היחס להנאה באופן כללי ביהדות הוא אחד הנושאים המרכזיים העומדים ביחס שלנו למיניות בכלל. אם עונג והנאה הם מושג שלילי, אז ברור שזה יבוא לידי ביטוי גם ביחסי אישות בין בעל ואישה. כתבתי על זה במאמרים שונים ולאחרונה למדתי מדרש מעניין ביותר בהקשר זה בויקרא רבה פרשה יד.

"אשה כי תזריע", הדא הוא דכתיב (תהלים נא) "הן בעוון חוללתי", – רבי אחא אמר: אפילו אם יהיה חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהיה לו צד אחד מעוון. אמר דוד לפני הקב"ה: רבון העולמים כלום נתכוון אבא ישי להעמידני? והלא לא נתכוון אלא להנאתו, תדע שהוא כן שמאחר שעשו צרכיהן זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן.

המדרש דורש את הפסוק הפותח את פרשת תזריע: אישה כי תזריע וילדה זכר. המדרשים עוסקים כאן בלידה והריון, ומצטטת פסוק מתהילים שבו דוד המלך אומר שהוא נולד בחטא: "הן בעוון חוללתי" (מלשון תחילה ויצירה). רבי אחא אומר שגם גדול החסידים, או במילים אחרות מי ששואף לעשות את כל מעשיו לשם שמים ממש בלי שום אינטרס או הנאה אישית, לא יוכל להימלט מהנאה בעת קיום יחסי אישות והוא קורא הנאה זו "עוון". לשם הוכחת דבריו הוא מצטט את דברי דוד המלך שהוא עצמו נולד בחטא של אביו, שאפילו ישי אבי דוד לא נמלט מהנאה זו. דוד אומר שאביו בכלל לא התכוון להוליד אותו אלא לקיים יחסי אישות עם אשתו לשם הנאתו, וכיון שקיימו יחסים, נולד מחיבור זה ילד והוא דוד המלך.

אם כן, מה המדרש רוצה? מצד אחד, הוא קורא להנאה המינית "עוון", ומצד שני, למעשה אף אחד לא נמלט מזה, אפילו "חסיד שבחסידים". אז האם כולם מלאי עוון?

השאלה מתחדדת לאור העובדה שעל ישי אבי דוד אומרת הגמרא במסכת שבת (נ"ה ע"ב) שהוא היה אחד מארבעת האנשים בהיסטוריה ש"מתו בעטיו של נחש". כלומר, הם הסתלקו מן העולם רק בגלל שנקנסה מיתה על העולם מאז חטא אדם הראשון, ולולא גזירה כללית זו הם היו חיים לנצח כיון שהם היו ללא חטא כלל. אבל כאן המדרש במפורש קורא "עוון" להנהגתו של ישי ביחסי האישות. יש אפילו הוכחה לכך, כיון "שעשו צרכיהן זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן". כלומר, כיון שכל אחד נהנה בעצמו, כאילו בשביל זה בלבד הם באו והם עתה מפנים גב זה לזו במיטה. לכאורה מבין המדרש שאם כל מעשיהם היו ללא הנאה אישית, הם היו ממשיכים לשכב פנים מול פנים, בדומה לכרובים בבית המקדש שפונים זה לזה.

ייתכן שהמדרש כאן חולק על הגמרא בשבת וסובר שלישי אבי דוד כן היו עוונות. אבל אני סובר אחרת. אני לומד שהגמרא והמדרש משלימים זה את זה. הרי בראשית המדרש רבי אחא קורא ל"חסיד שבחסידים" אפילו לאדם שיש לו הנאה מינית. אם זה היה באמת עוון, הוא לא היה יכול לקבל כינוי חשוב זה. אלא שיש במדרש הכרה במצב האנושי. רבונו של עולם שתל בעולם את ההנאה המינית על מנת שנמשיך את קיום העולם וזה ימשוך אותנו להוליד את הדור הבא. בזכות ההנאה המינית נולד דוד מלך ישראל, כיון שאביו לא נתכוון "אלא להנאתו", וכך באמת ב"ה באים ילדים רבים לעולם. הנאה זו, ביחס להתבטלות המוחלטת כלפי אלוקים הוא אכן עוון, אבל עוון רצוי. עוון בעיקר בעיני עצמו, אבל לא בעיני אלוקים. ישי אבי דוד נפטר מהעולם לחלוטין בלי שום חטא, על אף שברגע השיא עם אשתו היתה לו הנאה מינית. רגשי האשמה המלווים את האדם על מה שמותר ולא אסור, הוא הוא העוון שעליו מדבר בעל המדרש.

מכאן, אני מבקש לדון במצבינו. אנו לא חסיד שבחסידים, ואנו מתים בעוונותינו כדרך כל הארץ על אף שאנו מתאמצים להיות נקיים וחסידים. ביחד עם זה, גברים ונשים רבים מוצפים ברגשי אשמה כאשר מגיעים למקום של הנאה, חלקם הנאה בכלל, וחלקם הנאה מינית. יש אנשים שכאשר הם נהנים בעולם הזה, זה נראה להם לא קדוש ולא ראוי, כאילו ירידה בעבודת ה'. אני סבור שזה המסר העיקרי שבעל המדרש מבקש להעביר לנו: אפשר להיות צדיק גמור, אפילו מארבעת אלו שמתו בעטיו של נחש, ובכל זאת לחיות חיי אישות מלאים ומספקים.

המסר הזה הוא מורכב. רבים לא מבינים אותו. איך ייתכן שקדושה והנאה ילכו יד ביד? דת שלימה נוסדה על בסיס ההכחשה של הגוף ושל האפשרות הזאת. אך המיוחד בתורה היהודית שהיא ידעה לקדש לא רק את הנשמה, אלא גם את הגוף. וכמו בכל דבר בתורה, כל דבר במידה: אוכל במידה, הנאה במידה, מיניות במידה ובמקום ובזמן הראוי. וחכם עיניו בראשו!

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. שולי גל

    המדרש יפה וחזק, והדרישה שלך על המדרש עוד יותר יפה וחזקה. תודה.
    מחשבה עברה בראשי: שמעתי פעם על מדרש (לא יודעת מה המקור), שמתאר את החרם שעשו אחי דוד נגדו בגלל שחשבו שהוא נולד לאימם בזנות, מכיון שישי פרש ממנה אחרי בנו האחרון )זה שלפני דוד(, בעקבות הלחץ החברתי עליו בגלל שנישואי סבתו רות עם בועז לא התקבלו בציבור, והראייה לפי המדרש שבועז מת למחרת החתונה. הציבור ראה בזה עונש על שנשא מואביה.
    לכן פרש מאשתו וכשגבר עליו ייצרו הזמין את השפחה הנכריה לקיים יחסים איתו. השפחה גילתה לאשת דוד והציעה לה להתחלף בלי שיידע ישי, וכך היה. מהביאה הזאת התעברה וילדה את דוד. האחים וישי היו בטוחים שהיא הרה לזנונים ולכן החרימו אותו, לכן כלל לא ראו לנכון לקרוא לו לזבח המשפחתי כששמואל הגיע. הם התביישו בו.
    חשבתי שדוד מתכוון שהעוון הוא במחשבה של ישי שהביאה הזאת היתה בחטא.
    אחרת קשה לי להתייחס מכל כיוון שהוא לביאה שנקראת עוון בין איש לאשתו.
    האם יש עוד התייחסות לביאה בקדושה וטהרה שנקראת עוון?
    שולי גל מבארות יצחק

  2. הרב רפי

    שולי, שלום! תודה על תגובתך המלומדת. איני מכיר את המדרש שכתבת. מעניין מאד. כתבת: האם יש עוד התייחסות לביאה בקדושה וטהרה שנקראת עוון? כתבתי מאמר אחר שאשלח אולי בעתיד על ההלכה שבעצם קיום היחסים בין איש ואישה, שניהם נטמאים. עד כדי כך שבזמן ששמרו על תקנת עזרא הסופר, היה אסור ללמוד תורה עד שהגבר יטבול. אמנם להלכה הגזירה התבטלה, עדיין זה משאיר מקום למחשבה למה.
    כל טוב,
    רפי

  3. אילנה זנד

    שלום הרב אוסטרוף,
    תודה רבה על לימוד יקר ומעמיק.
    אני רוצה להעביר את הלימוד החשוב הזה הלאה, והמקורות כל כך מחזקים את הדברים.
    תודה רבה.
    ה' יברך אותך על שליחות חשובה זו.
    ונשמח לשמוע עוד
    תודה רבה

כתיבת תגובה