כבר אי אפשר להתעלם מהנושא. כתבו על כך אינספור מאמרים, כתבות, ימי עיון והופעות בטלוויזיה. התבקשתי להתייחס לנושא כבר כמה פעמים וארשום להלן כמה נקודות. קראתי כתבות רבות (כמה עשרות אם לא מאות) מרחבי העולם על היתרונות והחסרונות של נישואין פתוחים ועל בסיס מידע זה אני מביע את דעתי. כמובן, מבחינתי, ביסוד הכל עומדת דעת תורה.
ייתכן שלא נכון להתייחס כלל לנושא. המשפחה היהודית היום בנויה על בלעדיות של איש ואישה זה לזו. עצם התייחסות לנושא עלולה לתת לה לגיטימציה. אבל כפי שאני נוהג תמיד, שיטתי היא לא להתעלם – ואני יודע שיש שחולקים עלי על כך. לשיטתי ברגע שיש זירה המדברת על כך, אנו לא פטורים מלהתייחס לנושא, שמא הדבר יתפרש כ"שתיקה כהודאה", או שמא מאן דהו יאמר שאין לנו תשובות לאתגר זה חוץ מלומר: "אסור". לכן, על מנת להוציא מדעתם של אלו, אני כותב את דבריי להלן.
האתגר והשאלות
אנו נדרשים היום למציאות כמעט חדשה בהיסטוריה הזוגית האנושית:
- אנו מתחתנים מתוך אהבה. לא תמיד זה היה ככה. בעצם עד המאה ה-20 זה כמעט ולא היה המצב הרווח. גם זוגות לא בהכרח ציפו שהם ימצאו אהבה בתוך הנישואין. ואם אהבה, לא בהכרח חברות.
- אנו מתחתנים על דעת שנאהב אותו אדם למשך 50 – 60 שנה. עד לפני כ-100 שנה, אנשים נפטרו בגיל הרבה יותר צעיר ונשים רבות מתו בשעת לידתן. זאת אומרת, תוחלת הנישואין היתה הרבה יותר קצרה.
- הציפיות מבני הזוג שלנו הם אחרות לחלוטין מאשר לפני 2-3 דורות. היום אנו מצפים שבני הזוג שלנו יהיו: שותפים, מפרנסים, מאהבים, אבות ואמהות מצויינים, טבחים ותופרים, חברי נפש, שותפי סוד ועוד ועוד. ואם אחד מהפרמטרים האלו מקרטע, אנו חושבים שהנישואין שלנו כשלו.
- קל להשתעמם אחד מהשני מבחינה מינית. לא הרי ההתרגשות של השנה הראשונה כשנת העשרים. שעמום מיני הוא טבעי וכדי שהמיניות תמשיך להיות מושכת, מעניינת מלאת תשוקה ולא עוד מטלה, צריך להשקיע בה הרבה מאד. בעיני רבים, יותר פשוט לחפש את ההתרגשות הזאת מחוץ למסגרת הנישואין.
אם אלו הנתונים הבסיסיים, אז באמת זה פלא שזוגות כן מצליחים להחזיק מעמד.
בואו נבחן עוד כמה אמיתות יסוד.
האם ניתן לאהוב יותר מאיש או אישה אחת?
תשובה: ברור שכן. אני אוהב את כל ילדיי ואין אהבתי לאחד מהם גורעת מהאהבה לשני. כן, אדם יכול להעניק הרבה אהבות.
ש: אך ייתכן שאהבה רומנטית זה לא אותו דבר כמו אהבת אב או אם לילדיהם?
ת: ייתכן, אבל ייתכן גם שלא. אנו מכירים אנשים שהיו בזוגיות ואהבו את בני הזוג שלהם. אחרי פטירה ח"ו של אחד מהם, הם מצאו אהבה גדולה חדשה. האהבה החדשה, לא סותרת את האהבה הראשונה ולא בהכרח באה במקומה. היא אהבה נוספת. אני מכיר אישית זוגות כאלו ולא ניתן להכחיש שבזוגיות השנייה הם מצאו את הבשערט שלהם, על אף שאהבו מאד את הראשונה. אז האם ניתן לאהוב שני בני אדם גם במקביל? אני מניח שכן ומי שסובר שלא – עליו הראייה.
ש: למעשה התורה התירה לאדם לשאת שתי נשים, נכון?
ת: נכון, לכן בבסיס, אכן מובן שאדם יכול להיות נשוי באותו זמן לשתי נשים.
ש: אך אסור לאישה להיות נשואה לשני גברים!
ת: נכון, אין סימטריה בין גברים לנשים בעניין זה. ייתכן שזה בגלל יתר השליטה של הגבר, אך ייתכן שזה נובע מהרצון להגן על חיי אדם. גם גברים וגם נשים יכולים להיות קנאיים, אבל גברים הם יותר חזקים ולכן הקנאות שלהם עלולה להתבטא בצורה אלימה. אם האישה שלהם תהיה בזוגיות עם שני גברים, היחסים האלו עלולים להיות הרי אסון. איני יודע אם הטענה הזאת עדיין תקפה היום בעידן השוויון, אבל זאת חוקת התורה שמחייבת גם לימינו. ייתכן גם הסבר נוסף: כולם מכירים את הפער בחשק המיני הבסיסי בין גברים לבין נשים. במיוחד בשנים הצעירות של הנישואין כאשר האישה עוברת סידרה של הריונות, (הפלות ח"ו) ולידות. דברים אלו משפיעים בהכרח על החשק המיני שלה, אך לא על שלו. ייתכן שבין השאר, זה עומד בבסיס ההיתר של התורה לשאת שתי נשים. כל זה היה נכון עד שבא רבינו גרשם מאור הגולה והישווה מעמד האיש והאישה לעניין הזוגיות המונוגמית.
ש: האם זה הגיוני שנהיה נשואים לאותו בן אדם ארבעים או חמישים שנה?
ת: איני יודע אם זה הגיוני או לא. אבל אחד הדברים היקרים ביותר שיכולים להיות לאדם, זה בן או בת זוג שהם מזדקנים ביחד מתוך כבוד ואהבה. נכון, להגיע לזה, זה אתגר.
ש: אבל אנחנו לא אותו בן אדם בגיל 25 או 45 או 65?
ת: נכון. אנחנו לא. אני לא אותו בן אדם שהייתי בגיל 20. אנחנו משתנים ומתפתחים. לפעמים השינוי הוא קיצוני, ובן\בת הזוג שלנו לא יכול להכיל את זה. לפעמים זה הדרגתי, ואז אנו מתפתחים ומשתנים ביחד. אכן זה אתגר גדול ומצד שני, כמו בעולם העיסקי: סיכון הוא סיכוי גדול מאד. כגודל האתגר, כן גודל השכר למי שמתמיד בזה.
ש: אם כן, אולי באמת נשואים פתוחים זה הפתרון לכל הבעיות. מצד אחד, אפשר לאהוב כמה בני אדם, לא משתעממים מבחינה מינית, זה נותן חופש ביחד עם מסגרת זוגית.
ת: אז ככה. יש סוגים רבים של יחסים פתוחים או ריבוי אהבות ולכן דבריי לא יכולים להתייחס לכל הסוגים ואכתוב באופן כללי.
הטענה הבסיסית של יחסים פתוחים היא שאיש ואישה לא יכולים לספק את כל הצרכים אחד של השני. לכן, יש לאפשר לאדם לממש חלק ממה שהוא מחפש גם מחוץ למסגרת הנישואין – בהסכמה. זה לא בגידה, כיון שבן/בת הזוג יודעים וזה נעשה בהסכמתם. בני הזוג חופשיים ליצור קשרים רומנטיים או מיניים עם אנשים אחרים, בתנאי שהכל על השולחן ולא מסתירים את הפעילות הזאת אחד מהשני.
אם כך, האם זה אפשרי? אולי, אבל אני לא משוכנע. היה לי רב שאמר לי הרבה פעמים: אנשים תמיד יעטפו את החולשות שלהם באידיאולוגיות. אדם רוצה ליהנות מכל העולמות. מצד אחד ליהנות ממה שיש למונוגמיה להציע: חברה לחיים, שותפות, אינטימיות ומיניות, ומצד שני הוא לא רוצה להגביל את עצמו מבחינה מינית או אף מבחינה רומנטית. יש גברים שאוהבים את נשותיהם ובכל זאת הולכים לזונה או בוגדים בה. הוא לא מבקש לפרק את הנישואין אלא להשתתף בחוויה מינית מבחינתו. הפעם הוא מבקש לעשות את אותו דבר אך בהיתר, ולעטוף את זה באידיאולוגיה שזה חלק מהזוגיות שלו או אפילו שזה תורם לזוגיות שלו.
ייתכן שבטווח הקצר זה עובד. עצם החירות של ליצור קשרים רומנטיים נוספים יכולה להיות מסחררת. אנשים בגיל 40 חוזרים פתאום להיות מחזרים נרגשים (מבלי לאבד את הזוגיות הקיימת, לפחות בשלב זה).
אך בטווח הארוך יש סיכון יותר מסביר שצד אחד יינזק. זה יכול להיות על ידי שצד אחד יתחיל לבלות יותר מדי זמן (על פי הערכת הצד השני) עם בני זוג אחרים. צד אחד מוציא את הכסף המשותף שלהם על בילויים עם בן זוג אחר. צד אחד מוצא עם מי לבלות וצד שני לא. צד אחד מתחיל להיות אינטימי נפשית עם אדם אחר ופחות עם בן/בת הזוג שלו.
יש גמרא מאד מעניינת במסכת נדרים דף כ ע"ב. הגמרא שם מזהירה מפני יחסים לא בלעדיים בין בני זוג. כלומר, כאשר אדם נמצא עם אשתו ביחסי אישות, אסור לו לחשוב על אישה אחרת. אפילו אם האישה האחרת היא אשתו החוקית (הרי בזמן הגמרא היה מותר לשאת שתי נשים). למשל: יעקב נשוי גם לרחל וגם ללאה. בזמן שהוא נמצא עם לאה במיטה, אסור לו לחשוב על רחל (זה נקרא מידת "בני ערבוביה" או "בני תמורה"). מספרת הגמרא שם: ולא תתורו אחרי לבבכם מכאן אמר רבי אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר. אמר רבינא לא נצרכא אלא דאפילו ב' נשיו. רבי אומר שאדם ששותה בכוס אחד (מקיים יחסים) על יחשוב או יתן עיניו באישה אחרת. רבינא מדגיש שהדבר נכון גם אם שתיהן נשותיו החוקיות.
והשאלה היא למה לא? האם הוא לא יכול לפנטז על אישה שנייה בזמן שהוא נמצא עם הראשונה? אני יכול להבין שאם אדם נמצא עם אשתו והוא מפנטז על השכנה, זה נורא ואיום. זה תחילת דרכו לחטוא עם אותה שכנה. אבל אם שתיהן נשותיו, מה הבעיה? אכן, יש בעיה. התורה דורשת מאיתנו בלעדיות בלב בין בני הזוג שנמצאים ברגע אינטימי בין שניהם. הדבר נכון לא רק לרגע האינטימי של יחסי מין. למה זה כך? כיון שאדם זקוק בעומק לייחודיות. הוא צריך לדעת ולהרגיש שהוא יחיד ומיוחד ולו רק לאדם אחד בלבד – לבן/בת הזוג שלו או שלה. אבל אם הוא לא מיוחד אפילו לו, אלא לבת הזוג יש עוד כמה אהבות, אזי אנו מאבדים את בסיס הקיום האישי שלנו. אני מדמיין בחור כורע ברך בפני האישה שהוא עתיד להציע לה נישואין, והוא אומר לה כך: רחל, אני אוהב אותך בכל ליבי ואת שרון, ואת עדן, ואת לאה, ואת….אני שומע את הסטירה שהוא חוטף עד לפה. אז אם זה ברור לנו שהצעה כזאת לא יכולה להיות, אז למה בהמשך הנישואין? כי אנחנו מכירים? הרי ברור שבאותה מידה, הוא או היא יכולים להתאהב ולאבד את הכל.
האתגרים, הסכנות והבעיות הן רבות, להערכתי הרבה יותר מאשר במונוגמיה. וחזרנו להתחלה: כדי שמונוגמיה תוכל לעבוד, יש להשקיע בה כל הזמן. על נישואין אמרו מה שאמרו על הדמוקרטיה: היא לא מושלמת, אבל אני לא מכיר שיטה טובה ממנה. יש אתגרים בזוגיות ובנישואין לטווח ארוך. אבל האלטרנטיבה של בדידות, או להיכנס לשדה מוקשים שעלול להשאיר אותנו בודדים, הוא גרוע בהרבה.
אני חושב שהתורה התירה לבעל לשאת יותר מאישה אחת בגלל הליבידו המוגבר שלו לעומת האישה [וגם כי הוא יכל לפרנס אותן], אך אנו לא מכירים אף סיפור אחד מהתנ"ך, שיחסים אלו היו טובים לנשים שהיו מעורבות בהן. במקרה הטוב, רק לגברים וגם בזה אני מסופק. בגמרא אנו לא מוצאים אף תנא או אמורא שהיה נשוי ליותר מאישה אחת, על אף שלכאורה היה מותר לגמרי. כלומר, על אף שמותר מהתורה לשאת שתי נשים, אין אף סיפור בתנ"ך שנגמר בטוב עם יחסים אלו.
אינני חושב שאנו רוצים לחזור לאפשרות של לשאת שתי נשים, בעולם שבו מעמד האישה משופר והוא יותר שוויוני. אך גם לא להסתבך בשיטות החדשות שאיננו יודעים עדיין להעריך את נזקם.
יש דבר אחר שאני בהחלט מוכן לקבל. באמת באמת אנשים משתנים ונהיים אנשים אחרים. לא הרי ילד בן 20 שהתחתן עם אהבת חייו כמבוגר בן 40. שניהם יכולים להיות אנשים אחרים בשלב הזה. לכן התורה התירה גירושין ולא כפתה איש על אישה למשך כל ימי חייהם. אז אם הזוג לא מצליח להתרגל ל"אני החדש" של כל אחד מהם, אז אולי באמת עדיף לפרק בצורה חברית את החבילה ולהתחיל מחדש. אבל ברור לי, שזוג מודע, שעובד כל החיים על הזוגיות שלהם, יכולים להכיל כמעט כל שינוי ולצאת מהם מחוזקים ואוהבים יותר.
כל הדברים הנ"ל כתבתי, בלי להתייחס לצד ההלכתי, שאישה שמקיימת יחסים עם גברים אחרים בזמן נישואיה, נאסרת על בעלה. אך דבריי נכתבים גם עבור בני אדם שלא מרגישים מחוייבים להלכה שרוצים תשובות ושנישואיהם יקרים להם.
תוספת לזוג שומרי מצוות: סביר להניח שגם אם זוג הגיע להסכמה לגבי נישואין פתוחים, יש יותר מסבירות שאחד מהם ירצה לחזור בו מזה לאחר זמן. החינוך, החברה, הרגשות הדתיים, ייסורי המצפון או כל דבר אחר, עלול לגרום לאחד מהם לרצות להפסיק את מה שנהגו. אך בן או בת הזוג שטעמו טעם חטא לא במהרה יוותרו על זה ולא יוותרו לבני זוגם על השתתפותם בזה, גם בניגוד לצו מצפונם. לכן, עצתי כמובן, היא לא להתחיל במשהו שמעמיד בסכנה עצומה את עצם המשפחה שלכם. אלא אדרבה, תשקיעו כמה שיותר בשימור התשוקה והאהבה ביניכם ותראו כמה נפלא זה יכול להיות.
תוספת (לאור הערה שקיבלתי-תודה): למען הסר ספק (חשבתי שזה ברור), מי שבוחר לממש דרך זו של חוסר נאמנות לבן או לבת הזוג שלו, נחשב שיצא מגדר קדושת ישראל וקדושת המשפחה בישראל. האידיאל היהודי הוא נישואים של איש אחד לאישה אחת בלבד ולהיפך. אנחנו לא מוצאים אפילו דוגמא אחת בתורה של איש שהיה נשוי לשתי נשים וזה נגמר ב"הפי אנד" (סוף טוב). בכל מאות השנים של המשנה והגמרא, אנו לא מוצאים תנא או אמורא אחד בולט שהיה נשוי לשתי נשים, על אף שבכל התקופה הזאת היה מותר. הנתון הזה אומר דרשני ואני מפרש אותו שהמגמה של מונוגמיה מוחלטת כבר שלטה רבות לפני שרבינו גרשם בא וקבע את זה בחרם. לכן, זה צריך להיות ברור כשמש בימינו: כל מי שתורת ישראל יקרה לו ונוהג על פי המסורת, לא יכול לקבל התנהגות של חוסר ייחודיות מוחלטת של בני הזוג זה לזו בשום אופן.
נקודה אחרונה: אתם מחנכים את הילדים שלכם לאור ערכים מסויימים כולל ערכי המשפחה כיסוד בבית יהודי. אין שום דרך שהם יקבלו ויסכימו עם שום הסבר שלכם, אם יתגלה להם שאחד מההורים או שניהם לא מיוחדים זה לזו. בבת אחת אתם עלולים להרוס חינוך יהודי של שנים. דבר זה יש לחשוב עליו בכל התנהגות שהיצר מיפה בעינינו ומסביר לה פנים.