוק תאות היצר ולבל ניבוש בערות גופנו. אך משאדם משתעבד להנהגת יצרו, אינו משתדל להעלות את החושניות לגבול הקודש, אלא היפוכו של דבר: החושניות הורידה את קדושתו לגבולה, – מיד הוא מתבייש בערות גופו. רגש זה הוא השומר הנאמן של המוסריות; הוא קול ה' אל האדם שסר ממעלתו; הוא מזהיר את האדם להיות אדון על גופו ולהישאר אדון על גופו, – למען יתעלה בחירות אל מעלת ייעודו ברוחו וגם בגופו. כל עוד לא הורידה החושניות את האדם ממעלת חירותו הטהורה, – עדיין הורשו שניהם להיות ערומים, ולא היה עליהם להתבייש.

הרש"ר הירש אומר שכאשר הארוטיות (החושניות בלשונו) שולטת באדם, אין אפשרות ללכת ערומים כיון שיש חשש שזה ישתלט לחלוטין על רוח האדם. האתגר הגדול של היהדות הוא לקדש את הגוף. אפשר לעשות את זה רק על ידי שמירת גבולות של אי-חילול הגוף על ידי קידושה, ולא הורדת הקדושה לגוף. לכן, לפני החטא יכלו להיות ערומים. אבל בא החטא והוכיח שעדיין איננו מוכשרים לכך, ויש צורך להתבייש, והבושה היא אחת ההגבלות החזקות והגדולות על האדם.

מכאן אני מגיע לנושא של ערום במקום פרטי.

האם יש הבדל בין עירום בציבור לבין כשהאם עם עצמו ואלוקיו בלבד.

אז ברור שיש הבדל.

אבל דבריו של הרש"ר הירש נכונים גם כשהאדם עם עצמו. יש לאדם יצר גם כאשר הוא עם עצמו. ועדיין איני מכיר אנשים שיכולים להעיד שאין להם יצר. ועל כן, גם כאשר האדם עם עצמו עליו להיות מודע ליצר.

מצד שני, לכל אדם יש מצבים שהוא ערום עם עצמו ולא עם אחרים. ולכן, כיצד על האדם לנהוג בביתו?

הטור באורח חיים הלכות הנהגת אדם בבקר סימן ב כתב כך:

וימהר לקום בזריזות. ולא ילבש מיושב אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא כשיקום שהוא מכוסה. כמו שהיה מתפאר רבי יוסי מעולם לא ראו קורות ביתי שפת חלוקי. ואל יאמר הנני בחדרי חדרים מי יודעני ומי רואני כי הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם כבודו אשר לפניו חשיכה כאורה.

בזמן הגמרא נהגו לישון ערומים, ולכן הטור אומר שהאדם צריך להתלבש מתחת לשמיכות כדי שיצא כשהוא לבוש כי ה' רואהו.

על זה אומר הב"ח במקום:

ולא יאמר הנני בחדרי חדרים כו'. כל מילי דחסידות שכתב רבינו בסימן זה הוא מספר היראה גם מספר המורה פרק נ"ב מחלק ג' ועיין שם:

הב"ח אומר שדברי הטור האלו הם דברי חסידות. במילים אחרות, יש הנהגות שהם הנהגת כל אדם, ויש שהם דברי חסידות ולכן, לא כל אדם צריך בהכרח להתלבש בצורה כזאת.

דברי הטור הובאו להלכה בשולחן ערוך, ובניגוד לדברי הב"ח לעיל, כותב המחצית השקל על השולחן ערוך שכל אדם צריך להשתדל לנהוג בצניעות בביתו וזה לא רק מידת חסידות:

מחצית השקל על שולחן ערוך אורח חיים, סימן ב סעיף א:

אף על גב דבזמן הזה בעוונותנו הרבים אין לנו דין תלמיד חכם, מכל מקום במילי דצניעות ראוי לכל אחד להתנהג במידת תלמיד חכם, דהא דין זה המבואר בשלחן ערוך פה לא ילבש חלוקו מיושב, הוא מה שהתפאר את עצמו בזה רבי יוסי פרק כל כתבי [שבת קיח, ב] כמבואר בטור, ואפילו הכי כתבו שיש לנו לנהוג כן.

אם כן, חייבו הפוסקים לנהוג בצניעות יתירה גם בביתו. ואפילו כשהולך לבית הכסא כתב בשולחן ערוך אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבקר סימן ג סעיף ב

יהא צנוע בבית הכסא ולא יגלה עצמו עד שישב.

אם כן, גם במקלחת וגם בשירותים, על האדם לנהוג בצניעות.

אך יש אולי גישה שונה בגמרא במסכת שבת דף מא עמוד א:

והאמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: כל המניח ידיו כנגד פניו של מטה כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו! – לא קשיא, הא – כי נחית, הא – כי סליק.

הגמרא שם מספרת על כך כשאדם יורד לנהר לשחות או לטבול והוא יורד ערום, אסור לו לכסות בידו את ברית המילה שלו כי זה נראה שהוא מתבייש בכך שהוא מהול.

הגמרא שם מחלקת בין כשהוא יורד לנהר לבין כשהוא עולה מהנהר ואז פניו כלפי העם ואז מותר לכסות בגלל הצניעות כלפי האנשים שרואים אותו מגדת הנהר. וכך כותב רש"י במקום:

כי נחית – לנהר, פניו כלפי הנהר ואין כאן משום צניעות – אסור לכסותו.

כי סליק – ופניו כלפי העם – מותר משום צניעות.

לפי רש"י, כיון שהוא יורד לנהר, אין עניין של צניעות כלפי עצמו או כלפי ה' שרואה אותו, אלא רק מפני בני אדם.

המגן אברהם מנסה ליישב את ההלכה בשולחן ערוך לעיל לבין הגמרא בשבת וכותב כך:

מגן אברהם, או"ח סימן ב סעיף ב:

שאני התם דמוכרח לגלות עצמו לרחוץ וא"כ גם הברית צריך להיות בגלוי.

אם כן, במקום שאדם מוכרח להיות ערום, גם אין עניין לכסות את ברית המילה שלו על מנת שלא ייראה כבוש בדבר.

וכך מסכם את ההלכה במשנה ברורה או"ח סימן ב סעיף א:

והאדם צריך להתנהג בצניעות ובושה לפני הקדוש ברוך הוא ואפילו כשהוא לילה ובחדרי חדרים, הלא מלא כל הארץ כבודו וכחשיכה וכאורה לפניו יתברך. וכן צריך ליזהר תמיד מחמת טעם זה שלא במקום הכרח מלגלות מבשרו ואפילו מעט כל מה שדרכו להיות מכוסה בבגדים לעולם אבל רשאי לגלות ידו עד קוב"דו וצוארו עד החזה. ע"כ האנפלאות יראה ללבשם או לפשטם ג"כ תחת הסדין שלא לגלות רגליו שדרכן להיות מכוסות לעולם במדינות אלו שאין הולכין יחף אפילו בקיץ וכן כל כיוצא בזה, אם לא שאי אפשר בעניין אחר. וכן בבית המרחץ שדרכן של בני אדם לילך שם ערומים ואי אפשר בעניין אחר אין בזה משום פריצות. וכן כשרוחץ בנהר הדין כן רק יזהר לפשוט וללבוש סמוך לנהר כל מה שאפשר בכדי שלא ילך בגילוי הגוף שלא לצורך, ואפילו ערוותו אין צריך לכסות בירידתו לנהר ולא עוד אלא שהמכסה נראה כאלו בוש בדבר וכאלו כופר בבריתו של אברהם אבינו. אך בעלייתו מן הנהר שפניו כלפי העם ישחה או ישים ידו כנגד ערותו לכסותה ובלבד שלא יגע בה.

היום בימינו, יש מנהגים שונים, כמו שכתב במשנה ברורה, שבמדינות שלו לא נוהגים ללכת ברגליים חשופות כלל. אבל בימינו, אנשים דתיים רבים הולכים בסנדלים ובמכנסיים קצרים בקיץ, ועל כן ברור שאין צורך לכסות את זה. יש שמאד מקפידים על כיסוי גופם גם בביתם בכל מצב ובכל תנאי, ויש שפחות, כיון שיש בזה מילי דחסידות שלא כל אחד נוהג בהם.

סיכום:

• אדם צריך להרגיל את עצמו לנהוג בצניעות ובכיסוי בין בבית ובין מחוץ לבית.
• אנו רואים בש"ס ופוסקים שכאשר אדם צריך להיות בעירום, כגון ברחיצה, לא הגבילו את האדם ואסרו עליו ובמקרה זה, אף הורו לו שאסור לו לכסות את בית המילה שלו.
• הכלל הוא: כאשר אתה לא צריך להיות בעירום, לא להיות וכאשר אתה צריך, מותר ואין להתבייש בזה בין עצמך לעצמך, רק צריך לנהוג בצניעות כלפי אחרים.
• אין מניעה להתרחץ בעירום במקום שאנשים אחרים לא רואים אותו.

אני מזמין אתכם להרצאה חדשה עם נעמה הנגבי ואיתי על גופי האנרגיות של האדם עם דגש על האנרגיה המינית, שתתקיים ביום שני, ה' בשבט, 15/1 בשעה 20:30. הרשמה מכאן

באהבה
הרב רפי
https://rafiostroff.com/