"ועוד גזרו שכל מי שנושא אשה תִּבָּעֶל לַהגמון תְּחִלה ואחר כך תחזור לבעלה. ונהגו בדבר הזה שלֹש שנים ושמונה חדשים עד שנִשׂאת בִּתו של יוחנן כהן גדול. כיון שרצו להוליכה אצל אותו ההגמון פּרעַה רֹאשה וקרעה בגדיה ועמדה ערומה בפני העם. מיד נתמלא יהודה ואחיו חֵמה עליה ואמרו: 'הוציאוה לשׂרפה ואל יתגלה דבר זה למלכות מפני סכנת נפשות', שהעיזה פניה להיות ערומה בפני כל העם הזה. אז אמרה לו: 'היאך אתבזה לפני אחי ורעי ולא אתבזה בעיני ערל וטמא שאתם רוצים למעול בי ולהוליך אותי לשכב אצלו?' (מדרש מעשה חנוכה, מכ"י מינכען נדפס באוצר טוב ח"א ל"ט, ובית המדרש ח"ה מופיע בי"ד אייזנשטיין, אוצר המדרשים, עמוד קפה).
הבת של הכהן הגדול קרעה את המסווה מעל ההשלמה של ההנהגה היהודית למסירת הבנות להיבעל על ידי ההגמון היווני בליל חתונתה. אפשר להבין את הדרישה להוציא אותה לשריפה כפשוטה: הם לא הבינו את המעשה שלה בכך שעמדה עירומה בפני העם ועל כן דנו אותה לעונש. אך אפשר להבין את זה יותר לעומק. הם דנו אותה לשריפה כי היא העיזה לזעזע את המערכת. במעשה שלה היא בעצם אמרה להנהגה שהם פשטו את הרגל, כמו הסיפור המפורסם של הילד שקרא שהמלך עירום.
כאשר הנהגה שותקת למראה עוול מוסרי, בעצם הם עירומים ממוסר.
נזכרתי בסיפור זה לכבוד חג החנוכה ולנוכח הפרשייה הקשה של הסופר ולדר. אני מרבה לכתוב על מיניות חיובית. היסוד והתנאי הראשון למיניות טובה בין בני זוג הוא בכך שהאדם מרגיש בטחון בגופו. חדירה למרחב הפרטי של אדם אחר על ידי אדם לא מורשה, היא פגיעה אנושה וקשה. התורה (בדברים כב כו) הישוותה בין רצח לבין אונס נערה. אנו לומדים מפסוק זה שמותר להרוג אדם שאונס אישה, כמו שמותר להרוג אדם הרודף אחרי אדם אחר לרוצחו נפש (סנהדרין עג א). השוואה לא פשוטה בכלל. אפשר להבין שמותר להרוג אדם שרודף לרצוח אדם אחר – כדי להציל את נפשו של הנרדף. אבל הרי אסור להרוג גנב כדי למנוע ממנו לגנוב. אז למה מותר להרוג אנס? אלא בהכרח אנו צריכים לומר שהתורה הבינה שבחורה שנאנסת, נשמתה נרצחת. לכן, מותר להרוג את הרודף.
זו החומרה שאנו צריכים לייחס לפגיעות מיניות. אך כאשר זה לא נוגע לאדם עצמו, לאשתו או לבתו, יותר נוח לעצום עיניים. וזה מה שקרה להנהגה היהודית בזמן היוונים. הם לא רצו להפר את השלווה והעדיפו שהבנות יישאו את הצלקות בנפשם פנימה.
לפי העדויות שהגיעו אלי, הפגיעות של ולדר נערכו במשך ה-20 שנים האחרונות. גדולים וחשובים ידעו, אך לא הפרו את השלווה.
אנחנו כאנשי תורה, לא יכולים להיות ערומים מהערכים שלנו כדי לקנות שקט תעשייתי. כך לבסוף עשו יהודה המכבי ואחיו, שהתעוררו למעשה בעקבות אותה נערה אמיצה.
אנחנו עוברים תהליכים רבים של ריפוי "גאולת יחסי האישות" (כניסוחו של הגרי"ד סולובייצ'יק). זה יקח עוד זמן ואולי עוד כמה שנים, אך בסוף ניגאל.
חנוכה שמח!
השוואה נאותה . תודה הרב רפי
מעניין
יתכן והשתיקה היתה בעקבות כך שלא הוגשה תלונה מסודרת ולא היתה הרשעה.
אלון, אני מניח שאתה אכן צודק. ובכל זאת, מסתבר שרבנים או בתי דין שונים ידעו ולא פעלו או לא פעלו מספיק כדי למנוע ממנו לפגוע בעתיד בבנות נוספות.