בגמרא במסכת שבת דף קמ ב ישנה הדרכת כלה של רב חסדא לבנותיו.
אמר להו רב חסדא לבנתיה תיהוי צניעתן באפי גברייכו. לא תיכלון נהמא באפי גברייכו, לא תיכלון ירקא בליליא, לא תיכלון תמרי בליליא, ולא תשתון שיכרא בליליא. ולא תיפנון היכא דמפני גברייכו. וכי קא קארי אבבא איניש לא תימרון מנו אלא מני. נקיט מרגניתא בחדא ידיה וכורא בחדא ידיה, מרגניתא אחוי להו וכורא לא אחוי להו עד דמיצטערן והדר אחוי להו:
תרגום:
אמר רב חסדא לבנותיו: תהיו צנועות בפני הבעלים שלכן. אל תאכלו לחם בפני הבעלים שלכן, אל תאכלו ירק בלילה, אל תאכלו תמרים בלילה, ואל תשתו שיכר בלילה. אל תתפנו לשירותים במקום שהגברים מתפנים, וכאשר גבר דופק על דלת (הבית), אל תשאלו מי זה, אלא מי זאת. תאחזו מרגנית ביד אחת ורגב אדמה ביד השנייה. את המרגנית הראו לו ואת האדמה אל תראו לו עד שהוא יצטער ואחר כך הראי לו.
נפרש את הדברים על פי הסדר.
ראשית, רב חסדא ממליץ לבנותיו להיות צנועות אף בפני הבעלים שלהן. אפשר להבין מכאן מסר קצת מתחסד ומצטנע, אך כשנראה את סוף דבריו אולי נבין אותם אחרת. מכל מקום, בהחלט יש מקום לצניעות בין הבעל לאישה. אין זה עניין של פרישות, אלא שמירת כבוד אנושי בין בני האדם. על ההמלצה לא לאכול לחם, מסביר רש"י שמא היא תאכל הרבה (אולי ברעבתנות) ותתגנה בעיני בעלה. כלומר יש פה הדרכה להתנהגות מנומסת גם בין בני הזוג. כמובן, רב חסדא מדבר אל בנותיו ולכן ההמלצה היא לאישה, אך איני בטוח שהוא היה אומר לבניו אותו דבר. מכל מקום על ידי המלצה זו הוא מבקש לשמור על כבודן בעיני בעליהן.
ההמלצות הבאות באו כדי למנוע אי נעימות בין הבעל והאישה באינטימיות של המיטה המשותפת בלילה: אל תאכלי ירק כיון שהוא גורם לריח רע בפה [רש"י], (אולי בצל?), וכן אל תאכלי ותשתי משהו שיכול לגרום לך לשלשול כגון תמרים ושיכר. ההמלצה הבאה גם היא מתחום הכבוד של אישה: לא להתפנות במקום שבעלה מתפנה. ברור שהכוונה כאן שהיו עושים את צרכיהם בלילה בשדה, ולכן רב חסדא ממליץ לבנותיו להתפנות במקום אחר מהבעלים שלהם, כיון שזה יהיה להן פחיתות כבוד אם הבעל יראה את הצרכים שלהם. לדעתי, רב חסדא לא מנסה להתעלם מהצרכים הטבעיים של בני אדם, ובכל זאת כולנו עושים את צרכינו מאחורי דלתות סגורות ולא לעיני כולם מפאת הכבוד האנושי. לאחר מכן מגיעה עוד המלצה בתחום הצניעות: אם אדם דופק בדלת אל תשאלי מי זה בלשון זכר, אלא מי זו בלשון נקבה, וכך הבעל ידע שאשתו בכלל לא חושבת על גברים אחרים.
אדם עלול לחשוב בשלב זה על כך שרב חסדא דורש צניעות יתר מבנותיו, אך כאן מגיעה המלצה מפתיעה. "כשאת מראה לו מרגנית ורגב אדמה אל תראי לו את שניהם עד שיתחנן, ואז הוא יחשוק בזה יותר" (כך פירש שטיינזלץ). על פי הפירוש הפשוט, כנראה הכוונה לכך שבמאמר האחרון הוא רצה להמחיש את כל המלצותיו לעיל. הוא מסביר שאם האישה שומרת על מימד של מיסתורין וצניעות, היא תצליח תמיד למשוך את עניינה של בעלה. אם היא תגלה את הכל, זה עלול לשעמם את הגברים, כיון שהם כבר כבשו את הכל, וזה השלב שהגברים מתחילים לאבד עניין.
אך רש"י פירש פירוש נועז ומיוחד שממש אינו מחויב על פי פשט הגמרא, אך הוא החליט להסביר את זה כאן:
נקיט מרגניתא – כשבעליך ממשמש ביך (בך) להתאוות ליך (לך) לתשמיש (לקיום יחסי אישות), ואוחז הדדים בידו אחת והאחרת עד אותו מקום (מקום הערווה). מרגניתא אחוין ליה – הדדין המציאי לו, שתתרבה תאוותו. ומקום התשמיש אל תמציאי לו מהר, כדי שיתרבה תאוותו, וחיבתו ויצטער, הדר אחוי ליה (אחר כך תראי לו).
בעיניי פירוש רש"י זה מדהים ממש. רש"י מצביע על פתיחות עצומה בין רב חסדא לבנותיו[1] עד שהוא ממליץ להם על התנהגות מינית לפרטי פרטים[2]. התוכן של דבריו נסובים על הכוח שיש לאישה למשוך את תאוותה של בעלה, דווקא על ידי שהיא אינה מראה לו או מאפשרת לו לממש את כל תאוותו בבת אחת, אלא בהדרגה. קודם אפשרי לו מגע עם השדיים שלך, אך אל תתני לו גישה לאזור הערווה. לאחר שהוא ממש יצטער או יתחנן, אז תאפשרי לו לממש את תאוותו. יש פה משחק של משיכה ודחייה של האישה. המעניין הוא שהמלצה זו באה בצמידות להמלצות על התנהגות צנועה בין הבעל והאישה ובין האישה לגברים אחרים.
אני מציע שברש"י זה מצויה תמצית ההתנהגות הנכונה ביהדות בנושאים מיניים. כלפי חוץ או כל אדם זר – שיא הצניעות. כלפי הבעל – שיא הפתיחות וההנאה המינית! זוהי הפרישות האמיתית הראויה[3].
[1] יש מקום להצביע כאן על המקום של שיח פתוח בנושאים מיניים בין הורים לבין ילדיהם. נושא זה הוא רחב ומורכב ומאד אישי. היום ישנה מודעות גבוהה למקום של ההורים בחינוך ילדיהם למיניות בריאה בכל גיל, אך אין באפשרותי להאריך בזה כאן.
[2] האם פירוש זה הינו הד ליחסים האמיתיים שהיו בין רש"י לבנותיו? כידוע לרש"י לא היו בנים, ובנותיו ובעיקר נכדותיו התחתנו עם גדולי הרבנים מבעלי התוספות. עיין עוד על יחס רש"י לנשים, ובין השאר לבנות בספרו של פרופ' אברהם גרוסמן, אמונות ודעות בעולמו של רש"י, עמ' 306.
[3] ראוי להוסיף שרב חסדא היה מגדולי האמוראים וגדולי תלמידיו התחתנו עם בנותיו וביניהם רבא. כלומר, הדרכה זו ניתנה לבתו הנשואה לתלמיד חכם עצום שכמעט כל התלמוד מיוסדת על תורתו. זו לא היתה הדרכה לסתם בעלי תאווה או פשוטי עם.