על פרשנות הזוהר בנושא הוצאת זרע לבטלה לרבי צדוק הכהן מלובלין
(מאמר זה הוא חלק ממאמר יותר מקיף על פי שיטתו של ר' צדוק בנושא זה)
בזוהר דברים חמורים ביותר בנושא הוצאת זרע לבטלה. גם בתלמוד הבבלי ישנם ביטויים חריפים, אבל הזוהר חריף יותר.
במסכת נדה י"ג א נאמר כך:
גופא, ר"א אומר: כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם… וכל כך למה? מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה; דא"ר יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר וירע בעיני ה' (את) אשר עשה וימת גם אותו. רבי יצחק ורבי אמי אמרי: כאילו שופך דמים שנאמר הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים, אל תקרי שוחטי אלא סוחטי. רב אסי אמר: כאילו עובד עבודה זרה, כתיב הכא תחת כל עץ רענן וכתיב התם על ההרים הרמים ותחת כל עץ רענן.
בזוהר בראשית פרשת ויחי ריא ב מצויים המימרות הבאות:
דהא תנינן כל מאן דאפיק זרעיה בריקניא אקרי רע ולא חמי אפי שכינתא דכתיב (תהלים ה') כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וכתיב (בראשית ל"ח) ויהי ער בכור יהודה רע אוף הכא אוי לרשע רע ווי לההוא חייבא דאיהו רע דעבד גרמיה רע כי גמול ידיו יעשה לו לאכללא מאן דזני בידוי לאפקא ולחבלא זרעיה בריקניא ולהאי טרדין בההוא עלמא יתיר מכלא, ת"ח דהא כתיב אוי לרשע (רע) כיון דכתיב אוי לרשע אמאי רע אלא כמה דאמינא דעבד גרמיה רע, וכתיב לא יגורך רע, וכלהו סלקין והאי לא סליק ואי תימא שאר חייבין דקטלו בני נשא, ת"ח כלהו סלקין והוא לא סליק מ"ט אינון קטילו בני נשא אחרא והאי קטיל בנוי ממש אושיד דמין סגיאין, ת"ח בשאר חייבי עלמא לא כתיב וירע בעיני ה' וכאן כתיב וירע בעיני ה' אשר עשה מ"ט משום דכתיב ושחת ארצה, תנן אמר ר' יהודה לית לך חובא בעלמא דלא אית ליה תשובה בר מהאי ולית לך חייביא דלא חמאן אפי שכינתא בר מהאי דכתיב לא יגורך רע כלל[1].
תרגום:
כל מי שמוציא זרעו לבטלה נקרא רע ולא רואה פני שכינה שכתוב: (תהלים ה') כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וכתיב (בראשית ל"ח) ויהי ער בכור יהודה רע. אף כאן או לרגע רע – אוי לחייב שהוא עשה רע בעצמו כי גמול ידיו יעשה לו לכלול מי שזונה בידו להוציא ולחבל זרעו בחינם (לבטלה) ולזה טורדין בההוא עולם יותר מכולם, בוא וראה שהרי כתוב אוי לרשע (רע) כיון שכתוב אוי לרשע, למה רע? אלא כמו שאמרתי שגרם רע עצמו, וכתיב לא יגורך רע, וכולם עולים והוא לא עולה, ואם תאמר שאר חייבים שהרגו בני אדם, בוא וראה כולם עולים והוא לא עולה, מה הטעם? הם הרגו בני אדם אחרים והוא הרג את בניו ממש שפך דמים רבים, בוא וראה, בשאר חייבים לא כתוב: וירע בעיני ה', וכאן כתוב: וירע בעיני ה'אשר עשה, מה הטעם? כי כתוב: ושחת ארצה, תנן: אמר ר' יהודה: אין לך חטא בעולם שאין לו תשובה חוץ מזה, ואין לך חייב (חוטא) שלא רואה פני שכינה חוץ מזה דכתיב לא יגורך רע כלל!
בגמרא ובזוהר מכונה אדם ששפך את זרעו: רע, שופך דמים, עובד עבודה זרה, אין לו חלק לעולם הבא, הוא לא יכול לעשות תשובה והוא לא יראה פני שכינה.
הדברים החריפים מאד של הגמרא והזוהר הועתקו בספרים רבים העוסקים בחטאים המיניים, והובאו להלכה בשולחן ערוך ושאר ספרי האחרונים.
המקורות הנ"ל הפחידו נערים וגברים רבים לאורך הדורות, במיוחד שכמעט אין אדם ניצול מזה. על מנת קצת להרגיע את הפחד (ולא כדי להתיר את האסור), הלכתי בדרכו של ר' צדוק הכהן מלובלין (נפטר ת"ר – 1900). הוא היה תלמידם של האדמורי"ם לבית איזביצא וכתב בנגלה ובנסתר.
שיטה מיוחדת נקט רבי צדוק הכהן מלובלין ביחסו לנושא זה. רוב המעתיקים את דברי הזוהר קיבלו את דבריו כמו שהם, או המעטים – חלקו עליו. רבי צדוק נקט בגישה שונה. הוא מתייחס לרבים ממאמרי הזוהר בנושא, אך מפרש אותם לפי פירושו ודעתו, ומכניס את דבריו לתוך כוונת בעל הזוהר. כך רבי צדוק, לא יצא חולק או חותר תחת הזוהר, אלא נתן פירוש חדש ואחר למה שהיה ידוע עד זמנו.
אנו נסקור כמה ממאמרי רבי צדוק ב"צדקת הצדיק" ונראה כיצד הוא מכוון את דברי בעל הזוהר.
קח
הוצאת זרע לבטלה איתא בזוהר לח (סב א) דאין מועיל תשובה, והיינו כי טיפי זרע נמשך מהמוח ופגם בטיפי מוחו. והתשובה הוא בלב, כמ"ש ולבבו יבין ושב ולכך אי אפשר לתקן על ידה החכמה שהוא למעלה ממנה. רק צריך תורה שהוא נובלות חכמה שלמעלה כמ"ש בבר"ר (פר' יז) והיא ג"כ במוח.
ר' צדוק מסביר למה הזוהר אומר שאין תשובה לחטא זה. כיון שחטא הוצאת זרע נובע מהמוח כיון שטיפות הזרע מגיעות מהמוח. תשובה הוא בלב. לכן, תשובה לא יכולה לתקן חטא זה. אם כך, האם הכל אבוד? אין תשובה? ממש לא הכל אבוד. התיקון של חטא זה הוא לימוד תורה. התורה היא במוח, ועל ידי לימוד תורה, ניתן לתקן את חטא המוח – הוז"ל. במילים אחרות: אכן ניתן לחזור בתשובה מחטא זה.
סעיף קכה
צדקה לעניים גם כן מועיל לתקן עוון הוצאת זרע לבטלה ובכלל לכל מה שאמרו ז"ל חייב מיתה מועיל צדקה כמ"ש דתציל ממות וכמשאז"ל פרק קמא דבבאת בתרא יא א: ולעון זה ביחוד דע"י שמחי' נפשות ואז"ל שם כל המקיים נפש א' מישראל כאלו קיים עולם מלא ובכלל העולם ג"כ אותם נפשות עשוקות. מחיים ממש. ובלבד שיהי' לעני הגון דבלאו הכי אין מועיל.
ר' צדוק מתייחס כאן לגמרא ולזוהר שמי שהוציא זרע לבטלה הוא כאילו שופך דמים. הוא אומר שהתיקון של אדם זה הוא לתת צדקה. כיון ש"צדקה תציל ממוות", לכן על ידי נתינת צדקה הוא מתקן את העניין של "כאילו שפוך דמים".
במאמר זה, (וראוי לעיין בכל המאמר הנ"ל) בעצם ר' צדוק מאד מעדן את חומרת האיסור. ניתן לתקן את המשמעות החמורה של שפיכות דמים על ידי נתינת צדקה.
קכו
מאן דמזכי לחייביא מועיל ג"כ לתקן זה. שהוא נקרא לוקח נפשות וכמשז"ל ע"פ ואת הנפש אשר עשו בחרן שהוא כאלו עשאם ונפש משיב את הנפש [ומעון דהוז"ל כשנעשו מזדונות זכיות ואותם נפשות נלקחים לקדושה מוסיף שפע גדול ונמצא דהי' מזכה לחייביא בזה. וחטאו ממש מעין דוגמא דתיקונו וע"ז א' (סנהדרין ע ב) בדבר שקלקלו בו נתקנו.
בפרק זה רבי צדוק נותן תיקון לבעלי עוון קרי והוא על זה זיכוי הרבים לחזור בתשובה. התיקון הוא בדיוק בחטא. הוא "בזבז" נפשות, ועל ידי שהוא מחזיר נפשות בתשובה, הוא מתקן את אשר בו הוא חטא.
אם כן, לפי דבריו יש דרך תיקון, בניגוד לדברי הזוהר שאין מועיל תשובה לחטא זה. לפי זה, הסברו של ר' צדוק הוא שאין תשובה כל עוד הוא לא תיקן את הדבר שבו הוא חטא. אבל אם הוא תיקן בדבר שבו הוא חטא, אז תשובתו מתקבלת (ועיינו עוד בפרק הבא, קכז, שהוא כותב שם במפורש על תשובה גמורה לחטא זה).
קז
תיקון למקרה הוא הטבילה כי ע"י זרע לבטלה מגיע עונש המבול כמ"ש בנדה יג ב ומקבל על עצמו גם כן דוגמת מבול כרגע ותיכף יוצא כי הש"י אמר לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו, רצה לומר: עוד טרם ידע הנער כו' ובלא דעתו היצ"ר מתגבר וכן בשינתו [זה נקרא בלא דעתו וכמ"ש גם בלא דעת נפש לא טוב…. ולכך עזרא תיקן טבילה לבעלי קרי כדי לעסוק בתורה באימה … וכשהתחילה תורה בבבל בטלוהו לטבילותא דזה מקרי ריחיים בצווארו .. ובטול תורה…
התיקון לטבילה הוא על ידי טבילה במי טהרה. כיון שהקרי מביא מבול לעולם, על ידי שאדם נכנס כולו למים כמו במבול, הוא מתקן את החטא. עזרא תיקן טבילה לבעלי קרי כדי שיעסקו בתורה מתוך יראה, אך בבבל עקב ריבוי תלמוד התורה שם וביטול התורה על ידי החובה לטבול, ביטלו את חובת הטבילה.
שוב ר' צדוק נותן תיקון לבעלי קרי ועל אף שהיה חסיד לכל דבר ועניין, בסוף פרק זה הוא אף מבטל את הצורך לטבול ממש, כיון שחטא זה ניתן לתקן על ידי לימוד תורה.
בכמה מאמרים, הולך ר' צדוק צעד אחד נוסף. הוא אומר שזה חטא שמתגבר מאד בדורות האחרונים ובעצם כמעט אף אחד לא יכול להינצל מזה.
קט: ובעקבי משיח מתגבר מאד עון זה וכמ"ש בס' ר"ח כי כמעט אין אדם בדורו שניצול…. ודור המבול הם דור משיח בעלי ביאה שלישית ולכך מתגבר עון דדור המבול ביותר.
קו: אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל (גיטין מג.) והמכשלה דד"ת מביאה לידי קרי. (כלומר, אדם טועה בדברי תורה וזה מביא לעוון קרי. ומי לא טעה בדברי תורה?)
מאמר נרחב ביותר הוא פרק רמה. אנו נצטט חלקים ממנו לענייננו וראוי ללמוד את כל הפרק.
ע"י חטאת נעורים בהוצאת זרע לבטלה וראיית קרי כל זמן שלא תיקן כראוי קשה לינצל ממחשבות זרות המאפיל אור השמש … רק שאינו מחשבת עבירה רק מחשבה זרה ובטילה לגמרי או לתאוות היתר ורשות …
טיפות הזרע לבטלה גורמות לאדם מחשבות רעות, אבל ר' צדוק מבהיר שזה לא רק מחשבות רעות אלא תאוות של היתר – כלומר גם לאשתו הטהורה או סתם מחשבות בטילות. ניתן להבין דבר זה לחיוב או לשלילה. אבל מעטים היום יאמרו שאדם שיש לו תאווה לאשתו זה החטא הגדול ביותר…
ובאמת בכל התורה כולה לא נזכר לאו על הוצאת זרע לבטלה רק העונש דדור המבול וער ואונן וזהו מצד בטול פריה ורביה ולא תוהו בראה וכ"כ תוס' בסנהדרין (נט רע"ב) דהוא בכלל מצות פו"ר. וזה לא שייך כל כך עכשיו דאי אפשר לישא נשים הרבה וכשאין מונע מאשתו תפקידתה. …
ר' צדוק מבהיר שאיסור זה לא נזכר בתורה והוא אינו דאורייתא, אלא הוא סעיף או נכלל בתוך מצוות פרו ורבו. חטאם של ער ואונן ודור המבול לא היה על זה שהם הוציאו סתם זרע לבטלה אלא על כך שהם מנעו פריה ורביה. הוא מציין שהיום שמותר לישא רק אישה אחת, ואי אפשר לקיים מצוות פריה ורביה כל הזמן (כיון שאשתו לא יכולה כל הזמן להיכנס להריון לעומת אדם שנשוי לנשים רבות, הוא מצד עצמו, אין כל סיבה שיוציא זרע לבטלה. הרי הוא תמיד יכול לקיים מצוות פרו ורבו על ידי נשים נוספות).
דודאי באמת חמירי מהוז"ל וכמ"ש בספר חסידים (סי' קעו) דמוטב להוציא ז"ל ולא לחטוא בעריות ואפי' בדרבנן.
הוא אומר דבר פשוט וברור שחטא זה הוא לא יותר חמור משאר עבירות של עריות כמו שכתב ספר חסידים בעצמו ושצוטט על ידי מפרשי השולחן ערוך על דברי הבית יוסף שעבירה זו היא חמורה מכל עבירות שבתורה (אב"ע כג א). כאן ר' צדוק לא מקבל את דבריו.
ומ"מ תשובה מועלת …ולכך בעקבי משיח עון זה גובר …כי זה הכנה לאז אהפוך אל עמים שפה ברורהוגו'. ושורש נפשות אומות הועלם מקליפת נגה ומאין יתהפכו לטוב. רק כאשר יקלטו מנפשות אלו דזזרע לבטלה העשוקות בקליפת נגה. … ומצד זה התיקון קל ביותר מכל העבירות כי באמת קיל יותר רק להיות תשובה מועלת דהיינו לשוב הדבר.
בסוף דבריו שציטטנו כאן, הוא אומר שיש צד בהוז"ל שהוא קל יותר לשוב ממנו מכל עבירות שבתורה. הוא מקשר את טיפות הזרע שיצאו לבטלה לתיקון של נפשות אומות העולם שיקרה לעתיד לבוא לקראת הגאולה. לכן חטא זה מתגבר וקשה יותר בדורינו, עקב התיקון הנדרש לאומות העולם ביחס לחטא זה.
סיכום:
ר' צדוק, הכהן הגדול, בצורה שיטתית ועקבית במהלך ספרו "צדקת הצדיק", מצד אחד לא מוריד מחומרת העבירה כלל וכלל. אך הוא נותן תקווה ופתח לחזרה בתשובה לכל מי שחטא בחטא זה על ידי לימוד תורה, נתינת צדקה, טבילה במקווה, זיכוי הרבים ועוד מעשים טובים. עבירה זו היא לא מדאורייתא ולא החמורה ביותר בתורה. הוא לא מבטל את דברי הגמרא בנדה או את הזוהר ב"ויחי", אלא מפרש אותם בצורה כזאת שהם הפכו לתור של חיים ושל אור ולא תורה של איום וחוסר תקווה לחוטא.
[1] זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי [דף ריא עמוד ב]
באהבה,
הרב רפי אוסטרוף
מחנך לזוגיות ומיניות חיובית
https://rafiostroff.com/
ישר כח מאוד יפה המאמר