לפני שבועיים שאלתי פה שאלה על קיום יחסי אישות בשבת
מסתבר שהשאלה ריתקה רבים וקיבלתי מכם רעיונות ותשובות מעניינות.
במייל זה אזכיר את השאלה, ולאחר מכן, אציג בפניכם את התשובות הרבות שקיבלתי.
תודה רבה לכל המשיבים תשובות חכמות ועמוקות.
זו השאלה ששאלתי:
העברתי לאחרונה שיחה לסטודנטים לא-יהודים מחו"ל על יהדות.
זו שיחה שאני מעביר מדי פעם לסטודנטים ואנשי עסקים הבאים לארץ ללמוד על הפלא הקטן הזה שנקרא מדינת ישראל ואומת הסטארט אפ (Start-Up Nation).
השיחה עוסקת ביסודות היהדות באופן כללי ומקורות המקוריות וההתחדשות היהודית שנובעת (לדעתי) משיטת לימוד הגמרא.
לקראת השיחה הם קיבלו את קורות החיים שלי, ובין השאר היה כתוב שם שאני מנך למיניות חיובית.
זה סיקרן אותם. רב ומיניות? מה הקשר?
במסגרת השיחה על יהדות, דברנו על כך שהשבת זה אחד מיסודות היהדות.
סיפרתי להם שבשבת אסור ליצור דברים חדשים. זה הסיבה שאמנם אנו משתמשים באור אבל מצד שני לא מדליקים אור חדש בשבת על אף שזה לא מאמץ.
ואז שאל אותי אחד הסטודנטים: האם מותר לכם לקיים יחסי מין בשבת?
עניתי בפשטות: ברור שמותר ואפילו מצווה [כמו שכתוב בגמרא: אשר פריו יתן בעתו אמר רב יהודה…זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש (כתובות סב ב)].
אז הוא שאל: אז למה מותר לעשות ילדים בשבת. הרי זה הכי יצירה והתחדשות שיכול להיות?!
האמת, נשארתי ללא מילים. אף פעם לא חשבתי על השאלה הזאת. זה היתרון ללמד אנשים ללא שום ידע מוקדם; הם ישאלו שאלות שבעולם הישיבות לעולם לא ישאלו כיון שיש דברים שהם מובנים מאליו.
אמנם לא כל קיום יחסים בהכרח מוביל ליצירה חדשה, אך בהחלט זה יכול לקרות. ויש זוגות רבים שאכן מייחלים שאכן זה יקרה. אז למה מותר לנו ליצור נשמה וגוף כזה בשבת?
אמנם, אנו לא יוצרים בלעדיים. הרי כדי ליצור אדם נדרשים איש, אישה וריבונו של עולם כמאמר הגמרא: תנו רבנן שלשה שותפין הן באדם הקב"ה ואביו ואמו (קידושין ל ב). אז אולי ניתן לומר שחל על זה דין של שניים שעשו מלאכה בשבת שהם פטורים. אבל דין זה נאמר רק על מלאכה שיכולה להיעשת על ידי אדם אחד. אבל ללא כל אחד מהשותפים – אי אפשר להוליד ילד. אם כן, כל אחד מהשותפים חייב בחילול שבת על ידי יצירה. אם כן, לכאורה אסור.
חשבתי על כמה וכמה טעמים, אבל אשמח לשמוע את דעתכם…
נראה לי שיש כאן מחשבה קצת יותר עמוקה על מה זה יצירה ומה זה יחסי אישות אני מעדיף לא לכתוב את דעתי, ולשמוע את דעתכם.
חיפשתי בספרים אם מישהו מרבותינו כתב על זה בעבר, אך לא מצאתי.
לכן, אני פונה אליכם.
אשמח לשמוע את דעתכם ואשלח בשבוע הבא את תשובות יפות שיתקבלו.
השאלה עצמה על צדדיה, גרמה לרבים לחשוב על מהות מלאכות בשבת ומהות יחסי האישות בין איש ואישה. כפי שקרה לי פעמים רבות שהעברתי שיעורים בפני קהלים שלא גדלו בתוך היהדות או בבית המדרש, אני תמיד נשאל שאלות מקוריות הגורמות לי לבחון מחדש ערכים שלכאורה הם מובנים מאליו. כך נקרתה לי הזדמנות לעסוק בשאלה זו.
לא אוכל להעתיק כלשונם את כל התשובות שקיבלתי, מפאת אורכם. אנסה לקבץ לשיטות אחדות את התשובות שקיבלתי.
קבוצה אחת של תשובות התמקדו בדיון על הגדרות של מלאכות שבת ביחס ליחסי אישות:
- אין כאן עשייה שלימה בידי אדם אחד, אלא שלושה שותפים באדם ויצירת הוולד אינו בכוחם של האיש והאישה לבד, אלא הם צריכים את זריקת הנשמה של ריבונו של עולם בחומר, כמו שציטטנו בשאלה.
- מעין זה כתבו שזה גרמא, אבל גרמא אסורה בשבת מדרבנן ולכן זה לא פותר את הבעיה. גם שניים שעשוה לא פתרה את השאלה, כיון שבמלאכה שאדם לא יכול לעשותה לבד, גם שניים שעשוה חייבים. כגון: הוצאת ספה כבדה לרשות הרבים על ידי שניים, במקרה זה הם יהיו חייבים. גם כאן, האיש והאישה לא יכולים ליצור וולד לבד, אזי שניהם צריכים להיות אסורים. שמא תאמרו, הרי שותף איתם גם רבש"ע. הרי היא הנותנת. גם הוא אסר על עצמו יצירה בשבת, אז גם לו, כביכול, אסור להשתתף במעשה זה. [המחשבה על שותפות זו במעשה כזה עם רבש"ע מעקרת את המחשבה הנוצרית שיש בזה משהו לא-טהור מדרגה רוחנית גבוהה].
- יש שכתבו שמה שנאסר זה ל"ט מלאכות במשכן ולא דברים אחרים. זה נכון שחז"ל הקישו את מלאכת המשכן למלאכות שבת, אבל הרעיון של אי-יצירה עומד ביסוד או ברציונל של כלל המלאכות. כלומר: ל"ט מלאכות הכניסו את מה שנאסר להגדרות מעשיות. זה לא מבטל את נקודת המחשבה העומדת מאחורי המלאכות. ההגדרה כידוע, אינה עבודה קשה, אלא חידוש ויצירה.
- חלק מהתשובות שקיבלתי עסקו בזווית של הלכות שבת, שבעצם אין כאן מעשה. התורה אוסרת מדאורייתא מעשים, מדרבנן דיבורים והרהורים מותרים – כלשון השיר בשבת. גם כאן, המעשה הוא בגדר הרהורים או מעשים נסתרים. בעצם מעשה האישות בין איש או אישה, בשלב זה לא נעשה שום מעשה של יצירה. ייתכן שלאחר כמה ימים (ולאו דווקא באותו רגע או בשבת עצמה) תהיה קליטה של הזרע בביצית. אבל למעשה אין שום מעשה של יצירה. ידוע ומפורסם של כל ביאה הוא לשם יצירת וולד, אבל גם ללא הכוונה הזאת הרי בשלב זה, היצירה היא מים בלבד. היהדות לא קיבלה את גישת הנצרות האוסרת הפלה מרגע ההולדה. אלא עד שלב מסויים, עובר זה נחשב מים בלבד.
- אין כאן עשייה שלימה בידי אדם אחד, אלא שלושה שותפים באדם ויצירת הוולד אינו בכוחם של האיש והאישה לבד, אלא הם צריכים את זריקת הנשמה של ריבונו של עולם בחומר, כמו שציטטנו בשאלה.
- מעין זה כתבו שזה גרמא, אבל גרמא אסורה בשבת מדרבנן ולכן זה לא פותר את הבעיה. גם שניים שעשוה לא פתרה את השאלה, כיון שבמלאכה שאדם לא יכול לעשותה לבד, גם שניים שעשוה חייבים. כגון: הוצאת ספה כבדה לרשות הרבים על ידי שניים, במקרה זה הם יהיו חייבים. גם כאן, האיש והאישה לא יכולים ליצור וולד לבד, אזי שניהם צריכים להיות אסורים. שמא תאמרו, הרי שותף איתם גם רבש"ע. הרי היא הנותנת. גם הוא אסר על עצמו יצירה בשבת, אז גם לו, כביכול, אסור להשתתף במעשה זה. [המחשבה על שותפות זו במעשה כזה עם רבש"ע מעקרת את המחשבה הנוצרית שיש בזה משהו לא-טהור מדרגה רוחנית גבוהה].
- יש שכתבו שמה שנאסר זה ל"ט מלאכות במשכן ולא דברים אחרים. זה נכון שחז"ל הקישו את מלאכת המשכן למלאכות שבת, אבל הרעיון של אי-יצירה עומד ביסוד או ברציונל של כלל המלאכות. כלומר: ל"ט מלאכות הכניסו את מה שנאסר להגדרות מעשיות. זה לא מבטל את נקודת המחשבה העומדת מאחורי המלאכות. ההגדרה כידוע, אינה עבודה קשה, אלא חידוש ויצירה.
- חלק מהתשובות שקיבלתי עסקו בזווית של הלכות שבת, שבעצם אין כאן מעשה. התורה אוסרת מדאורייתא מעשים, מדרבנן דיבורים והרהורים מותרים – כלשון השיר בשבת. גם כאן, המעשה הוא בגדר הרהורים או מעשים נסתרים. בעצם מעשה האישות בין איש או אישה, בשלב זה לא נעשה שום מעשה של יצירה. ייתכן שלאחר כמה ימים (ולאו דווקא באותו רגע או בשבת עצמה) תהיה קליטה של הזרע בביצית. אבל למעשה אין שום מעשה של יצירה. ידוע ומפורסם של כל ביאה הוא לשם יצירת וולד, אבל גם ללא הכוונה הזאת הרי בשלב זה, היצירה היא מים בלבד. היהדות לא קיבלה את גישת הנצרות האוסרת הפלה מרגע ההולדה. אלא עד שלב מסויים, עובר זה נחשב מים בלבד.
קבוצה שנייה של תשובות התייחסו לעצם מעשה האישות, מה המעשה הזה?
- יש שכתבו שמעשה האישות בין איש ואישה לא בהכרח מכוון רק לפריה ורביה. המלאכה שנאסרת בשבת היא "מלאכת מחשבת". כלומר, מלאכה הבאה ביחד עם מחשבה. מעשה ללא מחשבה (מתעסק) אינו אסור. בכל מעשה אישות בין איש ואישה גם אם הם רוצים הריון, מתלווה לזה אי הידיעה על התוצאה ולפחות חלק מכוונתם היא למצוות עונה ולעונג הדדי, גם אם לא ייווצר מזה ילד. [ייתכן שיש מה לחשוב על טעם זה, לזוג שמתקשה בפוריות וכל כוונתם היא רק להיכנס להריון ובמיוחד אם לא מתלווה לזה שום הנאה. אך כיון שהפוסקים התירו כל מעשה אישות בשבת ללא הבחנה, לכן אל לנו לחדש איסורים מעצמנו].
- יש שכתבו שהחלק ביחסי אישות של ההנאה, זה חלקם של האיש והאישה. אך יצירת הוולד הוא החלק של רבש"ע. זה נכון, אבל במידה מוגבלת. אני נוהג לומר בחופות שרבש"ע, עם כל גודלו וידו החזקה, לא יכול להביא אפילו נשמה אחת לעולם, אם לא שותפים לרצון זה, איש ואישה. למה? כי זה סוד הצמצום. הוא מנע מעצמו להתערב בבחירה החופשית של בני האדם. ואם איש ואישה יחליטו למנוע הריון, לא תיוולד אותה הנשמה. אז נכון, שבלעדיו אי אפשר, אך בהחלט שותפים איתו בני האדם.
- היו שהתייחסו לעצם החיבור של זרע וביצית. כלומר, רגע היצירה עצמה אינו בכוחם של האיש והאישה. כאשר הזרע יוצר מהאיש, אין בהכרח מפגש עם ביצית.
לאחר שקיבלתי וקראתי את התשובות לעיל, קיבלתי הודעה מעניינת המתייחסת למסורת ההלכה האתיופית. אכן מתברר, ואנכי לא ידעתי, שבמסורת ההלכה האתיופית לא מקיימים יחסים בשבת. אמנם, זה משתנה בדור הצעיר עם החיבור למה שקורה בכלל ישראל, אבל במקור, אכן זה נאסר. הטעם הוא, כפי שלימד אותי רב חשוב מהעדה האתיופית, בגלל איסור היצירה בשבת. הוא כתב לי עוד שתי סיבות: בגלל שיציאת הזרע גורמת לטומאה ובשבת אסור לטבול לטהרה-על פי ההלכה האתיופית.
אך לא רק בהלכה של יהודי אתיופיה. אלא כך כותב האבן עזרא (ותודה לי.ד. שהפנתה אותי למקור זה):
אבן עזרא שמות פרק לד כא על המילים: "בחריש ובקציר ישבות":
אמר ענן ימחה שמו כענן, כי זה על משכב האשה. והלא תכסהו בושה, כי אם אמרנו כי ביד הגבר החריש, הלא במלת קציר יחריש.
ענן, מנהיג הקראים דרש את הפסוק על משכב אישה ביום השבת שנאסר. עונה לו האבן עזרא: כי אמנם אפשר לכנות חריש לבעילת האיש, אבל מה נעשה עם המילה "קציר" ובכך הוא דוחה את פירושו של ענן.
אם כן, יש שני מקורות של ההלכה לפני התורה שבעל פה האוסרת קיום יחסים בשבת. אני לומד מכך שאכן היה יסוד סביר לשאלה שנשאלתי. אך אנו גם לומדים מכאן שלחז"ל היה ברור שאין סתירה בין קדושת השבת לבין קיום יחסי אישות. אדרבה, זהו עונג שבת ומתחבר לשאר עונגי שבת, ולכן הם דרשו: "אשר פריו יתן בעתו", אלו קיום יחסים בערב שבת.
לסיכום: אשרינו שזכינו לתורת אמת וללמוד בבית מדרש זה רבים שהאירו את עינינו בהעמקה גם בעניינה של שבת הקדושה והנפלאה וגם במעשה האישות בין איש ואישה.
תודה שוב על כל התשובות ששלחתם.
ֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹ______________________________________________
ביום שני הקרוב אני פותח בשעה טובה את בית המדרש ללימודי אהבה באנגלית.
אם יש לכם חברים / משפחה / מכרים דוברי אנגלית, בארץ או בעולם, שהיחס של היהדות לאהבה ומיניות יכול לעניין אותם, אנא שלחו להם את הקישור הזה: https://rafiostroff.com/?p=1268
תודה רבה
באהבה,
הרב רפי