אישה שלא יכולה להיות בחיבור זוגי עם האיש שלה מכיון שהיא לוקחת אנטיביוטיקה שמבטלת את השפעת הגלולות למניעת הריון
האם מותר לה לטבול על מנת שיהיו רק במגע ויוכלו להעביר דברים מיד ליד?
תשובה:
אם יש זוג שלא יכולים לקיים יחסי אישות, על האישה לטבול בזמנה כדי שיכולו לנהוג מיני קירבה. כך כתב בשבט הלוי (סי' קצז ס"ק ג) ודייק זאת מהש"ך שם סוסי"ק ג' שכתב: שאר מיני קריבות נמי מצווה הן.
וכך כתב בשבט הלוי: "ולכן אפילו כשאי אפשר לשמש כגון משום בריאות הגוף צריכה לטבול משום קריבות והיתר נגיעה".
עד כאן ההתייחסות ההלכתית הישירה. אני מבקש להוסיף כמה מילים מבחינה זוגית.
בתשובתו הנפלאה של בעל "שבט הלוי", הרב שמואל ואזנר זצ"ל [אספר עוד משהו עליו בהמשך], מקופלת תובנה נפלאה ופשוטה: כאשר בני זוג הם מותרים זה לזה, יש מנעד רחב של "מיני קורבה" ביניהם. יש מגע ניטרלי, רק לשם המגע עצמו. יש מגע ארוטי, רק לשם הרגש הארוטי (שכדאי שיהיה בין בעל ואישה). ויש מגע לשם קיום יחסים. לפעמים, לא רוצים או לא יכולים לקיים יחסים. אבל עדיין ישנה חשיבות בעצם המגע הפיזי בין בני הזוג. זה יכול להיות חיבוק או נשיקה קטנה לפני שיוצאים מהבית. ליטוף קטן במהלך היום. הליכה יד ביד. מסאג' למשך דקה, סתם כשמצאתם את בן הזוג יושב על כסא לפניכם. כל אלו הם מגעים ראויים וטובים שיהיו בין בני זוג תמיד.
כאשר יש פער מיני גדול בין בני הזוג, כאשר אחד רוצה יותר והשני פחות, אז כל מגע עלול להתפרש כרמז והזמנה לקיים יחסים, וזה מהווה איום על בן הזוג שרוצה פחות. לכן, צריך לדבר על זה ולהבהיר, שלפעמים יש מגע שהוא לא מוכוון מעשה מיני. אלא מגע לשם מגע.
פתרון נוסף לפער במגע הוא לקבוע יום או ימים מסויימים שרק בהם מקיימים יחסים. זה מאפשר מגע בטוח בימים האחרים או בשאר כל הזמן, כיון שבן הזוג יודע שהמגע לא מוכוון מיניות.
עוד עניין קטן חבוי בדבריו. הרב ואזנר לא חשש שכל סוג של מגע פיזי עלול לגרום לבעל לעוררות מינית ואולי להוצאת זרע לבטלה. אין לי ספק שהוא לא רוצה שהבעל יגיע לידי כך. אבל הוא התיר לאישה לטבול על אף שהזוג היו באיסור שבועיים ואף על פי כן הוא מתיר להם מגע של קירבה.
לסיום משהו על הרב ואזנר.
כתבתי פה לפני שבועיים על המסע המרגש שלנו ללובלין והעבודה שלנו עם פליטים יהודים מאוקראינה בישיבת חכמי לובלין.
הר"ש ואזנר ניסה להתקבל כנער צעיר לישיבה. וכך מספרת האגדה (אין לי וודאות שהסיפור נכון אבל כסיפור הוא ממש יפה). הוא נבחן על ידי אחד הרמי"ם ולא התקבל. נשארו לו כמה שעות עד לזמן שהרכבת שתחזיר אותו לביתו, ובמקום לצאת לטייל בחוצות לובלין הוא נשאר בבית המדרש ללמוד. ראה זאת הר"מ שפירא, ראש הישיבה, והוא התפעל מזה מאד. בחור שלא התקבל לישיבה וכבר לא צריך לעשות רושם, במקום לטייל בעיר היפה לובלין, נשאר ללמוד, כנראה ראוי ללמוד בישיבה, והוא קיבלו במקום. כידוע הישיבה נחרבה בשואה אך הרב ואזנר עלה לארץ בשנת תרצ"ט עוד לפני השואה והתיישב בבני ברק כרבה של שכונת "זכרון מאיר" ע"ש רבי מאיר שפירא והקים שם את ישיבת חכמי לובלין על שם הישיבה שבה למד.
אשתי ללי ואני, זכינו לקרוא מגילה בפורים ולעסוק בחסד באותו בניין שהקים הר"מ שפירא ולמד בה הר"ש ואזנר, יותר מ-80 שנה אחרי המאורעות האלו.
יהי זכרם הטהור והקדוש ברוך.
באהבה,
הרב רפי