על עירום של בני הזוג בזמן קיום יחסים

שאלה שקיבלתי:

שלום הרב רפי,

המון תודה על עזרתך בנתינת תשובות לשאלות הצצות מהשטח.

רציתי לשאול את הרב שאלה שמציקה לי הרבה זמן:

זוג דתי בריא, נורמלי, שהבעל רוצה באישתו והאישה רוצה בבעלה,

בזמן האינטימי שלהם, כשהם בשלבים הקודמים לחיבור, עירומים,

אני מרגיש שקיימת איזו נטיה טיבעית, (שנראה לי שיסודותיה בהשתקה מסוימת מלדבר על דברים מיניים מצד הדור שלפנינו ושלפני כן) שקיימת נטייה ככה שברגע שהבעל מוריד תחתונים או כשהאישה מורידה את החזיה ו/התחתונים, נוטים יותר לעמעם את החדר, שבן הזוג פחות יראו השני..

ככל שהעירום גדל, סיטואציה של זוג עירום באור מלא נתפס כלקוחה מעולם הפורנו ופחות מהעולם הדתי.

השאלה שלי האם באמת הדברים צריכים להתנהל כך?

אני לא מדבר על שלב החיבור, בזמן החיבור מוכר ואולי יותר ברור שצריך להיות מכוסים ולא כחיות/גויים, יש משהו בשיא האינטימי שנדרש להיות "יהודי", וזה יותר ברור לי, אבל לפני החיבור, האם בעצם יש שאיפה/אידאל שלא להביט זה בזה, ואהיה יותר ברור, להביט באיברים האינטימיים של בן/בת הזוג? מה שנקרא בלשון לא נקייה "להתחרמן" זה מזה, מראיית הגוף החשוף של בן/בת הזוג(ונשמתו)? האם יש בזה צד "לא צנוע"? לא שייך? או שזה בסדר גמור ולכתחילה כל עוד זה נעשה בחדרי חדרים, בשמחת, והסכמת 2 בני הזוג?

האם הנטייה להתחבא מתחת השמיכה, להחביא את הגוף ע"י החשכה, זו הנהגה ליחידי סגולה או שזה שאיפה של המיינסטרים?

אני מניח ששנים של התנהלות הפוכה של "לא להביט" בנשים ושל "לא להראות" לגברים, מולידים הרגשה אוטומטית שסיטואציה כזו היא יותר מרגישה מביכה, מבישה, יותר מרגישה בוטה, אפילו פורנוגפית – אבל האם זה נכון להתייחס ככה לדברים?

[ובשולי הדברים, איך נכון להתייחס לעוררות הזו ה כביכול גשמית, בשרית, פרועה הזו..]?

תשובה:

מ. שלום!

תודה על שאלתך הנפלאה.

למעשה, איננו מוצאים אף מקור מרכזי שהאוסר לאדם לראות את אשתו במקומות המכוסים בזמן שהיא מותרת.

בעבר כתבתי מאמר בנושא שנקרא "מראך נאווה", ניתן לקוראו כאן.

אבל אני רוצה להוסיף.

גם בזמן קיום היחסים, החובה להתכסות אינו ברור.

המקור לחובה הזאת מובא במדרש בלבד:

אמר רבי שמעון בן יוחאי ד' דברים הקב"ה שונאן אף אני איני אוהבן האוחז באמה ומשתין והמשמש מטתו ערום (ויקרא רבה כא ח'). בגמרא נדה יז ע"א מובא שם אותו נוסח בשם רשב"י אבל ללא אזכור חובת הכיסוי. החובה לא מובאת להלכה ברמב"ם או בשו"ע. כך כותב בהרחבות לשמחת הבית וברכתו (הרב קיים): מידת חסידות בחיבור עצמו בלבד (הרחבות לשמחת הבית וברכתו, עמ' 148).

כיון שכך, במקום שזה מקרב בין בני הזוג וגורם להנאה של שניהם, איני רואה שום סיבה או חובה להחמיר במידת חסידות זו.

ביחס למחשבה שיש בזה משהו פורנוגרפי. התייחסתי לזה במאמר השני. למדתי מהרב יובל שרלו נוסח מאד יפה לגבי שיר השירים. שיר השירים הוא אינטימי ולא פורנוגרפי. כך צריך לחשוב על ראיית גוף האישה שלנו. זה משהו אינטימי ונפלא שהוא רק שלנו. פורנוגרפיה זה כשהכל בחוץ.

בברכה,

הרב רפי

לקבלת תכנים שלי בנושאי זוגיות ומיניות הצטרפו לרשימת התפוצה בלחיצה כאן