על ריצוי

[מאמר זה הוא מענה לשאלות פרטניות שנשאלתי בסקר שערכתי לאחרונה בין המנויים על המכתבים במוצ"ש].

יש מעט מאד דברים שמכבים (מלשון כבאי אש) תשוקה כמו ריצוי בחדר המיטות.

אסביר ואפרט.

הרבה מאד פעמים גברים ונשים נשואים מְרַצִּים את בני הזוג שלהם. זה קורה בהרבה תחומים וגם בחדר המיטות.

אנחנו מרצים אותם כאשר אנו עושים משהו שאנו לא כ"כ רוצים.

אבל אנחנו עושים את זה בגלל:

שהם ביקשו

כדי לשמח אותם

כי הם מצפים לזה גם בלי שהם ביקשו

כי אחרי זה הוא יכעס

כי אם לא היא תהיה ברוגז כל היום או כל השבוע

ועוד ועוד.

לא תמיד זה רע. בכל מערכת יחסים, אנחנו עושים פעולות או דברים שונים, כי בן הזוג שלנו רוצה, וזה ישמח אותו וזה בסדר גמור.

אני במילואים עכשיו (הדברים נכתבים במשמרת לילה ארוכה) ואשתי שלחה לי חבילה קטנה עם כמה שוקולדים. היא יודעת שאני תמיד ובכל מצב אוהב שוקולד. אז היא שלחה לי אותם כדי לשמח אותי, על אף שהיא לא בעניין בכלל.

אז זה ממש בסדר וזה בהחלט מביע אהבה.

אבל, כאשר זה מגיע למיניות זה משהו אחר לגמרי.

כאשר אני מתבקש להשתתף במעשה מיני ביחד עם בן או בת הזוג שלי

בניגוד לרצוני

או שסתם אין לי חשק

או שאני עייף

או שבא לי משהו אחר

או שאין לי כח להתאמץ על זה

או שהוא בתוך המעשה מבקש ממני דברים שאני לא כל-כך אוהב לעשות

אז אפשר לעשות את זה פעם או פעמיים או אפילו עשר פעמים.

אבל לא יותר!

כי אז זה הופך להיות מטלה ומעמסה מאד קשה וככל שאתרצה יותר, כך זה יגרום לי שבפעם הבאה – לא ארצה להשתתף בפעילות הזאת.

ההבדל הגדול בין סתם להעניק, לבין מיניות הוא שזה דבר שאני לא רק עושה למען מישהו אלא אני אמור להביא את האני הפנימי שלי למשהו שאני לא כל כך רוצה, וזה לא עובד.

והגוף זוכר הכל. וכיון שהגוף זוכר שבפעם הקודמת לא היה כיף או שנאלצתי לשתף פעולה, אז בפעם הבאה ממש לא יהיה לי חשק.

וככל שאני מְרַצה יותר, כך בצורה ישירה יורד רמת החשק.

אני כותב את הדברים לגברים ולנשים כדי להיות מודעים ל"מחיר" של לשדל את בן הזוג לקיים יחסים כאשר הוא לא באמת רוצה.

אז מה ניתן לעשות?

זה לא ביום אחד.

אבל הכיוון הוא שמי שהחשק שלו לא מגיע בצורה טבעית או ספונטנית, וממילא הוא צריך להתאמץ יותר, יכול לעשות פעולות שונות כדי להיכנס לאווירה. אבל ראשית, הוא או היא צריך לרצות להיות באירוע. צריך לרצות להגיע למפגש המיני מתוך רצון עצמי ולא כדי לרצות את הצד השני.

אני לא יכול לפרט במכתב זה את מגוון הפעולות הרבות הנדרשות לשם כך, אבל ניתן למצוא בבלוג שלי מאמרים רבים המתייחסים לנושא.

יש גם את הצד השני: של מי שמְרַצִּים אותו. התפקיד שלך זה לשחרר. להפסיק לדרוש או לבקש או להתחנן שבן או בת הזוג שלך יהיה שותף כאשר הרצון לא בא ממנו. שחרר. אתה לא יכול להיות המדריך המיני שלה ואת לא יכולה להביא את האיש שלך למקום שהוא לא רוצה להיות בו. זה צריך לבוא מעצמו.

האם הדבר בר תיקון ושינוי? כן וכן וכן.

צריך להאמין, לרצות במשותף, לתת מקום לשינוי ולשחרר.

באהבה רבה,

הרב רפי

אם אתם מוכנים לזה כזוג – לעשות קפיצה משמעותית יחד, זו הזדמנות להצטרף למסע מיוחד 
המסע לתשוקה לזוגות – הצטרפו עוד היום מכאן