הסתכלות לאישה באותו מקום

פעמים רבות נשאלתי על הנושא של הסתכלות באותו מקום של האישה, כאשר הנחת היסוד שלי ושל כל השואלים היא שההסתכלות אסורה.

לאחר העיון בסוגיא, הגעתי למסקנה אחרת. להלן הדברים.

הגמרא בנדרים כ ע"א אומרת כך:

רבי אחא ברבי יאשיה אומר כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה הויין לו בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף ובאשתו נדה, אמר רבי שמעון בן לקיש עקבה דקתני במקום הטנופת שהוא מכוון כנגד העקב.

הסבר:

רבי אחא ברבי יאשיה אומר שאסור להסתכל בעקב של האישה. לא ברור למה בעקב יותר מכל מקום אחר בגוף האישה. אבל נגיע לזה בהמשך. רב יוסף אומר שדבריו של רבי אחא מדברים על אשתו כשהיא נדה. זאת אומרת, לפי רב יוסף, לא מדובר על הסתכלות באישה זרה, אלא באשתו שלו בזמן שהיא נדה. עדיין לא ברור למה האיסור הוא דווקא בעקב. על זה אומר ריש לקיש שהכוונה היא למקום הערווה שלה (מקום הטינופת – יש לתת את הדעת למה ריש לקיש קורא למקום זה "מקום הטינופת" ואעסוק בזה במקום אחר), שהוא מכוון כנגד העקב. עכשיו הדברים מובנים יותר. האיסור הוא להסתכל לאישה באותו מקום (=מקום הערווה). הפוסקים קישרו את זה להמשך הגמרא:

תניא: [שמות כ-כ] "בעבור תהיה יראתו על פניכם" – זו בושה, לבלתי תחטאו, מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא.

כלומר, יש מימד של חוסר בושה להסתכל לאישה באותו מקום. אמנם, ניתן להסביר את המשך הגמרא על הרישא של רבי אחא: שיש חוסר בושה בהסתכלות במקומות המכוסים של אישה זרה ובעצם על האיש להשפיל את מבטו ולא להסתכל שם. אך רבים פירשו את המבט גם על אשתו שלו.

לסיכום חלק זה: רבי אחא אומר שאסור להסתכל בעקב של אישה. לדעת רב יוסף מדובר על כך שאסור להסתכל בעקב של אשתו נדה וריש לקיש אומר שהכוונה אינה לעקב אלא לאותו מקום של האישה. לכל הדעות, פשט הגמרא לכאורה לא אוסרת הסתכלות באותו המקום באשתו הטהורה.

הגמרא ממשיכה עם דבריו של רבי יוחנן בן דהבאי:

אמר רבי יוחנן בן דהבאי: ד' דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין מפני שהופכים את שולחנם, אילמים מפני מה הויין מפני שמנשקים על אותו מקום, חרשים מפני מה הויין מפני שמספרים בשעת תשמיש, סומין מפני מה הויין מפני שמסתכלים באותו מקום.

רבי יוחנן בן דהבאי אוסר התנהגויות מיניות מסויימות וביניהם: הסתכלות באותו מקום. ברור שרבי יוחנן בן דהבאי מדבר על אשתו הטהורה של איש ולא של אשתו הנדה. אך הוכחתי במאמר ארוך במקום אחר שבשפט הגמרא, דעתו של רבי יוחנן בן דהבאי למעשה נדחית לחלוטין שם בסוגיא:

אמר ר' יוחנן: זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה, משל לבשר הבא מבית הטבח (מבית השוחט) רצה לאכלו במלח אוכלו, צלי אוכלו, מבושל אוכלו, שלוק אוכלו, וכן דג הבא מבית הצייד (הדייג).

רבי יוחנן אומר בנחרצות שאין הלכה כרבי יוחנן בן דהבאי ודבריו נפסקו להלכה ברמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה י שנקט את לשונו של רבי יוחנן:

אשתו של אדם, מותרת היא לו; לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה–בועל בכל עת שירצה, ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה, בין שלא כדרכה, בין דרך אברים.

אמנם מרן בעל השולחן ערוך פסק כרבי יוחנן בן דהבאי באורח חיים סימן רמ סעיף ד:

אסור להסתכל באותו מקום, שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים, ועובר על: והצנע לכת (מיכה ו, ח), ומעביר הבושה מעל פניו, שכל המתבייש אינו חוטא, דכתיב: ובעבור תהיה יראתו על פניכם (שמות כ, כ) זו הבושה, לבלתי תחטאו (שמות כ, כ) ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה, וכל שכן הנושק שם, שעובר על כל אלה ועוד, שעובר על: בל תשקצו את נפשותיכם.

גם הגר"א סובר כבעל השולחן ערוך ומסביר שחכמים חולקים שם רק על הפיכת השולחן אבל לא על שאר הדברים שאוסר רבי יוחנן בן דהבאי (כדעת הראב"ד בבעלי הנפש). אמנם בס"ק ט"ו באבן העזר הוא כתב שאמנם אסור אך בנים לא מהוגנים יוולדו מהם רק אם מסתכל באותו מקום של אשתו הנדה. משמע שהוא סובר שזה אסור אבל לא מטעמיה של רבי יוחנן בן דהבאי.

האיסור נכתב בשולחן ערוך רק בסי' ר"מ שבו הוא נקט באופן כללי גישה מאד פרושית. באבן העזר הוא לא כתב מגבלה זו על אף ששם המקום העיקרי לכאורה של הלכות תשמיש. נראה שכך סבר הרמ"א כיון שהוא חלק על השולחן ערוך שם ולא העיר כלל על הלכה זו (והלכות נוספות) באורח חיים רמ. וכך הוא כתב באבן העזר בסימן כה:

הגה: ויכול לעשות עם אשתו מה שירצה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה, או דרך אברים ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה (טור).  

הרמ"א חולק עקרונית על גישתו של מרן בעל השולחן ערוך בהלכות אישות [כפי שניתן לראות במקומות רבים], אך הוא עושה את זה בעיקר באבן העזר ולא בסי' ר"מ באורח חיים. ניתן לומר שהוא סובר שזה עיקר המקום של הלכות תשמיש כיון שזה בחלק אבן העזר. בכל מקרה הרמ"א מתיר נישוק באותו מקום ומשתמש בלשונו של הרמב"ם. אם כן, הוא לא סובר להלכה את המגבלות של רבי יוחנן בן דהבאי וממילא אין סיבה לאסור גם את ההסתכלות באותו מקום.

 בעזר מקודש אבן העזר סימן כה כתב כך:

מה שכתב בב"י ז"ל באה"ע סי' כ"ה שאסור להסתכל במקום טנופות נראה שאין זה רק לגבי אותו מקום באשה דאיירי ביה שם משא"כ חוץ לזה גם שטוב לשמור את עצמו מכל מקום לא שייך בזה גדר איסור כי אין להוסיף על דברי חז"ל בכזה וכבר כתבתי במק"א שאין גדר הסתכלות כי אם במעין ותוקע דעתו בזה משא"כ דרך העברה בעלמא אין שום קפידא בכל מילי שאמרו חז"ל שלא להסתכל ובשבת גבי טייעא דהוה שפיך כקדירה כו' משמע שגם נתן עיניו לראות בזה כיון שיש בזה צד תועלת ידיעה ומכל מקום באותו מקום יש ליזהר ביותר:

משמע מדבריו שהאיסור הוא להסתכל באותו מקום אלא אם יש תועלת וידיעה. אך "יש ליזהר ביותר" ויש לדון מה כוונתו בזה. מצד אחר, אם יש תועלת וידיעה משמע שמותר אך יש ליזהר. אתייחס לפרשנות זו בסיכום.

האחרונים פוסקי ימינו, רובם ככולם אסרו על ההסתכלות באותו מקום גם לאישה טהורה. כך כתב הגר"מ אליהו בדרכי טהרה (עמ' קצח, מהדורת תשמ"ו):

"אסור לו להסתכל לנשק באותו מקום שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים, ועובר על "הצנע לכת עם ה' אלוקיך (מיכה ו' ח'). ומעביר הבושת מעל פניו, שכל המתבייש אינו חוטא, ולא עוד אלא שמגרה יצר הרע בעצמו".

הרב אבינר ב"עצם מעצמי" (עמ' 20) אוסר הסתכלות באותו מקום על פי השולחן ערוך שהבאנו לעיל בסי' רמ, סעיף ד. הוא מביא מחלוקת ראשונים בדבר אבל סובר שהכרעת הראשונים הוא לאסור. כפי שהוא כותב שם באריכות, על פי שיטתו הכללית ביחס למיניות (בתשובה זו):

כללו של דבר, האידיאל הוא להוסיף קדושה. ומה שיש כמה היתרים אין זה אלא בתור הדרכת מעבר…יחד עם זה, יש לזכור שכל חסרון בצניעות פוגם בנפש הילדים." ועל פי זה הוא בסופו של דבר אוסר את הדבר, על אף שהוא מודה שזה לא לגמרי ברור על פי ההלכה.

אמנם דבריו אלו, סותרים במידה מסויימת את מה שהוא כותב בהדרכה לכלות (שם עמ' 24):

יש רק שלושה יסודות עיקריים אסורים, וכל השאר מותר: א. אשתו ולא אחרת. ב. אשתו כשהיא מותרת. ג. בחדרי חדרים. חוץ מזה, אין שום צד איסור מצד הדין החמור. אם מוסיפים עוד סייגים לשלושת אלו, עלול לפעמים להיווצר מצב בו לא נותנים לכח זה מה שמגיע לו. לכן אשה צריכה להיות משוחררת לגמרי, גם למען עצמה וגם למען בעלה, לעשות ממש כל העולה על רוחה, להיות לגמרי משוחררת. אין הכוונה שאסור שימצא זיווג ללא הנאה, אבל על אשה לחתור להנאה…קודם יש לחיות ואחר כך לקדש את החיים.

לפי דבריו האחרונים, לא נראה שיש מגבלה כלשהיא על הסתכלות באותו מקום (או כמעט כל התנהגות מינית אחרת שעומדת ב-3 הקרטריונים הוא קבע). אם כן, דבריו אלו האחרונים נראים שסותרים את דבריו הראשונים שהבאנו. אך למעשה כנראה שלא. מה שהוא כתב קודם הוא רק למי שרוצה לנהוג בפרישות או שההסתכלות באותו מקום גורם לו ליצר רע וירידה רוחנית. אבל אם זה מחבר או מעצים את האישה, הוא יסבור כמו דבריו האחרונים.

ב"שמחת הבית וברכתו" (עמ' 62-3) מתיר להסתכל באותו מקום כיון שרוב הראשונים לא פוסקים כרבי יוחנן בן דהבאי. כך הוא מסכם את ההלכה:

יש ראשונים שמחמירים וסוברים שאסור לנשק ולהסתכל באותו מקום, אבל אין בדבר סכנה (ראב”ד). ויש ראשונים שסוברים שהדבר מותר, אבל מידת חסידות לחוש לסכנה הסגולית שבזה (סמ”ק). אולם לדעת רובם המכריע של הראשונים, דעתו של רבי יוחנן בן דהבאי נדחתה והלכה כדעת חכמים שאין בדבר לא איסור ולא סכנה. ולא זו בלבד אלא שיש מהם שאומרים, שגם אין בדבר חסרון קדושה (יראים). ורבים סוברים, שאף שאין בדבר לא איסור ולא סכנה, מכל מקום מנהג צניעות וקדושה שלא לנהוג כך (רמב”ם, סמ”ק, רמ”א אה”ע כה, ב).

לפי הרב אליעזר מלמד, אין הלכה כרבי יוחנן בן דהבאי ואם כן, חזרנו לפשט של הגמרא שאיסור ההסתכלות הוא רק באשתו נדה. אך בכל זאת ראוי לא להסתכל שם מצד צניעות וקדושה.

כאשר באתי לדון בנושא זה, חשבתי על העניין עצמו. למה כן או לא להסתכל שם? מצד האיש, אני מניח שזה מסקרן או מושך אותו על מנת לראות או ללמוד את אותו המקום של האישה. מצד האישה, איננו מכירים שום מגבלה על ראיית אותו מקום עם מראה. מצד שני, אם יש בזה בושה, אולי גם לאישה צריכה להיות בושה. אנחנו גם לא מכירים שום מגבלה על האישה לראות את האיבר של האיש.

בחינוך למיניות בריאה, ההנחייה עבור נשים הוא להכיר ולהתיידד עם איבר המין שלהן, משתי סיבות עיקריות: א. רק על ידי היכרות של האנטומיה של איבר המין של האישה היא יכולה לדעת איך לחוות הנאה. ב. רק על ידי תחושות טובות כלפי איבר המין שלה היא תוכל להרגיש בנוח עם המעשה המיני עצמו ביחד עם בעלה.

כדי שבעל ידע איך לגרום הנאה מינית לאשתו, גם הוא צריך להכיר את האנטומיה של האישה כי אחרת הוא לא ידע מה לעשות ואיך לעשות. יש הבדל בין החלקים השונים, ויש חלקים שכל מטרתם היא לגרום הנאה מינית לאישה.

לכן, בהחלט יש עניין שהאיש יכיר את האנטומיה של אשתו. אך מצד שני, יכול להיות שהאיש רוצה לראות את המקום מסיבות של חוסר צניעות גרידא. זה מביא אותנו לשאלה, האם צריכה להיות צניעות בסיסית בין האיש והאישה, ובלי להיכנס למקורות רבים, ברור שחז"ל חשבו שיש מקום לזה.

על פי המחקר המיני, כאשר האיש ידע ויראה איך האישה מענגת את עצמה, אז הוא יוכל ללמוד איך לעשות את זה בצורה יותר טובה ולקיים ביתר הידור את מצוות עונה. אך הדבר דורש זהירות יתר. על כל אדם לבדוק את עצמו למה לעיין בזה. ראש וראשון לכל שיקול בנושא זה הוא דעת האישה. האם האישה מבקשת את זה? האם היא רוצה או מסכימה לזה? רק אחרי תשובה חיובית מאד לשאלות אלו, על האיש לבדוק את עצמו. אם הדבר גורם לו לרדת מבחינה רוחנית או שזה לא נובע ממניע חיובי, אז ברור שיש להימנע מזה.

סיכום להלכה:

• הגמרא אוסרת הסתכלות לאישה באותן מקום רק באשתו כשהיא נדה (ולפי רוב מוחלט של הפוסקים, גם בשאר המקומות המכוסים בגופה).
• יש מחלוקת ראשונים ואחרונים האם יש איסור הסתכלות באותו מקום גם באישה טהורה. באיסור דרבנן הולכים לקולא ומותר, ובפרט לפי דרכנו ביחס לפרישות בין בעל ואישה בימינו.
• ההסתכלות שם מותרת רק אם האישה רוצה בזה.
• מטרת ההסתכלות של הבעל, הוא כדי ללמוד איך ניתן ליהנות את אשתו.
• במקרה שהדבר מביא אותו לירידה רוחנית או שהוא חושב שזה יביא אותו לכך, אז אסור. פשוט וברור, שאם האישה מרגישה שלא בנוח עם זה, הדבר אסור לגמרי.
  
  אשמח לתגובותיכם!
  

לקבלת תכנים שלי בנושא זוגיות ומיניות הירשמו כאן