שלום הרב.
אני חושב שאשתי מסתירה את העובדה שהיא טבלה במקווה מכיוון שהיא אינה מעוניינת לקיים יחסי אישות.
האם זה מותר? עלי לציין שיש לנו כבר ילדים.
תודה ויום טוב
שלום וברכה,
קיבלתי את שאלתכם על חובת הדיווח של הטבילה.
אני רואה שני חלקים בשאלתכם.
א. האם אישה שלא רוצה לטבול על מנת שלא לקיים יחסי אישות חייבת לטבול בזמנה?
ב. האם מותר לאישה שטבלה להסתיר את דבר טבילתה מבעלה על מנת שלא לקיים יחסי אישות או לא לטבול בכלל?
א. האם אישה שלא רוצה לטבול, על מנת שלא לקיים יחסי אישות, חייבת לטבול בזמנה?
ישנה מחלוקת רחבה בש"ס לגבי מצווה הטבילה בזמנה (נדה כ"ט ע"א – ל ע"א, יומא ח ע"א ו-פח ע"א ועוד). בעקבות הגמרא נחלקו בכך הראשונים. לכאורה, מחלוקת זה אינה שייכת בימינו כיון שהאישה אינה טובלת בתום שבעת ימי נידה כדין התורה, אלא לאחר שבעה נקיים (תוספות נדה ל ע"א ד"ה ושמע מינא ותוספות הרא"ש שם ועוד). אך בפועל, רבינו חננאל סובר שטבילה בזמנה מצווה וחייבת לטבול ברגע שהיא יכולה, בגלל מצוות עונה ( ב"י יו"ד סי' קצז וט"ז שם). וכך כתב בבית יוסף (יורה דעה סימן קצז(:
אלא כיון שאינן מתעכבות מלטבול אלא מפני תקנת חכמים כשמגיע זמן שקבעו להן חכמים טבילה בזמנה מיקרי ומצוה היא. וכן כתב בסמ"ג (לאוין קיא דף לז ע"ג) על הירושלמי דבפרק כל היד (ה"ד) שכתב רבינו בסמוך וכן ראיתי גיסי ר"ש ב"ר שמעון שהיה מנהיג לבתו לטבול אף בחורף בזמנה אף על פי שאין בעלה בעיר ע"כ. וכתבוהו הגהות מיימוניות בפרק ד' מהלכות איסורי ביאה (אות ד) והמרדכי בריש שבועות (סי' תשלד) אלמא דמאן דסבר דטבילה בזמנה מצוה אף בזמן הזה קאמר שהיא מצוה.
וכך כתב בשולחן ערוך סימן קצז סעיף ב:
אם בעלה בעיר, מצוה לטבול בזמנה שלא לבטל מפריה ורביה אפילו לילה אחד.
הדגש הוא על כך שבעלה בעיר, כיון שלכאורה ללא זה, אין היא חייבת לטבול, כיון שמעיקר הדין אנו פוסקים שטבילה בזמנה אינה מצווה לטבול (עיינו בית יוסף וביאור הגר"א שם ס"ק ה).
לפי זה, במקרה שאישה לא רוצה לקיים יחסי אישות, האם היא חייבת בכל זאת לטבול? האם זה דומה לכך שבעלה אינו בעיר, אז אינה מחוייבת לטבול, כפי שכתב הרמ"א בשולחן ערוך שם?
שבט הלוי (שו"ע קצז סעיפים א' וג') כתב שהאישה מחוייבת לטבול כיון שהיא משועבדת לבעלה גם לענייני קירבה של חיבוק ונישוק גם אם מסיבה כלשהיא הם לא יכולים לקיים יחסי אישות. הוא כתב שיש על זה מצווה, לא רק רשות. אמנם אם הבעל אינו בעיר, אז ניתן לדייק מדברי השולחן ערוך שאין לה מצווה לטבול. אך במקרה דנן, בעלה בעיר, רק שהם לא יקיימו יחסים, אזי במקרה זה היא עדיין מחוייבת לטבול.
ב"שערי אורה" עמ' 146 כתב כיון שאנו פוסקים להלכה שטבילה בזמנה לאו מצווה, לכן זוג יכול להחליט בהחלטה משותפת לדחות את הטבילה ביום או יומיים אם יש צורך בכך. עיינו שם בדוגמאות שהוא מביא. אמנם הדגש כאן הוא על החלטה משותפת ובהסכמת שניהם, ונראה משאלתכם, שיש ביניכם ויכוח על נושא היחסים אחרי הטבילה ואתייחס לכך בהמשך. אך מעיקר הדין, ניתן לדחות את הטבילה, אך צריך לזה סיבה טובה ורק במקרה הצורך, אחרת אין לדחות את הטבילה מהזמן הראשון שניתן לטבול לפי טהרת האישה.
ב. האם מותר לאישה שטבלה להסתיר את דבר טבילתה מבעלה על מנת שלא לקיים יחסי אישות?
לגבי השאלה השנייה, האם מותר לאישה להסתיר את דבר טבילתה על מנת שלא לקיים יחסי אישות. למעשה לפי שאלה זו, האישה בעצם מונעת מבעלה קיום יחסי אישות על ידי שהיא גורמת לו לחשוב שהיא טמאה.
דבר זה אסור כיון שהאישה משועבדת לבעלה ליחסי אישות. המובן של שעבוד זה הוא, שבין הבעל ובין האישה יש הסכם שהם מקיימים יחסים ביחד בצורה סידרה, שעל מנת כן הם נישאו. כך כתוב במשנה במסכת כתובות ס"א ע"ב:
המדיר את אשתו מתשמיש המטה: ב"ש אומרים שתי שבתות, בית הלל אומרים שבת אחת.
המשנה מדברת על זוג שהבעל נדר נדר לא לקיים יחסים עם אשתו. המשנה מגדירה את זה כהפרה יסודית של חיי הנישואין שלהם ולכן, לפי בית הלל, אם הוא נדר שלא יקיים איתה יחסים למשך שבוע, הרי היא זכאית לגט. אמנם מדובר פה בנדר, אבל המשנה מבטאת את המחוייבות של בני הזוג לקיום יחסי אישות בצורה סדירה, זה עם זו. אישה שמונעת יחסי אישות מבעלה נקראת מורדת (כתובת ס"ג ע"א) וכך כותב הרמב"ם בהלכות אישות פי"ד הלכה ח-ט):
האשה שמנעה בעלה מתשמיש המטה היא הנקראת מורדת ושואלין אותה מפני מה מרדה. אם אמרה מאסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתי כופין אותו לשעתו לגרשה לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנוא לה ותצא בלא כתובה…ואם מרדה מתחת בעלה כדי לצערו ואמרה הריני מצערת אותו בכך מפני שעשה לי כך וכך או מפני שקללני או מפני שעשה עמי מריבה וכיוצא בדברים אלו. שולחים לה מבית דין ואומרין לה הוי יודעת שאם את עומדת במרדך אפילו כתובתך מאה מנה הפסדת אותה.
רואים מהלכות אלו כמה הדבר רגיש. אמנם, אישה משועבדת וחייבת לקיים יחסים עם בעלה, אבל לא במקרה שהוא מצער אותה או שהיא מואסת בו. מכאן לשאלתך: לא. לאישה אסור להסתיר את דבר טבילתה כדי לצערו אך יש לברר את הסיבה לכך לפני שנוקטים בצעדים מעשיים כנגד זה.
סיכום:
אני מסכם את דבריי על פי עצתו האחרונה של הרמב"ם. אם יש מצב בין בני זוג שהאישה מסתירה את טבילתה או בכוונה לא טובלת כדי לא לקיים יחסים עם הבעל – אז פי ההלכה היבשה, הדבר אסור. מאידך, כפי שכתב הרמב"ם, איש מקצוע או רב שהתמחה בשלום בית צריך להיכנס לעובי הקורה ולברר מה קורה בין בני הזוג.
מצב זה הוא לא טוב וזוג לא יכול לחיות ככה, בשקר והסתרה ביניהם. כפי שכותב הרמב"ם, אסור לחייב אישה לקיים יחסי אישות אם בעלה מצערה, מצד שני, אסור לה לצערו סתם ויש לברר את הדבר (למשל: אולי האישה נמנעת מיחסי אישות כי יש לה כאב ביחסי אישות).
העצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לשואל השאלה היא ללכת בהקדם האפשרי למטפל זוגי מוסמך ולשתף אותו באתגרים שיש לכם בזוגיות וביחסי אישות.
בברכה לאהבת אמת שתשרור בביתכם.
רפי אוסטרוף