לכבוד חג מתן תורה, כמה מילים על הרעיון הפשוט והגאוני – הדף היומי.
התלמוד הבבלי נאמר, נכתב ונערך לפני מאות ואלפי שנים. אך לפני מאה שנה, הגה רבי מאיר שפירא מלובלין את הרעיון שכל העם היהודי ילמד את אותו דף, כל יום. הרעיון מיד אוּמץ על ידי גדולי הרבנים והאדמורי"ם ומספרים שלקראת ראש השנה תרפ"ד (1923) אזלו כל כרכי מסכת ברכות בחנויות הספרים בפולין.
מאז, מאות אלפי יהודים בכל רחבי העולם, לומדים כל יום את אותו דף בדיוק. הרבה לפני שהיינו כפר גלובלי קטן שכולם משתמשים באותו גוגל, נמצאים באותם חלונות וקוראים את אותם חדשות שעלו לנו בפיד, הוא חשב על עולם יהודי מחובר:
"אם כל בית ישראל בכל אתר ואתר ילמדו באותו יום את אותו דף גמרא, היש לך ביטוי מוחשי יותר לאיחוד העליון בין קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל?!… נוסע לו יהודי ותחת בית שחיו מסכת ברכות, נוסע הוא שבועיים מישראל לארצות הברית…לבסוף, כשהוא עומד על אדמת ארצות הברית נכנס הוא לבית המדרש ומוצא יהודים עוסקים באותו דף שבו עמד היום ומצטרף ללומדים בחדווה, ומתפלפל עם הלומדים והם משיבים לו ונמצא שמו הגדול מתאדר מתגדל ומתקדש… ".
כבר כמה שנים שאני לומד ומלמד כל יום את דף הגמרא. הרבה פעמים שאלתי את עצמי, למה? מה זה נותן לי? אני בוודאי לא זוכר כל מה שאני לומד ולפעמים מרוב חופזה או עייפות, אני בקושי מצליח להחזיק ראש בלימוד. אבל אני חושב שהדבר החשוב ביותר שזה נותן זה קביעות בלימוד תורה. כיון שאני לא קובע את הקצב, אלא אני מתחבר למשהו הרבה יותר גדול, ואני יודע שאם לא למדתי את הדף שלי היום, אז זה רק יצטבר לשני דפים שצריך ללמוד מחר ו-3 מחרתיים, לכן זה מחייב אותי כל יום, אבל כל יום ממש, ללמוד. ואם משום מה, לא מסתדר יום אחד, אז אני יודע שהאחריות כולה עלי להשלים 2 דפים למחרת ואף אחד לא יעשה את זה במקומי.
אבל למה דווקא גמרא? למה לא תנ"ך יומי?
אני לא מכיר טקסט קדום אחר שמרכז בתוכו כל כך הרבה תוכן מדיסצפלינות שונות: הלכה ואגדה, קבלה ומנהגים, סיפורי חיים ועצות בריאות, מידות ומיסתורין ועוד ועוד.
הגמרא מכניסה אותך היישר לתוך בית המדרש של אביי ורבא ואתה מצטרף כאחד החברים לעומק הדיון שלהם. הדברים היפים ביותר שנכתבו בעיניי על הגמרא, נאמרו על ידי הרב י.ד. סולובייצ'יק (ובקשתם משם עמ' 232):
חוויה זו שייכת לימי ילדותי. אבל בכל זאת היא לא פנטסיה של זהב של נער קטן; אין הרגשה זו בגדר מיסטיקה. היא מציאות פסיכולוגית היסטורית גמורה שחיה גם עכשיו בעמקי נשמתי. כשאני יושב ללמוד הנני נמצא תיכף ומיד בחבורת חכמי המסורה. היחס בינינו הוא אישי. הרמב"ם מימיני, ר"ת משמאלי, רש"י יושב בראש ומפרש, ר"ת מקשה, הרמב"ם פוסק, הראב"ד משיג. כולם הם בחדרי הקטן, יושבים סביב לשולחני.
הרב סולובייצ'יק מתאר חוויה אישית וקרובה עם התורה וחכמיה. כך, אנו מזכירים ללא הרף אנשים שהלכו לעולמם לפני 1000 שנה ויותר וכאילו אנו מכירם בצורה אישית.
בתחיית המתים, כאשר אזכה לפגוש את רש"י, יהיה לי הרבה מה לדבר איתו ולשאול אותו מתוך היכרות אישית.
ועל הכל אני אוהב את הגמרא כי היא אינה עושה הנחות – לאף אחד. אמנם נהוג שאמורא לא חולק על תנא, אבל זה קורה לא מעט, כאשר הוא מצליח להביא תנא דמסייע לו. ואם לא נראים לו דבריו, הוא ינסה להוכיח את האמת של התורה – בניגוד לדעת הרב הגדול, כי האמת של התורה חשובה מהכל. אפילו מריבונו של עולם (בבא מציעא נט ב: "נצחוני בניי"). הדיון בגמרא הוא פתוח לכל ובדרך של שאילת שאלות. כל אחד יכול לשאול ושיטת הלימוד היא על ידי שאלת שאלות על הפשט. אני חושב שזה מה שהפך את היהודים למתקני עולם. גם יהודים שהתרחקו מאד משמירת מצוות וזהות יהודית, נשארו עם השאלות הבוערות על למה הרשע שלוט ומה אנו יכולים כדי לתקן את זה. יהודי שלא שואל שאלות, יש לבדוק את יהדותו. על כל אחד. על כל רב ועל כל שיטה.
חזרה לגמרא.
כשלמדתי בישיבה, נהגנו לזלזל בלומדי הדף היומי. זה היה נראה לנו בליעת דפים בצורה שטחית וללא העמקה הראויה בלימוד בעיון. אני כבר הרבה שנים אחרי הלימוד בישיבה, ועדיין אני מחובר לבית המדרש בכל נימי נפשי ואני מכה על חטא על זלזול זה. כמה לומדי עיון לא פתחו דף גמרא מאז עזבם את הישיבה לעומת מאות אלפי לומדי דף יומי מדי יום.
אם אתם עדיין לא לומדים דף יומי, תמיד אפשר להתחיל. וכאן המקום להמלצה:
פורטל הדף היומי הוא האתר העשיר, החשוב והמרכז הכי הרבה נושאים סביב הדף היומי. היוזם שלו הוא אדם עניו וצנוע והוא הצליח להקים אימפריה של לימוד תורה הכולל בתוכו את כל הסוגים, המגזרים והלומדים. הפורטל הוא חברותא מצויינת ללמוד איתו את הדף היומי.
בהצלחה!
הרב רפי אוסטרוף
מחנך לזוגיות ומיניות חיובית
https://rafiostroff.com/