איך אפשר להתמודד עם פחד מחתונה?
פחד בעיקר מכל הנושא הזה ..
בתור בחורה דתיה שעד היום חיה/עבדה ושהתה בעיקר במחיצת בנות,
איך אפשר לשנות את התודעה שכל מה שהיה אסור ולא צנוע פתאום הופך למותר ולמצווה…
איך אמורים להתרגל למגע?
איך אפשר להתגבר על הבושה מהסיטואציה הזו
(בכל זאת חשיפה הכי אינטימית שיש) והכי מפחיד-איך אני ירגיש?
אומרים שזה כואב הפרט בפעם הראשונה איך אפשר לא לשקשק מפחד? .
תודה שאתה נותן מענה בתחומים הכ"כ רגישים האלו.
שלום לשואלת,
אני מברך אותך ששאלת, כיון שזו שאלה חשובה מאד ששותפים לה בנות ובנים
(כן, כן, גם בנים).
אתחיל בסיפור אישי. החברותא שלי התחתן שנה או שנתיים לפניי.
היינו מאד קרובים, על אף שלא דיברנו כמובן על מה שקורה בינו לבין אשתו.
לאחר שהתארסתי, אזרתי אומץ ושאלתי אותו:
תגיד, איך אתה מוריד בגדים ליד אשתך? אתה לא מת מבושה?
הרי כרווק, אם בחורה היתה רואה אותי בעירום,
הייתי רוצה לקבור את עצמי באותו רגע?!
הוא צחק עלי ופשוט אמר:
אחרי החתונה, אתה תראה שזה הדבר הכי טבעי בעולם.
אני לא יכול להגיד שהתשובה שלו לגמרי הניחה את דעתי,
אבל בפועל כך, פחות או יותר, קרה.
לאחר חתונתי, שנינו הרגשנו די בנוח אחד ליד השני כדבר טבעי.
חשבתי רבות, איך זה קרה.
אז באדם הראשון נאמר:
נאמר על כן יעזוב איש…ודבק באשתו והיו לבשר אחד (בראשית ב כד).
איש ואישה נהיים בשר אחד. יש לזה כמה מובנים,
אבל ניתן לראות את זה במובן הבא:
האיש והאישה הם כמו אחד, כלומר,
כמו כשאת לבד את לא מתביישת מעצמך,
אז הוא אחד איתך ואתם לא מתביישים אחד עם השני.
ברור שזה לא בדיוק אותו דבר, ואני מנחה זוגות לשמור על הפרטיות אחד של השני, גם כשהם לבד.
כל אחד מגדיר מה חשוב לו לעשות לבד. לפעמים להתלבש, או להתקלח או שירותים.
יש גברים שאין להם בעיה להשתין (סליחה על המילה) ליד האישה שלהם,
ויש אחרים שזה לא יעלה על הדעת.
יש זוגות שיכולים להתקלח ביחד,
ויש אחרים שזה לא יעלה על הדעת –
יש זוגות שיגיעו לזה אחרי 10 שנות נישואין…
אני מנחה את החתנים והכלות
שבלילה לאחר החתונה,
כל אחד ייכנס להתקלח לבד,
יתלבש בפיג'מה בתוך חדר המקלחת בפרטיות,
ורק לאחר מכן במיטה, להיחשף אחד לשני,
וגם אז בחושך או לפחות באור מאד מוגבל.
כל זה על מנת להשרות בטחון ומרחב עד שיתרגלו אחד לשני.
אני חושב שהדבר החשוב ביותר זה לדבר על זה עם בן או בת הזוג לקראת החתונה.
מאד מאד חשוב לתאם ציפיות על מנת למנוע אכזבות מהצד השני. גם הדיבור על החששות, מאד יקלו עליהם. מה גם, שבעקבות השיחה,
הוא יהיה רגיש למקום שבו את נמצאת. ייתכן שבן הזוג שלך חושש בדיוק, בדיוק – מאותם דברים
שאת חוששת והעובדה שאת פותחת שיחה איתו עליהם
נותנת גם לו מקום להביע את חששותיו.
כך גם לגבי כאב בקיום היחסים. א. לא תמיד זה כואב, ב. וגם אם כן, לפעמים זה כאב מאד קטן.
בכל מקרה אם כואב, מיד מפסיקים. לא עושים משהו שכואב. גם על זה צריך לדבר לפני החתונה.
להביע את החששות – זה לגיטימי ונצרך.
את צריכה לקבל הדרכה ממדריכת הכלה עם איזה חומר להשתמש על מנת שזה יסכך את האיזור ולא יכאב.
בכל מקרה, לא לשכוח. לא מקיימים יחסים אם כואב – זה זכותך המלאה.
ואז לאט לאט, ובהדרכה נכונה, אתם מתקדמים עד אשר כבר לא יכאב –
אם בכלל זה כאב בפעמים הראשונות – ייתכן שלא.
וגם את צודקת לגמרי.
המעבר מצניעות מלאה והכל אסור –
להכל מותר צריך להיעשות בהדרגתיות.
הלוואי שההורים או המורות היו מדברות על זה
יותר בבית הספר. לצערי, כיום
לא מדברים על זה ואם כן אז לא מספיק.
לכן, אתם כבני זוג, תעשו את המעבר במשך כמה שבועות,
חודשים או אפילו שנים, עד שתרגיש בנוח לגמרי בגוף שלך עם עצמך וליד בן הזוג שלך.
בהצלחה רבה!
הרב רפי