השיחה בין אישה לבעלה על חוסר בחיי אישות

בעקבות המאמר בשבוע הקודם על פערים במיניות בין גברים לנשים, קיבלתי יחסית לא מעט תגובות מהקוראים.

אישה אחת ביקשה ממני לכתוב את מהלך השיחה שהיא רוצה לנהל עם בעלה על כך שהוא ממעט לקיים איתה יחסי אישות.

חוץ מהתוכן של השיחה, צריך לבחור את הסטינג – את המקום ואת הזמן לקיים שיחה כזאת. מאד חשוב שזה לא יקרה בערב שמתכוונים לקיים יחסים. אלא בוחרים זמן ומקום נייטרלי כגון המטבח או הסלון (כמובן, כאשר אין ילדים מאזינים).

להלן תוכן שיחה אפשרית בין אישה לבעלה. במקרה הפוך, פשוט תהפכו את מין הדובר. כמובן, זו רק דוגמא, וכל אחר צריך לבחור לעצמו את מה שמתאים לו ונכון לו לומר.

בעלי היקר מאד!

אני מאד אוהבת אותך ורוצה להמשיך להיות נשואה אליך באהבה ובאושר.

אני רוצה לדבר איתך רגע על משהו שחשוב לי מאוד, ואני מבקשת שתשמע אותי עד הסוף, לא כדי להתווכח – אלא כדי להבין את מה שעובר עלי.

אני אוהבת אותך. אני מעריכה אותך. אני בחרתי בך לבן-זוג לחיים, ודווקא בגלל זה קשה לי לשתוק יותר.

אני מרגישה שיש בינינו פער גדול בתחום של הקרבה הזוגית שלנו.

זה לא רק עניין של גוף – זה עניין של קשר, של אהבה, של להיות איש ואישה באמת.

כשאנחנו ממעטים לקיים יחסים, אני מרגישה לבד בתוך הנישואין.

אני מרגישה שאני אישה שלא נוגעים בה, שלא משתוקקים אליה, שלא בוחרים בה מחדש.

שבעצם, אתה לא רואה אותי.

אני לא אומרת את זה כדי לפגוע בך. אני אומרת כי זה כואב לי, כי זה חסר לי.

אני לא צריכה מושלמות.

אני צריכה אותך.

אני צריכה שתרצה אותי.

אני רוצה שנהיה בזה יחד, ולא שכל אחד ייסגר בתוך עצמו.

אני מבקשת קרבה ושתיקח אחריות על הזוגיות שלנו.

אם יש משהו שמפריע לך – בי, בעצמך, בגוף, ברגש – אני מוכנה לשמוע.

אבל בבקשה אל תדחיק, אל תיעלם, אל תשתוק.

אני כאן לא כדי להאשים אותך, אלא כדי להילחם עלינו.

אני רוצה שתדע שאני לא מדברת מתוך כעס אלא מתוך געגוע.

געגוע אליך כמו שהיינו, ואל מה שאנחנו יכולים להיות.

יש בינינו הרבה דברים טובים – בית, שותפות, אחריות, הורות, דרך.

אבל חסר לי הלוז של הזוגיות שלנו.

חסר לי המרחב שבו אני מרגישה אישה שלך, ולא רק שותפה לניהול החיים.

כשאין בינינו קרבה גופנית, משהו בי הולך ונסגר.

אני מתחילה לפקפק בערך שלי בעיניך. ובערך שלי כאישה.

אני שואלת את עצמי: אולי אני כבר לא רצויה? אולי אני כבר לא מושכת?

ואלו מחשבות שלא צריכות להיות בתוך נישואין.

אני לא צריכה ממך רק מגע.

אני צריכה שתרצה להתחבר אליי.

שארגיש שאתה בוחר בי, שאתה מתקרב אליי, שאתה לא בורח.

אני אשתך.

אני המקום שאמור להיות לך הכי בטוח בעולם.

גם לי לא תמיד קל. גם אני מתמודדת עם רגשות, עם עומסים, עם פגיעות.

אבל אני לא רוצה שנברח אחד מהשנייה דווקא במקום שבו נוצר חיבור.

אני מאמינה בך.

אני מאמינה בנו.

ואני מאמינה שאפשר לבנות כאן משהו חי, חם, מחובר – אם רק נבחר בזה.

אני מבקשת שנדבר, שנבדוק, ואם צריך – שניעזר באיש מקצוע.

אבל שלא נשאיר את זה כמו שהוא.

אני לא יכולה להמשיך ככה ולכן, אם אנו לא יכולים לעזור לעצמנו, אז בוא נמצא מישהו אמין ודיסקרטי שנוכל לדבר על זה ושיושיט לנו יד.

"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" אמרו חז"ל. לכל בן אדם בחיים שלו יש זמן או תקופה שבו הוא צריך לקבל עזרה. אז אני מבקשת שנטפל בזה ביחד ואני צריכה אותך איתי.

—-

עד כאן מהלך של שיחה אפשרית.

אתם מוזמנים לעשות בזה שימוש לפי הצרכים שלכם, בשפה שלכם ולפי מה שמתאים לכם.

הערה: בכוונה לא השתמשתי בטיעונים הלכתיים, כגון: מצוות עונה וכד', כיון שאני סבור שאסור להשתמש בדת במאבק או בויכוח זוגי. זה לא מועיל ורק מרחיק. אלא צריכים לדבר על הצרכים והרצונות האנושיים.

באהבה רבה ומאחל להצלחתכם הזוגית,

הרב רפי