אני מלמד בסמסטר הזה קבוצה של בנים במכינה קדם צבאית דתית. חלק מהמשתתפים מהארץ וחלק מחו"ל.
אני מלמד קורס שנקרא: איש, אישה ומה שביניהם.
כך התחלתי את דרכי בתחום של חינוך לזוגיות ומיניות חיובית, כאשר תלמידות שלי מהאולפנא עברו למכינה מעורבת של בנים ובנות וביקשו שאמשיך ללמד אותם שנים אחרי התיכון.
כאשר נוכחתי בתוכנית הלימודים שלהם שם, שאלתי את עצמי, איך ייתכן שאין להם שום שיעור על בנים ובנות? הרי הדתיים שבהם למדו עד עתה במסגרות נפרדות. פתאום, בגיל 18, לראשונה בחייהם, הם לומדים ביחד עם בני המין השני ואף אחד לא מתייחס למציאות החדשה הזאת. וכך בניתי תוכנית שנתית בכלל הנושאים של בנים ובנות, והתחלתי ללמד.
לאחר כמה שנים, התלמידים התחילו להתחתן וחזרו אלי עם שאלות ותהיות. נוכחתי לדעת שאין מענה בציבור הדתי לנושאים של מיניות אחרי החתונה. כך נכנסתי לתחום לאחר שלמדתי קורס מקצועי בייעוץ מיני במכון פועה בשיתוף עם אוניברסיטת בר אילן. המשכתי תמיד ללמוד. על אף שהיום רוב עבודתי וכתיבתי מכוונת לזוגות נשואים, עדיין אני אוהב ללמד את הגיל הצעיר. זה משאיר אותי מחובר לדור הנוכחי ובעניינים של מה קורה עם הנוער שלנו ועם הדור הבא.
כל שנה, אני פותח את השנה בסקר בלתי מדעי קטן.
השאלה הראשונה היא: למי מכם יש שיח פתוח עם אבא או אמא בנושאים של מיניות, זוגיות, חֲבֵרָה, זהות מינית וכד'. אני מבקש מהם לחלק את זה ל-3 קטגוריות: א. פתוח לגמרי, ב. ככה ככה ג. כלום חוץ מאולי שיחה לקראת גיל ההתבגרות.
התשובה לפניכם:
80% מהנערים לא מדברים עם ההורים שלהם בכלל. כלום! עוד כמה אמרו שיש אפשרות לשיחה אבל היא לא באמת מתקיימת. חלקם אמרו שההורים מאד פתוחים והיו רוצים לדבר איתם, אבל הם, הנערים, ממש לא מעוניינים בזה.
השאלה השנייה שאני שואל אותם היא: מה הם קיבלו בנושאים הנ"ל במשך 12 שנות לימוד במערכת החינוך המפוארת שלנו או בחו"ל.
מבית הספר, רובם זוכרים כמה שיעורים ושיחות במעורפל. לא משהו משמעותי.
קיבלתי תשובות כמו: כן, כמה שיעורים פה ושם. סמינר של כמה ימים, אבל אני לא זוכר כלום. שיעורים של הרב שהיו לרוב מביכים. שיעור בעד טיפולי המרה להומואים וכד'. היו גם שציינו שיעורים ליחסים בהסכמה או אמצעי מניעה (בעיקר מבתי ספר בחו"ל). תלמיד שלמד בבי"ס יהודי יוקרתי בניו יורק סיפר שבמערכת היה שיעור בשם: סקס עם הרב. אחרי פעמיים הוא עצמו היה נבוך והפסיק ועד סוף השנה למדו משהו אחר.
לאחר מכן עשיתי משהו חדש שלא עשיתי עד היום.
ביקשתי שיכתבו בצורה אנונימית על פתק: כמה פעמים צפית בפורנוגרפיה בשבוע האחרון? תכתבו רק מספר.
מתוך קבוצה של כ-20 אלו התשובות:
0 – 2
1 – 4
2 – 2
3 – 4
4 – 2
5 -1
6 – 1
יותר משש פעמים בשבוע – 2
לא שלא ידעתי שנוער צופה בפורנוגרפיה, אבל כאשר שמתי את שתי השאלות האלו ביחד, זה כאילו היכה בי ושם את האמת מול הפרצוף.
כי המשמעות הפשוטה היא: הפורנוגרפיה היא המחנכת הרישמית של הנוער למהי זוגיות, מיניות, אהבה ובכלל יחסים בין גברים לנשים.
שנים רבות מחיי אני משתדל לחנך בדיוק נגד זה. אני סבור שהחינוך למיניות חיובית, לשיח פתוח ובטוח סביב מיניות, זהו המתכון הנכון ביותר על מנת שאנו, ההורים והמורים, נהיה המחנכים ולא הפורנו.
זו אחת הסיבות שאני מכתת את רגלי ממקום למקום, כדי לתת זריקת נגד גם נגד פורנוגרפיה והחינוך הגרוע שלה.
אז מה עושים? מה החינוך הנכון? האם סגירת החומות, סננים? או האם ניתן לחנך לבחירה של מה עושים?
כיון שמכתב זה כבר התארך, אשתדל להשיב על זה באחד השבועות הקרובים.
רק אומר משפט אחד: אני בטוח שהחינוך לשיח חיובי וטוב על אהבה, זוגיות ומיניות הוא התרופה הטובה ביותר לדור שלנו.